צופה ומנהיג חלק א'

אמונה - לפני הדיון על הפסילה

אמונה

 ל' תשרי התשמ"ט- תחילת זמן חורף

 לפני הדיון בבית המשפט העליון על פסילת תנועת "כך"

 
אנו עומדים היום בפרשת נח. חייבים להבין שאפילו אדם שהוא תמים ושלם כלפי חוץ, יכול להיות קטן אמונה. על נח נאמר "צדיק תמים היה בדורותיו" (בראשית ו:ט), ומכל מקום נאמר (רש"י בראשית ז:ז) "היה מאמין ואינו מאמין". אמרו חז"ל שמאה ועשרים שנה בנה נח תיבה אף על פי שכולם צחקו ממנו, ומכל מקום, ברגע של אמת, כשהקב"ה אמר לו להיכנס לתיבה, הוא לא נכנס עד שהגיעו המים לקרסוליו (בראשית רבה לב:ו). ועל זה אמרו חז"ל שהוא "מאמין ואינו מאמין". אנו חייבים להיות מאמינים למרות שהדבר עדיין לא הגיע. מי לא מאמין שהקב"ה יכול לעשות הכל? ובכל אופן לא מאמינים. אנו צריכים להיות תמימים.
כתוב בבראשית רבה (לב:ג): "'ה' צדיק יבחן, ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו' (תהלים יא:ה) - אמר ר' יונתן: היוצר הזה אינו בודק קנקנים מרועעים, שאינו מספיק לקוש עליהם אחת עד שהוא שוברם, ומי הוא בודק, בקנקנים יפים... כך אין הקב"ה מנסה את הרשעים אלא את הצדיקים". 

הגמרא במסכת חגיגה (ה.) אומרת: "ר' יוחנן כי מטי להאי קרא בכי, 'הן בקדושיו לא יאמין' (איוב טו:טו) - אי בקדושיו לא יאמין, במאן יאמין?" הקב"ה מנסה את כולנו. ברגע שאנו נבחנים על ידי הקב"ה, כבר יצאנו מגדר רשע; ייתכן שאנו צדיקים, וזה ייבחן על ידי הניסיון. כאשר אברהם היה מוכן ליפול לכבשן האש, הוא לא ידע שיחיה, אלא חשב שימות, אך זה מבחן האמונה. יש אמונה שעם ישראל יחיה - זה ודאי. אך לגבי הפרט, ייתכן שימות, ומסירות הנפש שלו הועילה לכלל.

אנו עושים מה שאנו עושים כי חובה עלינו לקדש שם שמים, וזה הסמל והדגם של יהודי אמיתי. היום יושבים ה"תחתונים" בבית המשפט העליון, וחושבים שהם קובעים לגבינו. אנו את המבחן הראשון בעליון [האמיתי] עברנו - לא שינינו את המצע כהוא זה מלפני ארבע שנים. מה שיחליטו - יחליטו. את המצע לא שינינו ולא נשנה, ונמשיך לומר את האמת תמיד. הכנסת אינה המטרה. אנחנו צריכים לנהוג כמו אדם שיש לו מטרה להגיע למקום מסוים: אם אינו יכול להגיע ברכב, הוא הולך ברגל, למרות שזה לוקח יותר זמן. 

עיקר היהדות היא האמונה. ואם תלמדו רק את זה בישיבה, זכינו. זו התורה על רגל אחת, ואידך פירקא - בבא מציעא - זיל גמור.