צופה ומנהיג חלק א'

חנופה ותוכחה

 חנופה ותוכחה
 יום כיפור התשמ"ח  

 "אמר רבי עקיבא: אשריכם ישראל! לפני מי אתם מטהרין, ומי מטהר אתכם? אביכם שבשמים, שנאמר 'וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם' (יחזקאל לו:כה). ואומר: 'מקווה ישראל ה'' (ירמיהו יז:יג), מה מקווה מטהר את הטמאים, אף הקב"ה מטהר את ישראל" (יומא פה:).

התפקיד של מקווה הוא לטהר, אך כל הטבילות שבעולם לא יועילו, אם יש שרץ בידו של הטובל. "ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני ה' (יונה א:ג)". שואלים חז"ל: "וכי מלפני ה' הוא בורח? והלא כבר נאמר: 'אנה אלך מרוחך, ואנה מפניך אברח?' (תהלים קלט:ז)... אלא, אמר יונה: אלך לי בחוצה לארץ, מקום שאין השכינה נגלית שם"(מכילתא בא, מס' דפסחא, פרשה א).

 יונה ברח מפני השכינה, כי לא רצה להוכיח את נינווה. הוא חשש שאם אנשי נינווה ישמעו לתוכחתו ויחזרו בתשובה, ולעומת זאת, ישראל לא ישמעו לתוכחתו, הדבר יבליט את מצבו הירוד של עם ישראל - הגויים חוזרים בתשובה, אך ישראל לא חוזרים בתשובה. אהבת ישראל שבו היא, למעשה, הסיבה לבריחתו תרשישה.

המכילתא ממשיכה: "משל לעבד כהן [עבד של כהן] שברח מרבו, אמר: אלך לי לבית הקברות, מקום שאין רבי יכול לבוא אחרי".

יהודי הגולה כופרים ברצון ה', ונשארים בגלות. הם הקימו שם קהילות, ומקיימים את כל פולחן היהדות, אך לא יועילו להם כל הדתיות וכל המקוואות, כי הם טובלים ושרץ בידם. הם יותר גרועים מאותו עבד שברח לבית הקברות. הם דומים לכהן שנכנס לבית הקברות כדי להוציא את העבד. לא רק שחו"ל נחשב לבית קברות, אלא שלכל יהודי הגולה מובטחת קבורה בחו"ל - ראו מה שאירע בשואה.

עוד מעט מגיע חג הסוכות. הישיבה בסוכה היא המצווה היחידה שאדם נכנס לתוכה, כל כולו. ההפך ממצווה זו, כלומר העברה שאדם נכנס לתוכה כל כולו, היא הישיבה בגלות. אך לעומת מצוות סוכה, העברה של הישיבה בגלות היא אינה שבעה ימים בלבד אלא ממושכת מאד.

 נשאלת השאלה: מה היה חטאו של יונה? הרי הוא התכוון ל"מצווה", שלא לבייש את עם ישראל. הוא ידע שהם לא ישמעו לתוכחתו, והוא לא רצה להראות שישראל לא שומעים והגויים שומעים. התשובה היא, שתפקידו של היהודי הוא לגדל את שם ה' בעולם ולקיים את מצוות הבורא כפי שהוא ציווה אותן. אדם שמצוה לעשות מצווה, אך במקום לעשותה, הוא מתחיל לעשות חשבונות ושיקולים, וחושב שהוא יודע טוב יותר, עליו נאמר "אל תהי צדיק הרבה" (קהלת ז:טז). זהו החטא של יונה - הוא החליט לחשב את חשבונות הקב"ה.

 הגמרא אומרת, שכאשר חזקיהו חלה, בא אליו הנביא ישעיהו ואמר לו שהוא עומד למות, ולא רק מהעולם הזה אלא גם מהעולם הבא. חזקיהו שאל: מדוע עונשי כל כך גדול? ענה לו הנביא: כי לא קיימת מצוות פרו ורבו. חזקיהו ענה לו, שראה בנבואה שיצא ממנו רשע גדול (מנשה), ולכן לא קיים פרייה ורבייה. אמר לו ישעיהו: את החישובים הללו השאר לקב"ה, אתה "אל תהי צדיק יותר מבוראך". עליך לקיים מצוות, ואת התוצאות השאר לקב"ה (ברכות י.).

