כהן ונביא חלק ב

על פסולים בכדורסל ועל התרמית של הריפורמים

על פסולים בכדורסל ועל התרמית של הריפורמים 1

 

כבר נאמר, והדבר נכון אך מצער, שהיהדות הריפורמית והקונסרבטיבית הורתם בצביעות ולידתם בכזב. בוודאי, קבוצות הכופרות בתוקפה האלוקי של היהדות, ולאחר מכן קוראות לעצמן "דת"; הכופרות בעובדה שהתורה ניתנה מה', ואח"כ דורשים מיהודים לדבוק ב"יהדות"; ושמחליטות עבור עצמן אלו דינים "רלוונטים" ואלו אינם רלוונטים – אינם יכולים לטעון לא ליושר ולא להגיון.

אין דוגמה יותר קלאסית לתרמית של היהדות הריפורמית מן המקרה של ארל ויליאמס.

ארל ויליאמס הוא שחקן כדורסל, אמריקני שחור שמעולם לא היה טוב דיו כדי לשחק בליגות המקצועניות האמריקניות, אבל פתאום מצא לו בית וקבלת פנים של גיבור במדינה היהודית.

בשנים האחרונות, הכדורסל הישראלי נעשה יותר ויותר פופולרי במדינה, הודות, כמובן, להצלחתו בתחרויות בינלאומיות. הצלחת האלופה הישראלית, מכבי תל אביב, בהשגת הגביע האירופי ובהבסת ברית המועצות, יצרו אופוריה לאומית, אם לא היסטריה (אכן, ב-1977, ראש הממשלה נאלץ לדחות את נאום ההתפטרות שלו, ששודר בטלויזיה הממלכתית, משום שלאותה שעה נקבע שידור משחק הגמר של הגביע האירופי בכדורסל).

במבט ראשון, יהודים צריכים להתמלא בגאוה לאור הצלחה יהודית בספורט. אבל האמת ממש שונה. צמיחתו של הכדורסל הישראלי נובע כמעט לגמרי משכירת כוכבים לא יהודיים, כמעט כולם שחורים, כך שאת הפריחה אפשר לכנות "השושנה הכושית של אייבי ישראל"  2 .

ראשון השחורים הלא-יהודים היה אולסי פרי, שכשרונותיו בריבאונדים הפכו את הקבוצה לכזאת שיש להתחשב בה. פרי היה אחד משני גויים קבועים בהרכב הפותח בן חמשת האנשים, כך שהקבוצה ה"יהודית" הישראלית, שהרטיטה לבבות יהודים מסביב לעולם, היה – שששש – 40% גויים.

ואז אולסי פרי הודיע שהוא "התגייר". כמובן, לא לשם אהבה, כמו שהיה אצל "גרים" רבים אחרים (סוף סוף, הוא כבר חי עם דוגמנית יהודיה שמצא אותו "שחור ויפה" גם בלי גיור). לא, אולסי פרי מצא רב מברוקלין, ידוע לשמצה בגיורים הקלים שלו (תמורת שכר טירחה נאה), וכעת הצהיר על עצמו "יהודי", מסיבה אחרת לגמרי. אותה סיבה עומדת מאחורי אהבתו הפתאומית של ליוון מרסר למשה רבינו, זה הכוכב השחור של המתחרה של מכבי שבאותה עיר, הפועל תל אביב. גם הוא פתאום הודיע על גיורו. ועכשו, ארל ויליאמס.

הסיבה היא שלפי הכללים הנוכחיים של הכדורסל הישראלי, מותר לקבוצה לשתף רק שחקן "זר" אחד במשחקי ליגה. בגלל זה, מכבי וקבוצות אחרות עודדו בשקט את ה"גוים" שלהם להתגייר, וכך, על פי חוק השבות, יוכלו להיות אזרחי ישראל תוך זמן קצר. וכך ארל ויליאמס, על פי הודאת עצמו, מצא שלשה ראביים רפורמיים בעיירה קטנה בצפון מדינת ניו יורק, ותוך שנייה, נעשה יהודי. מעולם לא היתה לשום אדם אחר יותר אהבה ליהדות. אל אשר תלכי, מכבי תל אביב, אלך, אני, ארל ויליאמס.3

שלוש נקודות בולטות עולות מן הפארסה הזאת. ברור שפרי, ויליאמס ומרסר לא הוכו פתאום בהבנה נבואית של אמיתות היהדות. אף החלטתה של זאיר לכונן יחסים דיפלומטיים עם מדינת ישראל, לא עוררה פתאום בליבם את הרצון לחבר שחור ויהודי יחד. מה שנמצא בפנינו הוא החלטה צינית מצד השחקנים הגויים, מופעלים בתרמית ע"י מעבידיהם היהודיים, שהם עוד יותר ציניים, להשתמש ב"יהדות" כאמצעי להרוויח כסף. הגויים אינם מאמינים לא בדתם המקורית ולא בדתם החדשה, וכמובן, גם לפקידים החילוניים לגמרי של מכבי לא איכפת בכלל מיהדות. שניהם סוגדים לדולר. זהו הבסיס ל"גיור" הזה.

