צופה ומנהיג חלק א'

מענייני המגילה - פורים

מענייני המגילה / פורים

ח' שבט התשמ"ח

 

כדאי לעמוד על כמה לקחים מפורים. הגמרא אומרת (חולין קלט:): "המן מן התורה מנין? שנאמר (בראשית ג:יא): 'המן העץ [אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת?]'". וקשה: ראשית כל, מדוע שיהיה רמז להמן מן התורה? הרי הוא חי בזמן החורבן. וכי יש רמז למתתיהו מן התורה? ושנית, לגבי תשובת הגמרא, מה הקשר בין "המן העץ" לבין המן? אפשר להבין זאת על פי הגמרא במגילה (יא.). נאמר שם שבכל פעם שתנאים היו פותחים בלימוד המגילה, כל אחד היה פותח בפסוק מסוים שיש קשר בינו לבין המגילה. ר' לוי פתח בפסוק (במדבר לג:נה): "ואם לא תורישו את יושבי הארץ מפניכם", ופירש רש"י (במגילה שם): "אף אלו נענשו על שחמל שאול על עמלק". הרי המן היה מעמלק, ואם שאול היה משמיד את כל עמלק, לא היה נולד המן, ועכשיו ששאול חמל, נולד המן. וכך גם בכנענים: "ואם לא תורישו... והיו לשכים בעיניכם...". אנחנו רואים שהמסר של פורים הוא שהצרה נגרמה בגלל חוסר קבלת עול מלכות שמים מצד שאול שחמל על אגג. אם כן, פירוש השאלה "המן מן התורה מנין?" הוא: היכן יש בתורה רמז למצב המן, למצב של חוסר אמונה? והתשובה היא, שהרמז הוא בחטא אדם הראשון, כאשר הקב"ה אמר לו לא לאכול מן העץ והוא אכל. גם חטא אדם הראשון (כמו שאול) היה שלא קיים מצווה שנצטווה עליה. צריך לקבל עול מלכות שמים, ואם לא, ייוולד המן! וכן גירושו של אדם הראשון מגן עדן היה בגלל חוסר עול מלכות שמים, שהרי חוץ מעבירה על הציווי הוא גם פרק עול מלכות שמים. המצווה שנצטווה עליה סימלה את כל המושג של צו ה', והוא הפר את הצו הזה.

בין המידות שהקב"ה נטע בנו יש רחמנות ויש נקמה. היום שמעתי בחדשות שמעבירים לחיילים קורס כיצד להתנהג ב"שטחים". שאלו אותם מהי דעתם על המצב הבא: אתה וחברך משרתים ב"שטחים" ורואים שני ערבים. חברך מבקש מהם תעודות זהות, והם יורקים ומקללים אותו, וחברך מכה אותם. היה מגוון דעות, והתשובה שהקורס נותן הוא שצה"ל אינו צבא שנוקם ונוטר, וצריך להתאפק. שמעתי שיש יהודי, פרופ' אוריאל סימון, עם כיפה, ב"עוז ושלום", שלא אוהב את פורים, אלא שונא את החג הזה, כי הוא מסמל את הנקמה. הוא גר ברמת גן, ושם חוגגים בי"ד. בי"ג הוא נוסע לירושלים, כדי שבי"ד יהיה במקום שלא קוראים את המגילה, ובי"ד הוא נוסע בחזרה לרמת גן, כדי שלא יצטרך לקרוא את המגילה בירושלים בט"ו, וכך נפטר מחובת קריאת מגילה. אותו מניע שמביא אותו להתנגד לסיפוח ה"שטחים" למדינת ישראל ובוודאי ל"כך", מביא אותו לא לקרוא קריאת מגילה. הוא באמת לא דתי, מפני שהוא מקיים את מה שהוא רוצה. הוא לא מקיים "מצוות" - שהם מלשון ציווי - אלא מקיים את רצונותיו. פורים הוא החג של המידות - ישראל יושבים בפורים ושותים יין ושמחים על שתלו גוי בשם המן שנברא בצלם אלוקים, ולא רק שתלו אותו אלא תלו גם את בניו. וישראל שמחים בזה ומנציחים את זה.

