צופה ומנהיג חלק א'

אמונה - כי תשא

אמונה

ט"ז אדר התשמ"ח פרשת כי תשא

"וידבר ה' אל משה לאמר ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה, ואמלא אותו רוח אלקים" (שמות לא:א-ג). נשאלת השאלה: מדוע אנו מוצאים אצל בצלאל את שם סבו, שלא כדרך התורה? הרי בדרך כלל התורה מייחסת אדם עם שמו ושם אביו, כמו אהליאב בן אחיסמך, שעזר לבצלאל, או ייחוס עד אחד השבטים, כמו שייחסה את קורח עד לוי. מדוע כאן מייחסים את בצלאל עד חור דווקא?

את שמו של חור אנו מוצאים במלחמת עמלק. כאשר משה היה צריך להרים את ידיו, תמכו בו אהרן וחור "מזה אחד ומזה אחד" (שמות יז:יב). אומרת המשנה בראש השנה (כט.): "וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה? אלא לומר לך, כל זמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים, היו מתגברים, ואם לאו היו נופלים". כלומר, ידיו של משה סימלו את האמונה והביטחון בה', ואהרן וחור תמכו במשה, כי גם הם היו בעלי אמונה גדולים מאוד. במעשה העגל כתוב "וירא אהרן ויבן מזבח לפניו", (שמות לב:ה) ושואלת הגמרא בסנהדרין (ז.): "מה ראה? א"ר בנימין בר יפת א"ר אלעזר: ראה חור שזבוח לפניו. אמר: אי לא שמענא להו, השתא עבדו לי כדעבדו בחור, ומיקיים בי (איכה ב:כ): 'אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא', ולא הויא להו תקנתא לעולם. מוטב דליעבדו לעגל - אפשר הויא להו תקנתא בתשובה". כלומר, כשראה חור שעם ישראל עושה את העגל, התחיל לצעוק ולהוכיחם: מה אתם עושים, מדוע אתם עושים עגל? והעם שחטוהו. כשראה זאת אהרן, פחד, ואמר שאם גם הוא יוכיחם, יתקיים הפסוק באיכה (ב:כ) "אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא", ולא תהיה להם תקנה. לכן עשה את העגל. אם כן, הטעם שייחסה התורה את בצלאל, מקים המשכן ובונה הארון, שהוא סמל האמונה, עד חור הוא שחור היה סמל האמונה המלאה והשלמה בקב"ה. בצלאל לא נבחר בזכות עצמו, שהרי היה בסך הכל בן י"ג שנה כמו שאומרת הגמרא (סנהדרין סט), אלא בזכות סבו חור, שהיה מלא אמונה בה'. וזה גם מה שכתוב "ואמלא אותו רוח אלוקים" - חור היה מלא אמונה, ולכן גם את בצלאל הקב"ה מילא חכמה. לעומתו, אהרן לא היה מלא אמונה בזמן חטא העגל, ולכן התורה מייחסת את חטא העגל לאהרן. וכיוון שאהרן לא היה מלא אמונה בה', היה צריך אחר כך לשמש במשכן שבעה ימים, שבעת "ימי המילואים", שתפקידם היה למלא את החסר באמונתו של אהרן, כדי שיהיה מלא אמונה. 

האמונה הזאת לא התחילה בחור, אלא באביו כלב (כלב נשא את מרים, ומרים ילדה את חור). כאשר חזרו המרגלים מארץ ישראל בוכים, וגילו חוסר אמונה באומרם שאין סיכוי לנצח את שבעת העמים, עמדו נגדם יהושע וכלב וזעקו: "לא, נוכל לרשת את הארץ וכל ביטחוננו הוא בה'". אך בספר במדבר (יד:כד) כתוב: "ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו וימלא אחרי". ולכאורה קשה, מדוע לא נזכר שם יהושע? הרי גם הוא זעק יחד עם כלב על חוסר האמונה. וכן בספר דברים (א:לו) כתוב: "זולתי כלב בן יפנה הוא יראנה... יען אשר מלא אחרי ה'" - מה עם יהושע? אלא ששוב, אם נתבונן, אנו רואים כאן את המושג "מלא". כלב, לעומת יהושע, היה מלא אמונה. אנו לומדים זאת ממה שמסופר על כלב כאשר העם רצה לרגום אותו ואת יהושע באבנים: כלב קם, "ויהס כלב" - כלב הוא זה שהשתיקם למרות שידע שיכול להיות שירגמוהו (כמו שאכן שחטו את חור בנו). בכל אופן הוא קם והשתיקם. לכן גם אצלו אנו מוצאים את המושג "מלא" כמו אצל בנו חור - לשניהם הייתה אמונה מלאה בה'

אנו מוצאים מושג זה לשלילה אצל המן, כשאחשוורוש שאל את אסתר: "מי הוא זה ואי זה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן" (אסתר ז:ה). הרי להמן היה הכל. רק דבר אחד הפריע לו: "וכל זה איננו שוה לי" (שם ה:יג) כאשר הוא רואה את מרדכי. ולכן הוא נתמלא שנאה - במובן של "מלא". ולכן יש מצווה למחות את זכר עמלק, כי הם מלאים שנאה.

לאחר חטא העגל אומר משה: "מלאו ידכם היום לה' כי איש בבנו ובאחיו" (שמות לב:כט). כדי לעשות מעשה של הריגת אחים, בנים וקרובים כי כך ציווה ה', צריך להתמלא אמונה בה'. לכן משה אומר "מלאו", כלומר התמלאו אמונה ועול מלכות שמים, וצאו וקדשו שם ה'.