כהן ונביא חלק ב

הבדיחה הלא-מצחיקה על ישו

הבדיחה הלא-מצחיקה על ישו1

בשנים האחרונות צומחת תנועה של יהודים הנושאים את דגלו של אותו ישו שבשמו נשרפו, הוטבעו והושמדו אבותיהם. צמיחה זו היא רק אחד הסממנים של דור שהוא כל כך מבולבל, אבוד ותועה, עד שאי-רציונליות וטירוף הופכים להיות כסות מגינה, המעניקה להם את החום של ההשתייכות, במחיר של אמת ומציאותיות. התפשטותה של כת זו, למרות המאמצים של קבוצות שונות של מנהיגים יהודים לגמד את האיום (כל איום ליהודים שההנהגה היהודית אינה יכולה להתמודד עמו – נישואי תערובת, אנטישמיות וכו' – הם פשוט מגמדים אותו) – היא אמיתית, והצלחתנו אל מולה תהיה אפסית אם נסתמך על ההתעלמות ממנה, מחד גיסא, ועל שימוש בכוח פיזי, מאידך גיסא.

המציאות היא, שה"יהודים למען ישו" ו"הנוצרים העבריים" משיגים את מומריהם מן ההמון הגדול של נערים בורים ומבולבלים, שהם תוצרים של בתים יהודים שהשליכו את יהדותם בעבור חומרנות (ובעבור טמפל פשרני, שנותן מקום להקב"ה כל זמן שהוא יודע את מקומו, כביכול). הם פרי הקציר של הטמפלים-בנייני הקבורה והראביים-הקברנים שלהם, הכופרים בגילוי האלוקי ובהלכה, ואחר כך כועסים כשהצעיר כופר בטמפל במלואו. הם התוצרים של הציר "בני ברית"–"הועד היהודי אמריקאי"–"הקונגרס היהודי האמריקאי"–"הפדרציה של הארגונים היהודיים", שנשבעו אמונים ל"סיר הממיס"2 וסייעו ליהודים להיעלם אל קרבו באמצעות אחדות בין-דתית שהוכיחה כביכול שאין הבדל בין יהודים לנוצרים, והעיקר הוא "המוסר היודו-נוצרי" המשותף, וכן הלאה עד כדי בחילה. הם תוצרת של בית הספר הכללי שהביא לכך שצעירים יהודים יפגשו כל מיני אנשים, ויביאו הביתה בנות שהם יפגשו כארוסותיהם.

אין ספק, שמה שדרוש הוא להבין שיהודים רוצים להיות למען ישו מפני שהם יודעים מעט מאוד מדוע שצריך להיות למען משה. מה שנחוץ הוא אותו חינוך יהודי בעל הטווח הארוך, שניטל מהצעיר היהודי על ידי המנהיג היהודי עם הארץ, שכל כך פחד מה"עדתיות", מה"פלגנות" ומעודף היהדות של הישיבה.

לטווח הקצר, מה שצריך הוא להתרכז בשלילת אמינותם של היהודים למען ישו ושל הנוצרים העבריים, בעיני מומריהם ובעיני מומרים פוטנציאליים. הייתי מציע לעשות זאת ע"י התרכזות בשתי טענות שקבוצות אלה מדגישות:

א) ישו היה יהודי דתי, שקיים את ההלכה (ומכאן התופעה של חסידי ישו החובשים כיפה ולובשים ציצית).

ב) רדיפת היהודים בידי הנצרות היתה בעיקרה חטא קאתולי ולא חטא נוצרי.

חשוב מאוד להימנע מדיונים עַקרים בדבר הפירוש ה"אמיתי" של פסוקים מהתנ"ך. מצד אחד, היהודי המצוי אינו מכיר את התנ"ך שלו (בין אם למד בישיבה ובין  אם לאו), ומצד שני, אפשר לעוות פסוק לפי כל פירוש אפשרי, כמעט, במיוחד מאחר שהברית החדשה נוצרה במכוון כך שתוכל להתאים לפסוקי הנביאים. לא. במקום לבזבז זמן ומאמץ על עַקָרות כזאת, יש לפתוח במתקפה ישירה על המיתוס של "ישו, היהודי הצדיק", ויש לזעוק שוב ושוב: "ישו עבר והעביר אחרים על ההלכה היהודית הבסיסית, בכוונה ומתוך מניעים אישיים!".

איזו בדיחה לא מצחיקה היא לראות את החסידים היהודיים  של ישו, רוקדים אנה ואנה עם כיפותיהם וציציותיהם, ומצהירים בלויאליות על נאמנותם למצוות, תוך כדי שירת שבחיו של איש נצרת שהם מציגים כבן נאמן לאותן מצוות.

בן נאמן למצוות?! האם זה אותו ישו שעליו אנחנו קוראים בברית החדשה שהתיר לתלמידיו לחלל את השבת ע"י קטיפת שבלי חיטים מן הקרקע, ושהשיב לרבנים שמחו בהם: "בן האדם הוא אדונה של השבת"? ואיזו מידה של ציות להלכה הראה אותו ישו, כאשר נמנע מלצום ביום תענית ציבור, והשיב בחוצפה: "צריך להכניס יין חדש לנאדות הישנים" (מרכוס ב)? כנראה, הוא חשב שיש צורך במי שיחליף את המצוות הישנות, מישהו שיודע טוב יותר...

התנגדותו החצופה והגלויה של ישו להלכות התורה מוזכרת שוב ושוב בברית החדשה, והיא מופיעה באופן שכל ה"יהודים" שלו יכלו לראות אותה, אילו אך רצו. אוכל כשר? ישו הביע התנגדות חד-משמעית להלכות הכשרות, כאשר הצהיר: "מה שמזהם את האדם אינו מה שנכנס לתוך פיו, אלא מה שיוצא מפיו מזהם את האדם" (מתיאס טו).

