צופה ומנהיג חלק א'

פסח -אמונה -ויקהל פקודי

פסח / אמונה

כ"ב אדר התשמ"ח פרשת ויקהל-פקודי

 

התורה אומרת על קרבן פסח (שמות יב:ג,ו-ט): "בעשור לחודש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבות, שה לבית... והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחודש הזה, ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים; ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזות ועל המשקוף על הבתים אשר יאכלו אותו בהם ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על מרורים יאכלוהו; אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים, כי אם צלי אש, ראשו על כרעיו ועל קרבו". המצרים היו שואלים את בני ישראל מה הם עושים עם השה הזה, האליל שלהם, וישראל היו עונים להם שהם הולכים לשחוט אותו. מה יגידו הגויים? ולא רק זה, אלא מה יאמרו המנהיגים של היהודים? ה' אומר לישראל: לא רק שארבעה ימים אתם צריכים להפגין בוז לאליל המצרים, אלא גם אחרי שאתם שוחטים אותו, אתם צריכים לאכול ממנו "צלי אש" ולא נא. אומר דעת זקנים מבעלי התוספות (שמות שם): "פירש ראב"ע, דלפי שתועבת מצרים תזבחו, שמא תאמרו לא נצלהו כל צרכו פן ירגישו בו המצרים - ת"ל 'אל תאכלו ממנו נא'. ושמא תאמרו נבשלנו ונכסנו בקדרה - ת"ל 'ובשל מבושל'. ושמא תאמרו לחתוך הראש והכרעים ואל יכירו מה זאת - ת"ל 'ראשו על כרעיו ועל קרבו'". 

כל העניין של פסח הוא התגרות בגויים, וזאת משום שיש בזה קידוש השם. המצווה היסודית של פסח הייתה בהתגרות בגויים, כי מי שמפחד להתגרות בהם הרי הוא כאומר שאין לה' כח לנצחם. יש כאן עימות בין הכוח של עבודה זרה של איזה פרעה, לבין כוחו של הקב"ה - זה עניינו של קרבן פסח. אסור לגוי או למומר להביא פסח, כי המביא פסח מכריז "כי ה' הוא האלוקים, אין עוד מלבדו" ומתגרה בגויים! בני ישראל האמינו, ובזכות זה יצאו ממצרים. כך אומר המכילתא (בשלח, מסכתא דויהי ו): "וכן את מוצא, שלא נגאלו ישראל ממצרים אלא בשכר האמנה". הם היו עבדים ובכל זאת לא פחדו.

 
וכמה קשה האמונה. אפילו הצדיקים הגדולים נכשלים בזה מדי פעם, לרגע. במשה רבנו כתוב (במדבר יא:ד): "והאספסף אשר בקרבו התאוו תאווה וישבו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכילנו בשר". הם התעלו במעמד הר סיני, והם עולים לארץ הקודש - ופתאום מה חסר? בשר. הם אומרים (שם:ה): "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם, את הקשואים...". והקב"ה עונה: ניתן להם בשר "עד חודש ימים..." (שם:כ). משה שואל (שם:כא-כב): "שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו, ואתה אמרת בשר אתן להם ואכלו חדש ימים, הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם, אם את כל דגי הים יאסף להם ומצא להם?!" וה' עונה (שם:כג): "ויאמר ה' אל משה, היד ה' תקצר?!" לרגע משה נכשל בחוסר אמונה (מתוך לחץ). הנגע הזה של חוסר אמונה וביטחון, הנגע הזה של הפרקטיות, הוא מכה שנחתה אפילו על משה רבנו.

  בזמן שהבבלים צרו על ירושלים, אמר ה' לירמיהו: כשחנמאל יבוא אליך, ויציע למכור לך אדמה בענתות, קנה את השדה. ואכן "ואקנה את השדה מאת חנמאל בן דודי אשר בענתות, ואשקלה לו את הכסף..." (ירמיהו לב:ט) - ירמיהו קנה את השדה למרות שהוא ידע שאת השדה הזה כבר לא יראה. אחר כך אמר לו ה' (שם:יד-טו): "כה אמר ה' צב-אות אלקי ישראל, לקוח את הספרים האלה [של המכר] את ספר המקנה הזה ואת החתום ואת ספר הגלוי הזה ונתתם בכלי חרש למען יעמדו ימים רבים. כי כה אמר ה' צב-אות אלקי ישראל עוד יקנו בתים ושדות וכרמים בארץ הזאת". השיב לו ירמיהו (שם:יז-יח): "אהה ה' אלקים, הנה אתה עשית את השמים ואת הארץ בכחך הגדול ובזרעך הנטויה, לא יפלא ממך כל דבר. עושה חסד...", ובאותה נשימה הוא הוסיף (שם:כד-כה): "הנה הסללות באו העיר ללכדה, והעיר נתנה ביד הכשדים הנלחמים עליה מפני החרב והרעב והדבר, ואשר דברת היה והנך ראה. ואתה אמרת אלי ה' אלקים, קנה לך השדה בכסף והעד עדים, והעיר נתנה ביד הכשדים". אמר לו ה' (שם:כז): "הנה אני ה' אלוקי כל בשר, הממני יפלא כל דבר?!" ה' אמר לו: אתה בעצמך אמרת זאת, אבל לא שמעת מה שאמרת, לא האמנת במה שאמרת. 

