צופה ומנהיג חלק א'

אמת - שופטים

אמת

ז' אלול התשמ"ח פרשת שופטים- סעודה שלישית בבית הרב

פרשתנו מתחילה ב"שופטים ושוטרים" (דברים טז:יח) ומסיימת ב"כי ימצא חלל באדמה... ויצאו זקניך ושופטיך" (שם כא:א). הן תחילת הפרשה והן סופה עוסקים בשופטים - המנהיגים. 

"ולא תקח שוחד, כי השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים" (דברים טז:יח) אומר הספרי (שופטים קמד): "'ויסלף דברי צדיקים' - אין יוצא ידי עולמו עד שאינו יודע מה מדברים". כלומר, השוחד יטשטש את מחשבתו עד כדי כך שלא יבין מה האנשים מדברים. אך לכאורה קשה: הייתכן שגדולי ישראל ומנהיגיו יקחו שוחד כספי על מנת לעוות את הדין? וכי נמצא דיין כזה או רב כזה? אלא, מדובר בשוחד של כבוד, לא בשוחד כספי. אם הוא יגיד כך וכך, יאמרו עליו שהוא משוגע ומטורף, לא יקראו לו רב, לא יתנו לו משרה ותפקיד. בשביל שוחד של כבוד, מוכן האדם "לשנות" קצת; לא לעוות ח"ו, רק לשנות. יש גם שוחד של אידיאולוגיה - אם ישתוק ולא ידבר, יקבל תמורת זאת כסף למוסדותיו. כך יוכלו רבים ללמוד תורה, והרי אין כמו לימוד תורה. אך בינתיים הוא יושב בממשלה ונותן לגיטימציה ועזרה לאנשים אלו, למרות שאין חוק "מיהו יהודי" ואין חוק השבת. וכך הוא חי: למרות שהוא מזיק לעם ישראל, העיקר שהוא מיטיב למוסדותיו. 

"תמים תהיה עם ה' אלוקיך" (דברים יח:יג). "תמים" מלשון תם, שלם, לא כפי שמובן היום ש"תמים" פירושו מטומטם. אדם צריך ללכת בשלמות עם דרך התורה והאמת, ללא שום סטייה, ולומר את כל האמת. למרות שיש כאלה שיקומו ויעשו דווקא נגד התורה בגללו, אסור לשתוק! אתה את שלך תעשה, תוכיח את מי שצריך להוכיח ואל תוותר. מנהיג, קל לו וכדאי לו לא להוכיח את בני קהילתו, שהרי אם יוכיחם ישנאו אותו. לכן הוא מעדיף לא להוכיחם, אלא מלטפם ומראה שהוא אוהבם כדי לא להיות שנוא על הציבור. בכך הוא גורם רעה לדורו. "מצדיק רשע ומרשיע צדיק תועבת ה' גם שניהם" (משלי יז:טו). דבר פשוט הוא שהמרשיע צדיק הוא תועבת ה', אך מדוע מצדיק רשע הוא תועבת ה'? מפני שאדם שבאמת אוהב את עם ישראל צריך להוכיחם. למרות שנראה לעם שזה לרעתם, הרי בסופו של דבר, זה לטובתם. "אומר לרשע צדיק אתה, יקבוהו עמים יזעמוהו לאומים. ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב" (שם כד:כד-כה). "מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו" (שם ג:יא). מי שאוהב ישראל באמת צריך לקרב את הרשע במטרה להחזירו למוטב, אך לא להצדיקו! 

החנופה היא היא הגורמת להצדקת הרשע, ובכך גורמת לסילוף האמת. כך כותב רבנו בחיי ב"כד הקמח" ערך חנופה: "כיוון שמידת החנופה משימה את האדם תועבת ה', ראוי לאדם שיתרחק ממנה שלא יחלל שפתיו בדבריו להצדיק רשע או להרשיע צדיק, ושיהיו כל דבריו כנים ואמיתיים, וכל אמרי פיו צדק, ושיעשה כל מעשיו באמת ובתמים, כי אין האדם זוכה לחיי עולם לתת לו מהלכים בין העומדים אלא במדת התמימות, היא המידה אשר בה נשתבחו הצדיקים ואבות העולם".


"ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו" (דברים כא:ז) - אם יש רצח באיזשהו מקום בארץ ישראל, מביאים דיינים מהסנהדרין - לא מהמקומית אלא מהסנהדרין הגדולה שבירושלים - למקום הרצח, ונותנים להם למדוד. לכאורה, איזו בושה, איזה קלון! אך לא כן, אלא: איזו אחריות! המנהיג אחראי לדורו, והכל תלוי בהנהגתו. לקיחת שוחד מביאה לידי הצדקת רצח ולמעשי רצח.

"האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו" (דברים כ:ח)- מדוע הכפילות "ירא ורך הלבב"? אומרת התוספתא (סוטה ז:יד): "'מי האיש הירא' - מה תלמוד לומר שוב 'ורך הלבב'? שאפילו גיבור שבגיבורים וחזק שבחזקים, והיה רחמן, היה חוזר, שנאמר 'ולא ימס את לבב אחיו כלבבו'". מי שמרחם על ילד קטן שזורק אבן, אפילו הוא "ראמבו", צריך לחזור, כי במלחמה אסור לרחם. "'כי תצא למלחמה על אויבך' (דברים כ:א) - מהו 'על אויבך'? אמר הקב"ה: צאו עליהם כאויבים. כשם שאינם מרחמים עליכם, כך אתם לא תרחמו עליהם" (תנחומא, שופטים טו).