צופה ומנהיג חלק א'

עול מלכות שמים ואמונה

עול מלכות שמים ואמונה

ראש השנה התשמ"ח

  

במסכת ראש השנה יש מחלוקת בין רבי יוסי לרבי יהודה: "'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד' - מלכות, דברי ר' יוסי. ר' יהודה אומר: אינה מלכות. 'וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלוקים אין עוד' - מלכות, דברי רבי יוסי. ר' יהודה אומר: אינה מלכות" (ראש השנה לב:). המחלוקת מדברת על הפסוקים המופיעים בחלק "מלכויות" שבתפילת המוסף של ראש השנה: האם צריכה להופיע המילה "מלך" בפסוק כדי שייכלל הפסוק ב"מלכויות"? לפי רבי יוסי, לא צריכה להופיע מילת "מלך", אך לפי ר' יהודה, צריכה. הרמב"ם פוסק שלא חייבת להופיע המילה "מלך" בפסוק, אלא די שהפסוק מביע את הרעיון של מלכות או עול מלכות שמים (הלכות שופר ג:ח).

על אותה דרך, ניתן לומר שיש הרבה אנשים שאומרים "מלך" או "מלכות" ממש, אך אינם מאמינים או אינם מתכוונים באמת למה שהם אומרים. ומצד שני, יש אנשים - וכך צריך להיות - שלא אומרים "מלכות" ממש, ובכל זאת ממליכים את הקב"ה עליהם באמת ומקבלים עליהם עול מלכות שמים.

"שכן ארץ ורעה אמונה בטח בה' ועשה טוב" (תהלים לז:ג). רבנו בחיי בספרו "כד הקמח" (ערך ביטחון) לומד מכאן שהביטחון בה' קודם למעשה הטוב. אמונה היא על העבר, וביטחון הוא על העתיד.

יש שלושה סוגי מאמינים:
 א. יש אנשים שמאמינים שה' ברא את העולם, קרע את ים סוף ונתן את התורה, אך אינם בוטחים שה' יעשה לנו ניסים או יקיים את אשר הבטיח לנו.

ב. יש אנשים שמאמינים "באופן כללי" בה', אך לא מאמינים כשמדובר בעניין מעשי. למשל, הם מאמינים באופן כללי שה' הוא כל יכול, אך אינם מאמינים שהוא יכול לנצח את כל אויבינו מסביב.

ג. יש אנשים המאמינים בכל, אך כאשר מגיע "רגע האמת", והם נדרשים לפעול ולהסתכן על פי אמונתם, הם מפחדים. הם גם מצליחים למצוא לכך את התירוצים הטובים ביותר.

בפרשה שקראנו היום נאמר: "גרש האמה הזאת ואת בנה" (בראשית כא:י). כך אומרת שרה לאברהם, אך אברהם אינו חושב שזו הצעה טובה: "וירע הדבר מאוד בעיני אברהם על אודות בנו... [וה' מכריע ואומר:] כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה, כי ביצחק יקרא לך זרע" (שם:יא-יב).

יש צורך בביעור הרע ובהבדלה. כדי שיצחק יירש ויהיה הגדול שבאחים (ברוחניות(, אנו צריכים להפריד ממנו את הרע ולהבדיל בינו לבין הרע (ישמעאל). אמנם רחמנות וחסד יאים ליהודים, אך רחמנות שלא במקומה היא אכזריות, כמו שהרמב"ן מגדיר אותה "רחמנות הטפשים" (דברים ז:טו).

על הפסוק "ויהי אחר הדברים האלה" (בראשית כב:א) אומר הרשב"ם: "כל מקום שנאמר 'אחר הדברים האלה', מחובר על הפרשה שלמעלה... אחר הדברים שכרת אברהם ברית לאבימלך, לו ולנינו ולנכדו של אברהם, ונתן לו שבע כבשות הצאן, וחרה אפו של הקב"ה על זאת, שהרי ארץ פלישתים בכלל גבול ישראל, והקב"ה ציווה עליהם 'לא תחיה כל נשמה', וגם ביהושע מטילין על ערי חמשת סרני פלישתים גורל, לכן והאלקים ניסה את אברהם, קינתרו וציערו, כדכתיב 'הנסה דבר אליך תלאה' (איוב ד:ב), 'על נסותם את ה'' (שמות יז:ז) 'מסה ומריבה' (שם)... כלומר, נתגאיתה בבן שנתתי לך לכרות ברית ביניכם ובין בניהם, ועתה לך והעלהו לעולה, וראה מה הועילה כריתות ברית שלך".

ומי לנו גדול כאברהם אבינו, ואם הוא לקה בחוסר אמונה, אזי אנו על אחת כמה וכמה.