    יש המביאים ראיה שאסור לשמוח במפלת הגויים מן המדרש על מלאכי השרת שרצו לומר שירה על קריעת ים סוף, והקב"ה אמר להם: "מעשי ידי טובעים בים ואתם מבקשים לומר שירה?" אך במקור כתוב כך (מגילה י:): "ר' יהושע בן לוי פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא: 'והיה כאשר שש ה' עליכם להיטיב אתכם... כן ישיש להרע אתכם' (דברים כח:סג) - ומי חדי [שמח] הקב"ה במפלתן של רשעים?... בקשו מלאכי השרת לומר שירה. אמר הקב"ה: מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה? אמר רבי אלעזר, הוא אינו שש, אבל אחרים משיש. ודיקא נמי כתיב 'כן ישיש', ולא כתיב 'ישוש', שמע מינה". איך אפשר להביא זאת כהוכחה שאסור לנו לשמוח במפלתם של רשעים? הרי כתוב "אז ישיר משה ובני ישראל" (שמות טו:א)! אלא הפירוש הוא כך: הקב"ה, שהוא אבא של כל הנבראים, למרות שהרג את המצרים והטביעם בים כי זה מגיע להם בהיותם רשעים, אינו שש כשעושה זאת, כי הוא אבא שלהם. אך למשה אמר שישראל יאמרו שירה. ובמכילתא (בשלח, מסכתא דויהי ב): "אמרו ישראל למשה רבנו: משה, מה עלינו לעשות? אמר להם: אתם תהיו מפארים ומרוממים ונותנים שיר ושבח וגדולה ותפארת למי שהמלחמות שלו". היטלר נברא בצלם אלוקים, ובכל אופן אנו אומרים עליו "ימח שמו". הקב"ה מעניש אותו והורג את הנאצים ללא היסוס כי הם רשעים, ואחר כך יושב באבל כי אלו בניו. אנחנו צריכים להבין שרשע הוא רשע ומגיע לו העונש, וצריך לומר שירה על זה. האם מי שאמר את המדרש של "מעשה ידי..." לא חגג ולא שתה בפורים? ודאי שחגג. אותם יהודים שאולי למדו בישיבה קצת, ולמדו באוניברסיטה, אינם מסוגלים לקבל על עצמם עול מלכות שמים כאשר יש ניגוד בין מוסר ההלכה למוסר המקובל בעולם המערבי.

  חז"ל אמרו: "חנו ישראל על שפת הים מנגד לים, והיו המצריים צפים כנודות על פני המים ויצא רוח צפון והשליך אותם." (פרקי דרבי אליעזר מא) "מה היו עושין להם? היו כל אחד ואחד מישראל נוטל כלבו והולך ונותן את רגלו על צואר של מצרי והיה אומר לכלבו: אכול מן היד הזו שנשתעבדה בי, אכול מן המעיים הללו שלא חסו עלי" (מדרש תהלים מזמור כב:א). תארו לעצמם דבר כזה בימינו. אותם אלה שמצטטים את המדרש על "מעשה ידי"  מתעלמים ממדרש זה. אנחנו צריכים להתמודד עם כל מדרש. לא מחפשים מדרשים רק לשיטתנו, ח"ו, אלא מכל מדרש מוציאים את האמת. זאת היא השמחה במפלתם של רשעים.

    יש מצווה של שנאה ויש מצווה של אהבה, לא אהבת חינם ולא שנאת חינם. כשיש מצוות שנאה - שונאים, וכשיש מצוות אהבה - אוהבים, לא "בחינם". "ואהבת לרעך כמוך" אינה חינם אלא מצווה, ובהלכה מוגדר מתי כן ומתי לא. תארו לעצמכם שמישהו היה אומר: 'מוטב להיכשל בחילול שבת בחרישה מאשר בזריעה' (כמו האמרה 'מוטב להיכשל באהבת חינם מאשר בשנאת חינם'). אם יש איסור של אהבת חינם, אסור להיכשל בו. לא 'מוטב להיכשל', אלא אסור להיכשל. יש קושי בקבלת מוסר או מידה שלא מקובלת על המדינה, על החברה, על התרבות. אבל ממתי יהודי מקובל על החברה? הרי כל היהדות לא מקובלת על האסלאם. אין לנו שום קשר עם "פריצי" [חילוני שנלחם נגד "כפייה דתית"], אך יש לנו קשר להירש (משה הירש, שהתחבר לאש"ף), שהרי הוא מאמין בתורה מסיני. (ואמנם צריך להכניסו לבית משוגעים, או ללמד אותו) אך אדם שמתנער מכל קשר לתורה ולסיני, אמנם מצווה וחובה לקרב אותו, אך בינתיים צריך לדעת שאנחנו פה והוא שם. 

