צופה ומנהיג חלק א'

אהבת ה' פתיחת שנה ב' בישיבה

אהבת ה'

 א' אלול התשמ"ח- פתיחת שנה ב' בישיבה  

"דודי לי ואני לו" (שיר השירים ב:טז), "אני לדודי ודודי לי" (שם ו:ג) - ראשי תיבות אלול. המדרש אומר (שיר השירים רבה ב:טז): "הוא לי לאלקים - 'אנכי ה' אלקיך' (שמות כ:ב), ואני לו לעם ואומה, שנאמר 'הקשיבו אלי עמי ולאומי אלי האזינו'... (ישעיהו נא:ד). הוא לי לרועה - 'רועה ישראל האזינה' (תהלים פ:ב), ואני לו לצאן - 'ואתן צאני צאן מרעיתי' (יחזקאל לד:לא). הוא לי לשומר - 'הנה לא ינום ולא יישן' (תהלים קכא:ד), ואני לו לכרם, שנאמר 'כי כרם ה' צב-אות בית ישראל' (ישעיהו ה:ז). הוא לי במקניאין ואני לו במכעיסין. הוא לי במקניאין, שהכה בכורי מצרים, שנאמר 'ועברתי בארץ מצרים', 'ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור' (שמות יב:יב,כט), ואני לו במכעיסין, שזבחתי לאלהי מצרים. וכן 'ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים'... (שם:יב). הוא אמר לי 'ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ' (דברי הימים א יז:כא), ואני מייחדת שמו בכל יום פעמיים 'שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד' (דברים ו:ד)".

זאת האהבה הגדולה והנצחית בין עם ישראל לבין הקב"ה. על סמך האהבה הזאת אמר ר' עקיבא שאם כל ספרי התנ"ך קודש, שיר השירים קודש קודשים (מסכת ידים ג:ה), כי אהבה שאינה תלויה בדבר היא האהבה הגדולה והקדושה הגדולה. "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה" (שיר השירים ח:ז) - מים רבים, אלו אומות העולם, לא יוכלו לכבות את אהבת עם ישראל לקב"ה ולהפך. אהבה זו אינה תלויה בדבר. אנו מקיימים את המצוות למטרת אהבת ה', ללא כל קשר למציאות. אומר המדרש (תנא דבי אליהו רבא פרשה כג): "והיו ישראל מלין את בניהן במצרים. אמרו להם מצריים: למה אתם מלין אותן, שלאחר שעה אנו משליכין אותן בנהר? אמרו להן: נימול אותן, לאחר כן עשו בהם כרצונכם". אנו נמול אותם ונעשה מה שמצווה עלינו, ואחר כך תעשו מה שאתם רוצים. צריך לעשות מצווה לשמה, ולא משנה מה יהיה אחר כך. ממשיך המדרש: "והיו ישראל עושין משתה לבניהן ולבנותיהן במצרים. אמרו להן מצריים: למה אתם עושים להם משתה ואחר שעה אנו מוציאין אותן ללחץ ולעינוי? אמרו להן: אנו נעשה משתה, ואחר כך עשו כרצונכם". זוהי אהבה ללא שום פנייה אישית.

  היום אנו מתחילים שנה חדשה בישיבה, ונקווה שכל אחד ואחד יפיק את התועלת מהישיבה, שהיא מיוחדת במינה, ויבין איך אדם קונה תלמוד תורה. אומר המדרש (תנא דבי אליהו רבא פרשה כב): "מעשה ברבי יהודה הנשיא... בא עלי תלמיד אחד שאינו בקי בהלכה. אמר לי: רבי, עוסק אני בדברי תורה, ומחמד ומצפה ומתאווה מה אם תורה תבוא עלי, ואין תורה באה עלי. אמרתי לו: בני, לא זכה אותו אדם לדבר תורה אלא אם כן מסר עצמו לכבוד שמים למיתה, כשור הזה שמכניסים אותו בעול ומוסר עצמו על כבוד בעליו לעבדו, שנאמר 'ורב תבואות בכח שור' (משלי יד:ד)". "זאת התורה, אדם כי ימות באוהל" (במדבר יט:יד) - שממית עצמו באוהלה של תורה. הלומד צריך התמדה, וצריך להיות מוכן גם למסור נפש על זה אם יהיה צורך, ואז הקב"ה פותח לו את הפתח של תלמוד תורה. "לא זכה אדם שיבקש רחמים על דברי תורה שייכנסו לתוך מעיו, יבקש אדם רחמים על אכילה ושתייה יתרה שלא תיכנס לתוך מעיו" (תנא דבי אליהו רבא פרשה כד). במעיים יש מקום או לתורה או לאוכל, ויש לאדם אפשרות למלא את כרסו בתורה או בצ'ולנט (חמין). ברגע שאדם אוכל הרבה, זה מסמל את גישתו לחיים. אדם זקוק לנופש ולא לחופש (נופש הוא אוורור על מנת לחזור). וכן כל דבר גשמי הוא חיובי אם עושים אותו במטרה לעבוד את ה'.

תלמוד תורה בא מתוך צער, וכך קונה האדם את התורה. אומר המדרש (תנא דבי אליהו רבא פרשה יט): "כשירד משה מהר סיני, וראה את הסירוחין שסרחו ישראל במעשיהן [בעגל], נסתכל בהן בלוחות, וראה שפרח כתבן מעליהן. שיברן תחת ההר, ומיד (נתעלם) [נתאלם]. שוב לא היה יכול להשיב דבר. באותה שעה נגזרה גזרה על ישראל, שילמד אותן מתוך הצער ומתוך השעבוד, מתוך הטלטול ומתוך הטירוף, מתוך הדחק, מתוך שאין להם מזונות. בשכר אותו הצער שנצטערו, עתיד הקדוש ברוך הוא לשלם שכרן לישראל לימות המשיח כפול ומכופל". "פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן" (אבות ו:ד). דרך זו אינה רק לתלמוד תורה, אלא זו דרך החיים גם לארץ ישראל ולעולם הבא. אלו הם יסודות העולם, ודווקא הם נקנים בייסורים.

