צופה ומנהיג חלק א'

אחדות וקידוש ה' - נח

אחדות וקידוש השם

ד' חשון התשמ"ט פרשת נח

  

  "ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים" (בראשית יא:א). לכאורה לא מובן: מה היה חטאם של דור הפלגה? הרי מה שהם רצו וחתרו אליו, היה הפיכת כל העולם לחברה אחת שמדברת בשפה אחת, כמו קיבוץ עולמי, מין אוניברסליות כללית של כל האנושות. מה היה רע בכך? יש יהודים שרוצים מדינה שבה כולם שווים, שאין בה הבדל בין אדם לרעהו, שרוצים להפוך את כל העולם לחברה אחת בלי מלחמות - דו-קיום עם כולם. מה רע בכך? הרי חזון אחרית הימים הוא שכל העמים יתאחדו יחד עם ישראל. אם כן, מדוע "ויפץ ה'..."?

אלא, כל התאחדות של רשעים, כל התאחדות שלא על פי התורה, היא פסולה ומשוקצת. אין דו קיום עם כולם, אין אוניברסליות, אלא יש הבדלה. המדרש אומר (במדבר רבה ג:ח): "את מוצא דברים הרבה ברא הקב"ה בעולם ובירר לו אחד מהם. ברא שבעה ימים ובחר הקב"ה בשבת, שנאמר (בראשית ב:ג): 'ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו'. ברא שנים ובירר לו אחד מהם, שנאמר (ויקרא כה:ב): 'ושבתה הארץ שבת לה''. ברא שבועות ובירר לו אחת מהם, שנאמר (שם:י): 'וקדשתם את שנת החמשים שנה'. ברא ארצות ובירר לו אחד מהם, ארץ ישראל, שנאמר (דברים יא:יב): 'תמיד עיני ה' אלקיך בה'. וכן הקב"ה קורא אותה ארצו שנאמר (יואל ד:ב): 'ואת ארצי חלקו'. ברא רקיעים ובירר לו אחד מהם, זה ערבות, שנאמר (תהלים סח:ה): 'סולו לרוכב בערבות'. ברא אומות ובירר לו אחת מהם, אלו ישראל, שנאמר (דברים יד:ב): 'ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה'. ברא שבטים ובירר לו אחד מהם, זה שבט לוי". יש הבדלה בין ארץ ישראל לשאר הארצות, ובין ישראל לעמים. אין אוניברסליות, אלא יש הפרדה והבדלה בינינו; אין דו קיום ואין מסגרת של או"ם, אלא עם קדוש ונבחר - עם סגולה. ומה שמצווה אותנו ה' "ונתתיך לאור גוים" (ישעיה, מט:ו) אינו על ידי התערבות ולימוד ממעשיהם ח"ו ולא על ידי שיתוף אתם, אלא האור יבוא דווקא מהפירוד, דווקא מההבדלה. רק כאשר מבדילים בין חושך לאור, ניכר האור. מתוך כך שיראו הגוים כיצד מתנהג עם ישראל, יבינו כיצד הם צריכים להתקיים, ויבואו להידבק בעם ישראל. אז יכירו וידעו כל הגוים את מלכות ה' בעולם, וכל זאת דווקא מן הפירוד. 

שאלה: הרי מצינו שחז"ל אמרו (ספרי נשוא מב): "שאפילו עובדי עבודה זרה, ושלום ביניהם, כביכול אין השטן נוגע בהם [הנח להם ואל תפגע בהם] שנאמר 'חבור עצבים אפרים הנח לו' (הושע ד)". וכן מצינו שאמרו חז"ל: "דורו של דוד כולם צדיקים היו, ועל ידי שהיה להן דילטורים, היו יוצאים במלחמה והיו נופלים... אבל דורו של אחאב עובדי עבודה זרה היו, ועל ידי שלא היו להן דילטורין, היו יורדים למלחמה ונוצחין" (ירושלמי פאה א,א [ד:]). מכאן אנו רואים שאפילו אחדות של רשעים היא טובה, כלומר היא בת קיום. איך זה מסתדר עם מה שאמרנו שכל התאחדות של רשעים פסולה? 

תשובה: יש להבחין בין אחדות כלל עולמית לבין אחדות בין יהודים. אחדות כלל עולמית פסולה ואסורה מהטעמים שאמרתי, אך כמובן אחדות יהודית רצויה, וחובה עלינו לשאוף להגיע אליה. הרי אנו מוכרחים לקבל את עקרון הדמוקרטיה, כי אנו יודעים שאם לא נקבל עיקרון זה, ייווצר מצב של תפיסת השלטון רק על ידי מהפכה, דבר המצריך מלחמת אחים ח"ו שאליה אסור לנו להגיע בכל מקרה. לכן, בגלל האחדות, אנו מנסים לשנות ולהשפיע בדרך הדמוקרטיה.

על הפסוק "וידבר ה' אל משה בעצם היום הזה לאמר" (דברים לב:מח) אומר רש"י: "בשלושה מקומות נאמר 'בעצם היום הזה'. נאמר בנח 'בעצם היום הזה בא נח' - במראית אורו של יום. לפי שהיו בני דורו אומרים: בכך וכך, אם אנו מרגישין בו, אין אנו מניחין אותו ליכנס בתיבה, ולא עוד אלא אנו נוטלין כשילין וקרדומות ומבקעין את התיבה. אמר הקב"ה: הריני מכניסו בחצי היום, וכל מי שיש בידו כוח למחות, יבוא וימחה. במצרים נאמר 'בעצם היום הזה הוציא ה'', לפי שהיו מצריים אומרים: בכך וכך, אם אנו מרגישין בהם, אין אנו מניחין אותם לצאת, ולא עוד אלא אנו נוטלין סייפות וכלי זיין והורגין בהם. אמר הקב"ה: הריני מוציאן בחצי היום, וכל מי שיש בו כוח למחות, יבוא וימחה. אף כאן, במיתתו של משה, נאמר 'בעצם היום הזה', לפי שהיו ישראל אומרים: בכך וכך, אם אנו מרגישין בו, אין אנו מניחין אותו; אדם שהוציאנו ממצרים, וקרע לנו את הים, והוריד לנו את המן, והגיז לנו את השליו, והעלה לנו את הבאר, ונתן לנו את התורה - אין אנו מניחין אותו. אמר הקב"ה: הריני מכניסו בחצי היום'". צריך קידוש השם בלי היסוסים ובלי פקפוקים. וצריך לעשות זאת "בעצם היום הזה", לעין כל. צריך להביא את כל התקשורת ולהודיע לרייגן: אנו הולכים להקים יישוב, לגרש ערבים; אם יש בידך כוח לבוא ולמחות, בוא ומחה. צריך קידוש השם בלי טריקים כמו "נעשה בשקט ואחר כך נודיע". אלא נעשה בקול גדול, ומי שיש בידו כח למחות יבוא וימחה.