בדומה, ישו זילזל בחובה ההלכתית ליטול ידים לפני אכילת לחם (לוקוז יא), ובחובה להתפלל במניין אם אפשר (מתיאס ו), ושינה את הוראת התורה שמותר לבעל ואשתו להתגרש בנסיבות המתאימות, אם הנישואין בלתי נסבלים (מתיאס ה).

אכן, במקום לסגוד בבורות לאדם שקיבל על עצמו לבטל הלכות יסודיות רבות, ראוי שכל "יהודי למעו ישו" יתן את דעתו לפסוקי התורה החלים במצב כזה:

"כי יקום בקרבך נביא או חולם חלום ונתן אליך אות או מופת, ובא האות והמופת אשר דיבר אליך לאמר, נלכה אחרי אלהים אחרים... לא תשמע אל דברי הנביא ההוא או אל חולם החלום ההוא... אחרי ה' אלקיכם תלכו ואותו תיראו ואת מצוותיו תשמורו...".

ישו עבר במזיד על ההלכה, ועשה בדיוק מה שעושים באותם טמפלים ואותם ראביים שמפניהם ברחו רבים מה"יהודים למען ישו" הצעירים והעצובים. אכן, כמה ברור הוא לצערנו שהכל-יכול משלם לנו מידה כנגד מידה. אותם הורים יהודים שהחליטו לעבור על חוקי התורה ול"תקן" אותה ע"י גְזִירתה כדי שתתאים לאופנה שלהם, נענשים בילדים שרצים אחרי אדם שעשה בדיוק אותו הדבר. במה היה שונה ישו הגאוותן מן הראביי של הטמפל המקומי, מלבד זה שהוא טען לאלוהות?

צריך שתצא קריאה לכל יהודי: יהודי היה שובר מסורת. ישו רמס את הלכות התורה. האוכל הכשר והשבת שהנוצרים העבריים מוקירים, כביכול, אינם "למען ישו". וגם אתם לא למענו, נוער יהודי...

וכדי שלא יתפתה אדם לטיעון הנוצרי-עברי ששנאת יהודים ורדיפתם היתה מעשי ידיה של הכנסיה הקאתולית בלבד, ישקול נא את דבריו של מייסד הפרוטסטנטיות, מרטין לותר, שיצירתו "על היהודים ושקריהם" מכילה את ההערות דלהלן על העם היהודי:

למעשה, הם מחזיקים אותנו בשבי בארצנו שלנו. הם נותנים לנו לעמול בזיעת אפנו כדי להרוויח כסף ורכוש, כאשר הם יושבים מאחורי התנור, מבלים את הזמן בחוסר מעש, מפיחים וצולים אגסים. הם זוללים וסובאים, וחיים במותרות וברווחה מן המוצרים שלנו שעמלנו כל כך קשה לייצר. ע"י הריבית הארורה שלהם, הם מחזיקים אותנו ואת רכושנו בשבי... ובתור שכר ותודה, הם מקללים את אדוננו ואותנו! האם השטן לא יצחק וירקוד, אם הוא יכול ליהנות מגן עדן כזה, על חשבוננו, הנוצרים?

...אם כן, אנחנו דווקא אשמים בכך שאיננו נוקמים את דמם הנקי של אדוננו ושל כל הנוצרים שהיהודים שפכו במשך שלוש מאות שנה אחרי חורבן בית המקדש, ואת דמם של הילדים שהם שפכו מאז. אנחנו חוטאים כאשר איננו שוחטים אותם.

ומה יש למייסדם של הפרוטסטנטיות ושל כל הקבוצות שמייסדות ומממנות את הנוצרים העבריים (עפ"ל!) הפאתטיים ואת "היהודים למען ישו", להציע כ"פתרון הסופי" שלו? מרתין לותר אומר לקהל עדתו:

"ראשית כל, יש לשרוף את בתי הכנסת שלהם, ואת מה שלא נשרף, יש לקבור באדמה לגמרי כדי שלעולם ועד לא יראה אדם שום אבן או לבנה מהם... לאחר מכן, יש לשרוף ולהרוס בדומה את בתיהם...".

כמה יהודים מצאו את מותם בעקבות ההסתה הזאת של מייסד הכנסיה הפרוטסטנטית! וכמה מעניין שמנהיגיהם של אלו הנושאים בכינוי המגוחך "הנוצרים העבריים", ושל קבוצות היהודים למען ישו, לעולם לא יעבירו ביקורת על לותר.  וכמה חשוב לדעת שהסיבה לכך היא שהם ממומנים, ממומנים בגדול, ע"י קבוצות פרוטסטנטיות שהיו סוגרים את הברז בִּן-רגע אילו היו עושים כן.

הנוער היהודי האבוד והמבולבל, התועה אל תוך היכליהם של השרלטנים הללו, נושאים את קולם בשבחו של ישו שבשמו נשרפו חיים אבות סביהם, ונקרעו לגזרים על ידי חרב הצלבנים. הם מצטרפים בפולחנם אל לותר שאיחל לעמם את המיתות הנוראיות ביותר. עצם הארגון שלהם קיים וממומן על ידי חסידיו של האדם הזה! כמה עצוב הדבר מצד הצעירים היהודים האבודים הללו, וכמה אלו שמעוותים אותם לועגים לתמימותם.



 

 1/  The Unfunny Jesus Joke, February 2, 1979 (רמז לריבוי הבדיחות על ישו).
2/  התפיסה שארה"ב היא כעין סיר שמתבשלים בו יחד בני כל העמים וההבדלים ביניהם מיטשטשים.