שתים: כל הבדיחה הזאת לא היתה מגיעה לשום מקום אילולא הכיר החוק הישראלי הנוכחי בגיורים המוניים ע"י כל דבר שקורא לעצמו "יהדות". הלהיטות הרפורמית והקונסרבטיבית לגייר כל דבר שמבקש זאת, מכל סיבה שהיא, לא רק הופכת את היהדות לפארסה, אלא היא גם מראה בצורה בולטת את הצביעות ואת התרמית של ה"זרמים" המזוייפים, וגם את הצורך בשינוי מיידי של חוק השבות. אם מי שרוצים להתגייר באמת רוצים, שיעשו זאת מטעמים ישרים ואמיתיים. ואם לא, שיישארו בחוץ; ואם הם חשים צורך דחוף להטיל כדורים פסולים, שינסו להתקבל לקבוצת הכדורסל של הארלם.

שלוש: על כל יהודי המכנה את עצמו "רפורמי" או "קונסרביטיבי", לבחון את תנועתו במבט כן, לאור התועבה הזאת. לאור כל התעמולה מצד ההנהגה הריפורמית והקונסרביטיבית, המתארים את ההתנגדות האורטודוקסית לגיור שלא על פי ההלכה כ"נסיון עיקש לכפור במעמדם היהודי של יהודים לא אורטודוקסיים", האם אין זה ברור שכל זה נסיון שקוף להתחמק מהנושא? יהודים אורטודוקסיים מכירים לגמרי ביהדותו של כל יהודי שאינו שומר מצוות, אם הוא נולד יהודי. אי קיום מצוות מעולם לא היה ולעולם לא יוכל להיות מחסום בפני יהודי מלהיות יהודי. "ישראל, אע"פ שחטא, ישראל הוא". זה הכלל התלמודי 4.

מה שמפריע ליהדות האורטודוקסית, המסורתית, האותנטית, הוא הידיעה שמנהיגים רפורמים וקונסרבטיביים שאכן אינם אותנטיים – מעוותים ומסלפים ורומסים את היהדות באופן ציני תוך אונאה, והם משתמשים בה לצרכי עצמם. דבר אחד הוא כשיהודי אינו מאמין; דבר שונה לגמרי הוא כשהוא מפתה אנשים אחרים שלא להאמין. אבל גרוע מכל הוא האדם שביודעין מעקם ומסלף את היהדות, וכך מוליך שולל המוני יהודים.

על כל יהודי לא אורטודוקסי לשאול את עצמו ביושר את השאלה: האם לא היה ברור לאותם שלושה ראביים שגיירו את ארל ויליאמס, שהוא לא עשה זאת, בשום אופן, מתוך רצון טהור להיות יהודי? ויליאמס היה בישראל שנים רבות, בלי להתגייר – מאין באה לו פתאום הלהיטות הזאת? ברור שזה נבע מהשינוי בחוקי הכדורסל. ואם אין זה משנה בעיני המנהיגים הדתיים, מה הם מסוגלים לחשוב עליכם, יהודים רפורמיים פשוטים?

האמת היא, שכבר מזמן איבד המנהיג הריפורמי והקונסרבטיבי הממוצע את אמונתו ביהדות. מה שנשאר לו הוא חוסר אומץ להודות בכך ולעזוב עמדה ומשרה כדאיות. האמת היא שהריפורם והקונסרבטיזם משותקים ע"י נישואי התערובת וההתבוללות של צעיריהם. זו הסיבה שאנשים כמו אלכסנדר שינדלר להוטים לאמץ את הסופרמרקט המכונה תנועת גיור, כדי שבסוף השנה יוכלו לספור כמה דגים הם תפסו, בהשוואה למספר הדגים היהודים שלהם שהלכו לאיבוד.



 

 

 1  Of Basketball Fouls and Reform Fraud, April 18, 1983.

2   יש כאן משחק מלים: השם Rose (שושנה) היה מצוי בין הכושים; סימן היכר של יהודים היה האף ("nose").

3  על פי דברי רות לנעמי: "אל אשר תלכי אלך", שמהם דרשו חז"ל (יבמות מז ע"ב) שהיא התגיירה.

4 סנהדרין מד ע"א.