כל דבר גדול הוא קשה. כמה קל ליפול מהר, וכמה קשה לעלות להר. אומר המדרש (תנא דבי אליהו רבא פרשה יט): "'העטופים ברעב' (איכה ב:יט) - אין רעב אלא דברי תורה, שנאמר 'הנה ימים באים נאום ה' והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם... כי אם לשמוע את דבר ה'' (עמוס ח:יא). מיכן אמרו, יהא אדם למד תורה באימה וביראה ברתת ובזיע. יסתכל כל אדם בעצמו, וידע שלאחר שעת מיתה יישא עיניו לשמים ויאמר: מי ברא כוכבים ברקיע, ונתן לו מקום לכל אחד ואחד, דרך ומסילה לכל אחד ואחד? כמה מגדלים בנתה מלכות רומי, מי גדען והשליכן לארץ?" בשעה שאדם לומד הוא חייב להבין שאם הגויים אומרים שאנו "עם חכם ונבון", קל וחומר בן בנו של קל וחומר שהקב"ה חכם ונבון. כאשר אדם יושב ולומד, הוא חייב ללמוד ולראות מתוך רתת וזיע את גדולת ה', וזה יתקיים אם הוא לומד נכון.

זהו המפתח ללימוד התורה. תלמוד תורה ללא יראת ה' אינה שווה כלום. אומר המדרש (תנא דבי אליהו רבא פרשה כג): "למדנו (מאביהן) [מאברהם אבינו] שתחילת מעשיו ירא מלפני הקב"ה, שנאמר 'אל תירא אברם' וגו' (בראשית טו:א) - אין (לאו) [אומרים] אל תירא אלא למי שירא שמים לאמיתו". והוא היה באמת ירא שמים.

 
ניסינו להכניס לישיבה דרך לימוד שתחזיר את הלימוד לתיקונו: לימוד תנ"ך ומדרש. בלי זה, הלימוד הוא כמו שרואים עצים רבים, אך לא רואים את היער. אומר המדרש (תנא דבי אליהו רבא פרשה כג): "'באתי לגני אחותי כלה' (שיר השירים ה:א) - זו כנסת ישראל. 'אריתי מורי עם בשמי' (שם) - זו תורה נביאים וכתובים. 'אכלתי יערי עם דבשי' (שם) - זה מדרש הלכות ואגדות. 'שתיתי ייני עם חלבי' (שם) - אלו מעשים טובים ותלמוד תורה שחכמי תורה מצפין להן". המדרש והתנ"ך מביאים את האדם למעשים ותלמוד תורה. מי שיושב ולומד כאן צריך להיות בקי בתנ"ך. כך הוא יבין את ה' ואת מה שה' רוצה, ואז יבין את התורה שהיא היחידה הנותנת לנו סיבה להיות יהודי. "חכמה בגויים תאמן... תורה בגויים אל תאמן" (איכה רבה ב), וזאת הסיבה היחידה להיות יהודי.
המדרש אומר (תנא דבי אליהו רבא פרשה כב): "נתקבצו כל ישראל ומשה עמהן. אמר לפניו: ריבונו של עולם, אין בינינו לאומות העולם כלום, שנאמר 'ובמה יודע איפוא כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך' (שמות לג:טז). באותה שעה נשבע הקב"ה בשמו הגדול, שתינתן תורה תמימה על ידיהן, הכל סדור ומתוקן לפניהם, כגביעים מלאים מים וכוסות ושולחנות שהן מלאים כל מעדני עולם, שנאמר 'שררך אגן הסהר אל יחסר המזג' (שה"ש ז:ג). לפיכך נשבע הקדוש ברוך הוא לעמו שלא יחליפם בעם אחר ולא ישנם ולא ימירם באומה אחרת". התורה צריכה להיות תמימה - עם הצער והדחק והייסורים שבזה. 

עוד אומר המדרש (תנא דבי אליהו רבא פרשה יא): "ברוך המקום ברוך הוא שבחר בכם [בישראל] מכל באי העולם [בחר בנו ואנו הנבחרים והעליונים], וקנה אתכם קניין גמור, בנים ועבדים לשמו". מסופר בגמרא (בבא בתרא י.)ששאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא אם ישראל הם בנים או עבדים לה'. הרי כתוב "כי לי בני ישראל עבדים" וגם כתוב "בנים אתם לה' אלוקיכם". ענה רבי עקיבא שישראל קרויים בנים וגם עבדים. "בזמן שאתם עושים רצונו של מקום, אתם קרויין בנים. ובזמן שאין אתם עושין רצונו של מקום, אתם קרויין עבדים...". אנו גם בנים וגם עבדים, ולא פשוט להיות עבד ה' (משה רבנו נקרא "משה עבדי" [יהושע א:ב,ז]). ובמסכת קידושין (לו.): "רבי מאיר אומר: בין כך ובין כך אתם קרויים בנים, שנאמר... 'בנים לא אמון בם' (דברים לב:כ) [אבל הם בנים!]". ואילו הגוי אינו בן לקב"ה, ואין לו חיבה יתרה!
  התחילו את הזמן ברגל ימין, לשבת וללמוד ביראת ה', ויהי רצון שיצאו מכאן המנהיגים התמימים של עם ישראל!