 לפני כמה שנים, היה עומד יהודי בכניסה לירושלים, וצועק "שבת!" בפעם הראשונה שראיתי אותו, חשבתי לעצמי: 'איזה טיפש! מה זה יעזור?' אך לאחר כמה זמן, הבנתי עד כמה יהודי זה גדול. הוא מקיים מצוות "הוכח תוכיח" בלי להתחשב במה שיאמרו עליו, ובלי לעשות חשבון אם יצליח לשכנע או לא, כי זה לא פוטר אותו מהחיוב להוכיח.

 אסור להיתפס בחטא של אי-הוכחה. יש אנשים שנמנעים מלהוכיח אחרים בגלל "אהבת ישראל". אבל מי שבאמת אוהב יהודים צריך להוכיחם, כי הוא ירצה להצילם ממה שיקרה להם. "שנאו בשער מוכיח" עמוס ה:י); "נאצו כל תוכחתי" (משלי א:ל). בספר ירמיהו מסופר על נביא השקר, חנניה בן עזור, שסתר את דבריו של ירמיהו הנביא. ירמיהו ניבא שלא רק שכלי המקדש שנלקחו על ידי יהויכין לא יחזרו ארצה, אלא גם מה שנשאר מכלי המקדש עתיד להיגזל. חנניה התייצב בפני ירמיהו והעם והכריז שכל כלי המקדש יחזרו. במקום לגעור בתקיפות בחנניה, ירמיהו אמר: "אמן, כן יעשה ה'" (ירמיהו כ"ח:ו).

ירמיהו ידע שהוא צודק, אך הוא לא הוכיח את חנניה במפורש. ירמיהו פחד לומר את האמת, והכל כדי להחניף לרשע. ירמיהו נענש על זה במיתה, כמו שכתוב בגמרא: "ואמר רבי אלעזר: כל המחניף לרשע, סוף נופל בידו, ואם אינו נופל בידו, נופל ביד בניו, ואם אינו נופל ביד בניו, נופל ביד בן בנו, שנאמר 'ויאמר ירמיה הנביא [לחנניה] אמן כן יעשה ה'', וכתיב 'ויהי הוא בשער בנימין, ושם בעל פקדת ושמו יראיה בן שלמיה בן חנניה ויתפש את ירמיהו הנביא' (שם לז:יג)" (סוטה, מא:). מכאן אנו רואים שחנופה היא דבר מאוס וגרוע. רבנו בחיי כתב ב"כד הקמח" (ערך חנופה), שהחונף הוא מורד בה'. ברגע שהוא מוכן לוותר על האמת ועל מצוות ה' בגלל פחד מבשר ודם, הוא כופר בה', כי הוא פוחד מהאדם יותר ממה שהוא חושש להמרות את פי ה'. הוא גם כותב שמצווה לפרסם חונף, ואין בכך לשון הרע.

הגמרא מביאה את הסיפור על אגריפס המלך והחכמים. אגריפס היה מלך טוב, שהיטיב מאוד עם העם, אך למעשה היה פסול מלהיות מלך משום שאביו היה גר. גם אם מדובר ביהודי שומר מצוות וצדיק, הוא יכול להיות מלך בישראל רק אם אביו ואמו הם שניהם יהודים מלידה. מסופר שם, שאגריפס קרא בתורה  במעמד "הקהל", וכאשר הגיע לפסוק "מקרב אחיך תשים עליך מלך", התחיל בוכה. שאלוהו חכמים מדוע הוא בוכה. ענה להם שכתוב שאסור לו למלוך. פייסוהו חכמים: "אחינו אתה, אחינו אתה". וכיוון שהחניפו לו בניגוד למצוות ה', נתחייבו כליה, ומסופר שם, שבאותו היום מתו הרבה מישראל (סוטה מא.).
 
והיום עושים מעמד "הקהל" עם הנשיא [הרצוג] כאילו הוא "המלך" של ימינו. זהו אותו "חומץ בן יין" שנפגש עם נשיא גרמניה, שבעד מפגשים בין יהודים לערבים, שיוצא בפומבי נגד הרבנות ושהלך לועידת רק"ח. כל זאת כדי להחניף לרשעים שבשלטון, ואין לרבנות אומץ לקום ולומר את האמת. 

עלינו לקבל על עצמנו לומר את האמת ורק את האמת, ללא פחד וללא חשש. הפחד היחיד שצריך להיות לנו הוא הפחד שמא לא נעשה את מה שהקב"ה ציווה עלינו. זהו יסוד קבלת עול מלכות שמים.