 העונש בא על היהודים בשושן כי הם שכחו שהם בגלות. הם הפסיקו להתאבל על ירושלים ועל בית המקדש, והלכו לארמון של אחשוורוש, לבית הלבן, לוושינגטון. הלכו למשתה בשמחה: הנה אנחנו פרסים ככל הפרסים.

  "הרצים יצאו דחופים בדבר המלך, והדת נתנה בשושן הבירה, והמלך והמן ישבו לשתות, והעיר שושן נבוכה. ומרדכי ידע..." (אסתר ג:טו-ד:א). מה הפירוש של "והעיר שושן נבוכה"? "נבוך" פירושו מסופק וחסר ידיעה, ולכאורה מה הנבוכות כאן? הרי אמרו להם בבירור שעוד כך וכך חדשים הם מתים. מה שייך להיות נבוך בזה? ומדוע נכתב "ומרדכי ידע"? הרי כולם ידעו, לא רק מרדכי. אלא, מעשה אבות סימן לבנים. שושן בימיהם הייתה כמו ברלין בשנות העשרים. בברלין ישבו היהודים וחשבו שהם גרמנים לכל דבר כמו כל הגרמנים הגויים, שאין הבדל ביניהם, שיש שיויון זכויות, עד שפתאום קם היטלר. תגובת היהודים הייתה: איך זה יכול להיות? הרי אנחנו גרמנים! והעיר ברלין נבוכה. כך היה גם בפרס. היהודים בשושן היו נבוכים: מדוע נגזר עלינו מוות? הרי אנחנו פרסים, ואין לנו שום קשר ליהדות. אנחנו בדיוק כמוכם! אך "מרדכי ידע" והבין שאנו יהודים, לא פרסים, ואין לנו שייכות לעם הפרסי!

 מרדכי הוא הסמל של מסירות נפש. מרדכי לא היה מוכן להשתחוות להמן, כי המן היה מסתובב עם עבודה זרה על ליבו, ואפילו במקום פיקוח נפש אסור להשתחוות לעבודה זרה. אך נשאלת השאלה: מדוע מרדכי היה צריך להגיע סמוך להמן? הרי היה יכול להישאר בישיבה ואז לא היה מגיע למצב של חובת השתחוואה. כשחנניה, מישאל ועזריה שמעו שהמלך גזר להשתחוות לפסל, הם באו ליחזקאל הנביא ושאלו אותו מה לעשות. הוא אמר להם: "שבו בבתיכם ואל תגיעו לשם". אך הם בכל אופן הגיעו, והגמרא מסבירה שהם דנו דין לעצמם: 'אם אנו לא נבוא ולא נשתחוה, למחרת יופיע בעיתון "כל היהודים השתחוו", ויהיה חילול השם גדול'. הם למדו קל וחומר מהצפרדעים במצרים שהיו מוכנים למסור את נפשם. אך לכאורה, הרי על הצפרדעים היה צו אלוקי, ואיך אפשר ללמוד מהם? אלא, הצו היה (שמות ז:כח): "ושרץ יאור צפרדעים ועלו ובאו בביתך ובחדר משכבך... ובתנוריך ובמשארותיך".

