אור הרעיון

פרק לח- גוג

פרק לח

גוג

 

כאשר יעלו גוג וכל חילו וכל העמים על ישראל, אפילו בגאולה של "אחישנה", יאחזו את ישראל רעד וחיל, ואח"כ יקום הקב"ה וישמיד את הגוים בגאולה האחרונה, כמו בגאולה הראשונה. אמרו חז"ל (תנחומא, ראה ט): "וכן את מוצא, כשיצאו ישראל ממצרים, ראה מה עשה פרעה, לקח 'שש מאות רכב בחור' וגו' (שמות יד:ז), שלשים איש יצאו על כל אחד ואחד מישראל, ראה כמה אוכלסין יצאו עם פרעה. כשראו ישראל כך, נבהלו מפניהם, מה כתיב: 'ויסע מלאך האלקים' וגו' (שם יד:יט), וישראל אומרין: מי יוכל לעמוד כנגד אלו? אמר להם הקב"ה: חייכם, כל אלו חשובים לפני כאיש אחד וכרכב אחד, שנאמר (שם טו:יט): 'כי בא סוס פרעה' וגו'. וכולן מתו בנשימה אחת, שנאמר (שם:י): 'נשפת ברוחך כסמו ים'. וכן עתידין גוג ומגוג לבוא על ישראל, וגם הם יישרפו כולם בשריפה אחת, שנאמר (יחזקאל לח:כב): 'ונשפטתי אתו בדבר ובדם וגשם שוטף' וגו'. ובאותה שעה 'והתגדִלתי והתקדִשתי ונודעתי לעיני גוים רבים' וגו' (שם:כג)".

 

אך אוי לעינים שיראו את חבלי המשיח ואת היגון והצרות המיותרים, שלא היו צריכים לבוא על עם ישראל אילו היו חוזרים בתשובה לאביהם שבשמים, ובמיוחד ע"י בטחון מלא בהקב"ה. זאת כוונת חז"ל באמרם (שבת קיח.): "כל המקיים שלש סעודות בשבת ניצול משלש פורעניות: מחבלו של משיח, ומדינה של גיהנם וממלחמת גוג ומגוג. מחבלו של משיח, כתיב הכא (שמות טז:כה) 'יום' וכתיב התם (מלאכי ג:כג) 'הנה אנכי שֹלח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה'' וגו'; מדינה של גיהנם, כתיב הכא 'יום' וכתיב התם (צפניה א:טו) 'יום עברה היום ההוא'; ממלחמת גוג ומגוג, כתיב הכא 'יום' וכתיב התם (יחזקאל לח:יח) 'ביום בוא גוג'". וכן (שם קיח:): "אמר רב יהודה אמר רב, אלמלי שמרו ישראל שבת ראשונה, לא שלטה בהן אומה ולשון, שנאמר (שמות טז:כז): 'ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט [ולא מצאו]', וכתיב בתריה 'ויבא עמלק'. א"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחאי, אלמלי משמרים ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלים, שנאמר (ישעיהו נו:ד): 'כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי' וכתיב בתריה (שם:ז): 'והביאותים אל הר קדשי' וגו'".

 

הכוונה ברורה: כל היסוד של עם ישראל ותורת ישראל הוא אמונה ובטחון בה', כדברי הגמרא במסכת מכות (כד.) שהבאנו לעיל, שיסודה של תורה הוא "וצדיק באמונתו יחיה" (חבקוק ב:ד). וכל עניינה של השבת הוא אמונה בה', שאכן הוא ברא את העולם והוא מנהיג אותו ואת כל אשר בו, ובידו נפש כל חי, ומזה נובע האיסור לפחד מהגוי והחובה לבטוח בהקב"ה. בנוסף על האמונה והבטחון הכלליים שבמהות השבת, יש גם ענין של בטחון פרטי של האדם, שאע"פ שמזונותיו מועטים והוא עני, וקשה לו לקנות אוכל לשלש סעודות בשבת, מ"מ אם הוא בוטח בה' ומוסר את נפשו לקנות כדי לענג את השבת בשמחה של בטחון בקב"ה, וכהכרזה שה' ברא את העולם והוא מלך כל יכול ואנו ישראל עמו, אין שמחה יותר גדולה מזו, וכמו שאמרו חז"ל (שבת קיח.-קיח:): "כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים... נותנין לו משאלות לבו". בזכות אמונה [[תל]] ובטחון אלו, יינצלו ישראל מחבלי משיח שהם כל הצרות עד גוג, וכן ממלחמת גוג עצמה.

 

אם לא יזכו ישראל לגאולה של "אחישנה", יסבלו יסורים, כפי שלומדים חז"ל מפרשת ברית בין הבתרים (פדר"א כח): "'משולשת' (בראשית טו:ט)... רבי משרשיא אומר, 'משולשת', משולשים יהיו. שלשה פעמים עתידים למשול בארץ ישראל. פעם ראשונה, כל אחד ואחד בפני עצמו. פעם שנייה, בשנים שנים. פעם שלישית, כולם כאחת להילחם עם בן דוד, שנאמר: 'יתיצבו מלכי ארץ' וגו' (תהלים ב:ב)".

