אור הרעיון

פרק לז- בין השמשות

פרק לז

בין השמשות

 

במסכת יומא (פא:), אמרו חז"ל בעניין יום הכיפורים: "'ועִניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש' (ויקרא כג:לב) - יכול יתחיל ויתענה בתשעה? ת"ל 'בערב'. אי בערב יכול משתחשך? ת"ל 'בתשעה'. הא כיצד? מתחיל ומתענה מבעוד יום. מכאן שמוסיפין מחול על הקודש... ואין לי אלא יוה"כ, שבתות מנין? ת"ל 'תשבתו'...". וכן מצאנו במכילתא (יתרו, מסכתא דבחודש ז): "'זכור' ו'שמור' - זכור מלפניו ושמור מלאחריו. מכאן אמרו: מוסיפין מחול על הקודש". וכן פסקו כל הראשונים (חוץ מהרמב"ם), וכן פסק המחבר (שו"ע, או"ח רסא:ב).

 

ונראה לי ללמוד מכאן כלל גדול. הרי הקב"ה כבר קבע כעין הוספה לשבת, בזה שסוף היום מתחיל בדרך של "בין השמשות". כלומר, אין השמש שוקעת בפתאומיות ומיד בא הלילה, אלא יצר הקב"ה פסק זמן שנקרא בין השמשות והוא ספק יום ספק לילה. ובקביעת זמן בה"ש יש מחלוקת הפוסקים: לפי הרמב"ם והרי"ף והגאונים והגר"א, תיכף אחר השקיעה מתחיל בה"ש, והוא נמשך כהילוך שלושת רבעי מיל, ואח"כ מתחיל לילה. אך לר"ת יש שיטה אחרת, שהסכימו לה הרמב"ן והרשב"א והרא"ש והר"ן, שמהשקיעה ועד הלילה יש כמהלך ארבעה מילין (כמו שאמרו בפסחים צד.), ושתי שקיעות הן: השקיעה הראשונה היא מהלך ג' מילין ורביע, ואז עדיין יום הוא, ואח"כ מתחילה השקיעה השניה שאורכת ג' רבעי מיל, וזמן זה הוא ספק יום ספק לילה.

 

אך למעשה, בין לשיטה זו ובין לשיטה זו, חייב אדם להוסיף זמן מה לשבת גם לפני בה"ש, כך שלפני שבת ודאי, יש משך זמן של ספק שבת, ולפניו יש משך זמן של הוספת חול ודאי על הקודש. המחבר (שפסק כר"ת וסייעתו) כתב (שם): "רצה לעשותו [בה"ש] כולו תוספת עושה... ובלבד שיוסיף איזה זמן שיהיה ודאי יום מחול על הקודש". והרמ"א כתב שם: "ואם רוצה להקדים ולקבל עליו השבת מפלג המנחה ואילך, הרשות בידו" (אך מי שמקבל עליו שבת לפני פלג המנחה, שהוא שעה ורביע קודם הערב לפי שעות זמניות, לא אמר כלום).

 

נראה לי ששתי ההוספות הללו, היינו ההוספה הטבעית של בריאת היום בכך שיש פסק זמן של ספק לפני הלילה הודאי, והמצוה להוסיף מחול ודאי על הקודש, ניתנו כדי לשלם לישראל שכר לימות המשיח אם לא נזכה לגאולה של "אחישנה". הרי הקב"ה יכול להקדים את הקץ מסיבות מסויימות, כפי שבארנו לעיל, אפילו כאשר לא זכו ישראל לגאולה של "אחישנה". על זה הוא רומז לנו, שכמו שיש ששה ימי חול ואחריהם היום השביעי - שבת, וחייבים להוסיף מהיום השישי על הקודש ולהקדים את השביעי, כך גם לגבי העולם, שכל כולו הוא ששת אלפים שנה, ואחריהן בא האלף השביעי, דהיינו היום שכולו שבת; וכחלק מצעקתנו וזעקתנו להחיש את הגאולה, מצוה גדולה עלינו להקדים כמה שאפשר את השבת, כדי שבזכות זה נקבל במדה כנגד מדה את הקדמת הקץ. כמה ברכות יחולו על ראשו של האדם בישראל שיקפיד [[תכח]] בזה ויקדים את השבת כל שבוע, ובזכות זה יחיש גם את ביאת השבת הנצחית לעולם!

 

ואולי משום כך אמר רבי יוחנן בשם רשב"י (שבת קיח:): "אלמלא משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלים". כלומר, כהלכתן, בכל הלכותיהן, לרבות הוספה מחול על הקודש כנגד ימות המשיח, שבזכות זה גם הקב"ה יוסיף מהחול ויקדים את השבת הנצחית.

[[תכט