לשכים בעינכם

פרק א- ערבים ויהודים- הפרדה בלבד!

כלא רמלה, ישראל

 כ' בסיון תש"ם (4.6.80)

 [[10]]

 פרק א

ערבים ויהודים - הפרדה בלבד!

 

"מדינת ישראל... תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין... "אנו קוראים... לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל לשמור על השלום ולטול חלקם בבנין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושוה..." -מגלת העצמאות מדינת ישראל, ה' באייר תש"ח (14.5.48)

"עכשיו אני מיעוט. המדינה היא מדינה דמוקרטית. מי שאומר שבשנת 2000 גם כן נהיה מיעוט? היום אני מקבל את העובדה שזו מדינה יהודית עם מיעוט ערבי. כשנהיה רוב לא אקבל שזו תהיה מדינה יהודית עם רוב ערבי". -נעמה סעוד, מורה, כפר עראבה (28.5.76).

"על מנהיגי התנועה הציונית... למצוא למען עמם ארץ לא-נושבת". -איסאת דארואזה סופר ערבי, בעתון הערבי החיפאי "אל-כרמל" (1921)

"וה' אמר אל-אברם...: שא-נא עיניך וראה מן-המקום אשר-אתה שם, צפונה ונגבה וקדמה וימה. כי את-כל-הארץ אשר-אתה רואה, לך אתננה,ולזרעך עד-עולם".-בראשית י"ג, י"ד-ט"ו

  [[11]]

 "איננו מכירים בזכות שאתם קוראים לה היסטורית, של העם היהודי לארץ הזאת - זה העיקרון היסודי שלנו... על הארץ הזאת, יש רק לעם הערבי-הפלשתיני זכות היסטורית".  -מחמוד מוחארב, יו"ר ועד הסטודנטים הערביים, האוניברסיטה העברית בירושלים (1975)

 "ואם-לא תורישו את-יושבי הארץ מפניכם, והיה אשר תותירו מהם לשכים בעיניכם ולצנינים בצדיכם, וצררו אתכם על-הארץ אשר אתם יושבים בה".במדבר לג,נה

בעייתם של אנשים כה רבים המצהירים על תמיכתם ברעיון הדו-קיום בין הרוב היהודי של מדינת ישראל לבין מיעוטה הערבי היא בכך שהם בזיםלערבי, לשכלו ולגאוותו הלאומית, שהרי יש סתירה שבסופו-של-דבר איננה ניתנת ליישוב בין החלום היהודי-ציוני בן אלפיים השנה לבין מדינה שבה לערבים וליהודים זכויות שוות, ובכללן - זכותם של הערבים לשים קץ באורח דמוקראטי ובשלום למדינת היהודים. מי שמסרב להעניק זכות זו לערבים ואחר-כך מצהיר בפניהם שהם בעלי זכויות שוות ביחס ליהודים של המדינה - סבור שהערבי שוטה. אך הוא איננו שוטה כלל וכלל.

 המציאות ברורה, אפוא. אין אפשרות שידורו יחד יהודי ארץ-ישראל וערבייה במסגרתה של מדינה יהודית-ציונית. פצצת-זמן בארץ-הקודש מתקרבת לשעת התפוצצותה. מדינת יהודים פירושה חשיבה וקשרים יהודיים, פירושה תרבות יהודית ורוח יהודית בציבור יהודי. אך מעל לכל, פירושה ריבונות יהודית ושליטה יהודית על ייעודה.

 את זה ניתן ליישם רק במסגרת של רוב יהודי קבוע ומיעוט ערבי שלו וזעיר-ממדים. אך הערבים סבורים כי היהודים גזלנים ששדדו מהם את ארצם. אין הערבים חשים קשר מחייב או רגש כלפי מדינה שנשמתה יהודית. והערבים מתרבים, בכמות ובאיכות. הם יתבעו חלק רב יותר בשלטון; הם ידרשו "אוטונומיה" לחלקים שונים של המדינה. לבסוף יאיימו על עצם הרוב היהודי באמצעות שיעור הילודה הערבי. והתוצאה: התנגשות עקובה מדם.

 [[12]]

 אם אמנם רצוננו למנוע התפתחות כזאת, רק דרך אחת פתוחה לפנינו: העברה מיידית של הערבים מארץ-ישראל לארצותיהם. כי לגבי ערביי ארץ-ישראל ויהודיה יש רק פתרון אחד: הפרדה. היהודים בארצם, ואילו הערבים בארצותיהם. הפרדה. רק הפרדה.