אם אנו שומעים גדול בישראל שאומר שאסור להתגרות בגויים ושצריך להחזיר שטחים, ואם משה וירמיהו נכשלו לרגע, אנו יכולים להבין את חוסר האמונה שבעם ושבקרב ה"דתיים". הבעיה היא שהם מכתירים את חוסר האמונה בהצהרה של אמונה, ולהם אנו צריכים לומר: "היד ה' תקצר?!"(במדבר יא:כד)  כתוב בפסיקתא (פסיקתא רבתי פרשה לג): "'אנוכי אנוכי הוא מנחמכם, מי את ותיראי מאנוש ימות ומבן אדם חציר ינתן' (ישעיהו נא:יב) - מי את? למה את מתייראת, שמא אין את יודעת מי את? אין את בתו של אברהם בתו [של יצחק ובתו] של יעקב, ובתם של שלשה הררי עולם, ואת מתיירא מן ברייה ומן אנוש שהיום הוא חי למחר הוא מת, מאנוש ימות?! אלא אין את יודעת מה עשיתי [לכל] מי שנזדווג (לאברהם) [להם]?! אמרפל שנזדווג לאברהם תחילה להשליכו לתוך כבשן האש לא הצלתי אותו וחזרתי אותו בידו... מי את ותיראי, ובתו של אותם ומתייראת? שאבותיכם, כל מי שנזדווג להם נפל לפניהם, אף אתם, כל מי שיבוא ויזדווג לכם נופל לפניכם". בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו, והקב"ה מצילנו מידם. ובכל דור ודור יודעים מה קרה בדור הקודם, ובכל זאת מתייאשים מן הגאולה! המשך הפסיקתא: "'ותשכח ה' עושיך...' (שם:יג) - היו ישראל מתפחדין, שהיו לקוחין למיתה ולהריגה, ונתייאשו מן הגאולה". וכך זה היום, מפחדים משולץ [שר החוץ של ארה"ב] ומאמריקה. לפני חמש עשרה שנה [במלחמת יום כיפור, תשל"ד] שילמנו מחיר של חייהם של אלפי צעירים, משום שלא פתחנו תחילה במלחמה, מתוך פחד מה תגיד אמריקה. ואחר כך עוד באים וטוענים שאמריקה הצילה אותנו. כתוב בגמרא (עירובין יט.): "רשעים אפילו על פתחו של גיהנם אינם חוזרין בתשובה". גולדה מאיר אמרה שאינה בטוחה אם עשתה טעות, כי אולי "מחיר הבחורים שווה בשביל למנוע קרע עם ארה"ב"! ורבין אמר: "אם תנטוש אותנו ארה"ב, קיומנו בסכנה". "אלה אלוהיך ישראל". מילא אלה, אבל מצטרפים אליהם קולות של המון "דתיים" בטענות של "התגרות בגוים", "שטחים". חוסר אמונה זה נובע מזה שאין לנו זהות יהודית: "מי את!" - אינכם יודעים מי אתם?! בניהם של שלושה הררים! ואתם מסתכלים על עצמכם כגמדים.

 
הישועה תבוא דווקא כשנהיה מבודדים, כי כל זמן שיהיה לנו בעל ברית אחד,נתלה את ישועתנו בו. הישועה תבוא כשישראל ידעו לומר: "הקב"ה הציל אותנו!", וכשיתייאשו מן הגאולה. אבל כל זמן שיש אמריקה וטוגו*, אנו נאמר שהם הצילונו. משום כך, העימות חייב להיות בין היהדות לאסלאם, כמו במצרים. שם היה עימות מיהו האלוקים, השה או ה'. כשהמלחמה בערבים בגויים תהיה מלחמת דת, תבוא הגאולה. 

כתוב במדרש (פסיקתא רבתי לו, קומי אורי): "למה דומה כנסת ישראל בעולם הזה? לחיגר שאינו יכול לילך ולבוא. ואומות העולם מחרפים אותם ואומרים להם בכל יום: אלקיך היכן הוא, למה לא יצילך? אמרה להם: יש לי יום אחד שעתיד מלכי להיגלות עלי, שהוא מחזיקני ומעמידני על רגלי... שנה שמלך משיח נגלה, כל מלכי אומות העולם מתגרין זו בזו, פרס וערב. הולך מלך ערב לאדום ליטול עצה מהם, וחוזר מלך פרס ומחריב העולם, וכל אומות העולם מתרעשין... בחבלי לידה, וישראל מתבהלין, להיכן נלך ולהיכן נבוא? וה' עונה: אל תתיראו, כל מה שעשיתי, לא עשיתי אלא בשבילכם, מפני מה אתם מתבהלין... הגיעה עת גאולתכן, ולא כגאולה הראשונה... שהיה צער ושעבוד מלכות... אבל גאולה אחרונה - אין צער ושעבוד אחריה". כל זמן שאנו תולים תקוות באומות העולם, לא תבוא הגאולה. דווקא כשנהיה בדד ונתלה תקוותנו בה', תבוא הגאולה. והעיקר שנדע מי אנחנו! ה' שואל את כל המפקפקים: "אתם לא יודעים מי אתם?!" מצווה להתחיל להתגרות בגויים! הולכים להתנחל בפרהסיה, ושיתרגזו. קידוש השם ופחד - דבר והיפוכו; אין הם יכולים לדור יחד. מי שנואם על התנחלות או על כל דבר אחר הקשור לקידוש השם, ולא מזכיר את שם ה' - חייבים לברוח ממנו.

* אמריקה וטוגו היו המדינות היחידות שתמכו בישראל באו"ם באותה תקופה.