 

כל זה יהיה חלק מהתמוטטות העולם, שהיא עונש הגוים על שמרדו בכל המושג של כח עליון ואלקים, ובודאי בהקב"ה, ומרד זה בא מצד גאותם, כמו שבארנו לעיל. גם חלק מישראל ינהגו בגאוה ובמרד הללו, ויכפרו בה' ויפרקו עול. כך אמרו חז"ל (ספרי, האזינו שיח): "וכן אתה מוצא בימות המשיח שאין עתידים למרוד אלא מתוך אכילה ושתיה ושלוה, מה נאמר בהן (דברים לב:טו): 'וישמן ישורון ויבעט'. משל לאדם אחד שהיה לו עגל, והיה מפשפשו ומגרדו ומאכילו כרשינים בשביל שיהיה חורש בו, כשהגדיל העגל נתן בעליו עולו עליו וקירטע ושיבר את העול ופסק את הסימלונין, וכן הוא אומר: 'מוטות עץ שברת' (ירמיהו כח:יג)". עוד אמרו (ספרי שם): "'שמנת עבית כסית' (דברים שם) - אלו שלושה דורות שלפני ימות המשיח, שנאמר: 'ותמלא ארצו כסף וזהב וגו', ותמלא ארצו אלילים' (ישעיהו ב:ז-ח)" (ומה שנאמר כאן "אלו שלושה דורות שלפני ימות המשיח", הכוונה למה שכתוב בספרי שם, שי: "זה דורו של משיח").

 

הכפירה והחירוף של הדור של המשיח הם שיביאו את הקץ. כך אמרו חז"ל (פסיקתא רבתי טו): "א"ר לוי: אם ראית דור אחר דור מחרף, צפה רגליו של מלך המשיח. ומה טעמיה? 'אשר חרפו אויביך ה' אשר חרפו עקבות משיחך' (תהלים פט:נב), ומה כתב בתריה: 'ברוך ה' לעולם אמן ואמן' (שם:נג)". ואפילו כאשר הגאולה תתחיל, עדיין יעמדו הגוים בחירופם, כל כך גדול יהיה חירופם וגידופם. כך אומר הספרי (האזינו שלג): "'הרנינו גוים עמו' (דברים לב:מג) - למחר כשהמקום מביא גאולה לישראל, הגוים מתרגזים לפניו, ולא זו תחילה להם אלא שכבר רגזו מקדם, כענין שנאמר: 'שמעו עמים ירגזון' (שמות טו:יד)".

 

ועל חירוף זה יבואו נקמת ה' וחרון אפו. אומר הפסיקתא (יז): "'כאשר שֵמע למצרים יחילו כשֵמע צֹר' (ישעיהו כג:ה) ----רומיים עמם". בצור המדינה הכתוב מדבר, וכל 'צֹר' חסר במקרא א"ר אליעזר, כל 'צור' מלא ברומי הרשעה הכתוב מדבר. ר' לוי בשם ר' חמא בי רבי חנינא, מי שפרע מן הראשונים הוא יפרע מן האחרונים. מה מצרים דם, אף אדום כן, דכתיב: 'ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש' (יואל ג:ג)... מה מצרים נטל הגדול שבהם והרגו, אף אדום כן, 'וירדו ראמים עִמם' (ישעיהו לד:ז)

 

התמוטטות העולם והמלחמות שתהיינה בו בתקופת הגאולה האחרונה תיצורנה תמונה איומה ומזעזעת. כך אמרו חז"ל (פסיקתא רבתי א): "אימתי מלך המשיח בא? א"ר אלעזר, סמוך לימות המשיח עשרה מקומות נבלעים, עשרה מקומות נהפכין, עשרה מקומות נהרגין. ור' חייא בר אבא אמר, אין מלך המשיח בא אלא בדור שפניו של כלב. רבי אלעזר אומר, בדור שראוי כלייה מלך המשיח בא. ור' לוי אמר, סמוך לימות המשיח דבר גדול בא לעולם".

 

הממלכות והארצות יתגרו זו בזו במלחמות קשות - רומי ופרס והישמעאלים, זו נגד זו וכולם נגד א"י. אמרו חז"ל (יומא י.): "אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן משום רבי יהודה ברבי אלעאי, עתידה רומי שתפול ביד פרס, ק"ו, ומה מקדש ראשון שבנאוהו בני שם והחריבוהו כשדיים, נפלו כשדיים ביד פרסיים, מקדש שני שבנאוהו פרסיים והחריבוהו רומיים, אינו דין שיפלו רומיים ביד פרסיים?! אמר רב, עתידה פרס שתפול ביד רומי... אין בן דוד בא עד שתפשוט מלכות רומי הרשעה בכל העולם כולו תשעה חדשים, [[תלא]] שנאמר (מיכה ה:ב): 'לכן יתנם עד עת יולדה ילדה ויתר אחיו ישובון על בני ישראל'". כמה קצר הזמן הזה בעיני הקב"ה, אך כמה ארוך הוא לישראל שיסבלו חבלי משיח אלה! אמרו חז"ל (פדר"א כח): "כצאת השמש, היה אברהם יושב ומניף עליהם בסודרו, כדי שלא ימשול בהם העיט, עד שבא הערב. רבי אלעזר בן עזריה אומר, מכאן אתה למד, שאין משלן של ארבע מלכיות האלו אלא יום אחד מיומו של הקב"ה. אמר לו רבי אלעזר בן ערך, ודאי כדברך, שנאמר (איכה א:יג): 'נתנני שוממה כל היום דָוָה'. חוץ משתי ידות שעה. תדע לך שהוא כן, בא וראה כשהשמש נוטה לבוא במערב, שתי ידות שעה, תשכחהו ואין נגה לו. כך עד שלא יבוא הערב, יצמח בן דוד אורן של ישראל, שנאמר (זכריה יד:ז): 'והיה לעת ערב יהיה אור'".

[[תלב]]