כל צפרדע הייתה יכולה לומר: 'אני הולכת למיטה, ובזה קיימתי את ציווי ה''. אך הם הבינו שאם אף אחת לא תלך לתנור, יהיה חילול השם. ואת זה למדו מהם חנניה מישאל ועזריה (מדרש תהלים כח;). הם באמת היו יכולים להתחמק, אבל היה נגרם חילול השם. מאותה סיבה גם מרדכי קידש את שם ה' ולא התחמק.

 

כתוב בגמרא (חולין קלט:): "אסתר מן התורה מנין? שנאמר (דברים לא:יח) 'ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא'". לכאורה קשה: מה הקשר? יש עוד קושיה: מדוע במגילת אסתר לא מופיע שמו של הקב"ה? אלא, היה שם נס גדול ועצום שאנו לא מודעים אליו. המן גזר גזרה, ומרדכי בא אל העם ואמר להם: הגזרה באה כעונש על שחטאנו, ואנו צריכים לחזור בתשובה על ידי צום ותפילה. תארו לעצמכם אילו דבר כזה היה קורה היום, אילו הרבנים היו קמים ואומרים: צום! איזה צחוק ולעג היה. יוסי שריד היה קם וצועק שזו כפייה דתית. כאשר הרב פרץ אמר שתאונת הרכבת [בצומת הבונים] קרתה בגלל חילול שבת (אני לא יודע אם זה דווקא בגלל חילול שבת, אבל ודאי שייתכן שזה בגלל זה), התחילו לצחוק עליו ולצעוק: "פרימיטיבים, ימי הביניים". אך אז, בימי מרדכי, היהודים שמעו בקולו וחזרו בתשובה. וזה מה שאומרת הגמרא: "אסתר מן התורה מנין?" - הלקח של אסתר ושל התענית שהתענו בימיהם, מנין? "שנאמר: 'ואנוכי הסתר אסתיר פני'" - היה הסתר פנים, ומכל מקום עשו תשובה, וזהו דבר עצום וגדול.

   בואו ונראה מהו יהודי עם אמונה. מרדכי ידע שיש גזרה על עם ישראל, ובכל זאת המשיך לא להשתחוות, ולא רק זאת, אלא גם את מרדכי עצמו רצה המן לתלות על העץ. הוא עצמו ימות - היום! המן מגיע עם הסוס, "אשכחיה דיתבי רבנן קמיה, ומחוי להו [ומלמד אותם] הלכות קמיצה לרבנן, כיוון דחזי מרדכי דאתי [המן בא לראות מה הוא עושה ביום האחרון לחייו], אמר להו לרבנן: האי רשיעא דלנטל נפשי קאתי זילו מקמיי דלא תכוו בגחלתו. וההיא שעתא נתעטף בטלית וקם וצלי. אתא המן ויתיב ליה קמי עד דסליק. אמרלהו: במאי עסקיתו? אמרו ליה: בזמן שבית המקדש קיים מאן דמנדב מנחה מייתי מלי קומציה דסולתא ומתכפר ליה. אמר להו: אתא מלי קומצי קמחא דידכו ודחי עשרה אלפי ככרי כספא

דידי" (מגילה טז.). אומר המן: שומו שמים, היהודי הזה יודע שהוא עומד למות, ובכל זאת הוא יושב ולומד, ומה הוא לומד? דבר לא רלוונטי - הרי היום אין מנחה ואין בית המקדש ואין קומץ. וזה מה שאכן מחזיק את עם ישראל. מרדכי ידע שאת עם ישראל אי אפשר להשמיד! את חלקו ניתן להשמיד, אך לא את כולו. חייבים לשבת וללמוד הלכות קרבנות, שהרי יהיה בית המקדש. ואם יש לנו היום מדינה, זה רק בזכות העובדה שיהודים ישבו ולמדו גם קדשים וסנהדרין, כי האמינו שיהיה. זו אמונה!

  

  מצוות פורים חלה על כל אחד ואחד, ואפילו על נשים, למרות שזו מצווה שהזמן גרמא, כי יש בה עניין של פרסומי ניסא. ולכן הן חייבות גם במצוות חנוכה.

 

  בעניין פורים יש כללים חשובים: עול מלכות שמים, אכזריות לרשעים, אין קיום לעם ישראל בגולה, מסירות נפש, תשובה ואמונה!