צופה ומנהיג חלק א'

ניסיון - לך לך - אחרי הפסילה בבג"ץ

 ניסיון

י' חשון התשמ"ט פרשת לך-לך

אחרי פסילת תנועת "כך" בבג"ץ

המשנה אומרת (אבות ה:ג): "עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו, ועמד בכולם, להודיע כמה חיבתו של אברהם אבינו". הקב"ה מודד את האדם על ידי העמדתו בניסיון. כתוב בפרשה (בראשית יב:א-ג,ז,י): "לך לך מארצך וממולדתך... ואעשך לגוי גדול... ונברכו בך... לזרעך אתן את הארץ הזאת... ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה כי כבד הרעב בארץ". פירש רש"י: "לנסותו אם יהרהר אחר דבריו של הקב"ה, שאמר לו ללכת ארצה כנען ועכשיו חייב לצאת ממנה". כך האופי של הניסיון: זה שעברת ניסיון אחד, אינו אומר שתינצל, אלא ייתכן שתהיה צרה גדולה יותר, ורק בסוף תבוא הישועה. משל למה הדבר דומה? לברזל, שכדי לעשותו פלדה, מטילים אותו לכבשן לוהט.


בדוד נאמר (שמואל א טז:יג): "ויקח שמואל את קרן השמן וימשח אתו בקרב אחיו, ותצלח רוח ה' אל דוד מהיום ההוא ומעלה". דוד כבר חולם על מלוכה, אך מה לא עובר עליו? שאול, דואג, הזיפים. מסבל אל סבל - זו מלוכה?! כל חייו הם מאמצים לשרוד, הוא מסתובב עם פושעים. והוא יושב וכותב (תהלים נב:א-ג): "למנצח משכיל לדוד, בבוא דואג... מה תתהלל ברעה הגבור...", וכן (שם נד:א-ב,ד-ה): "למנצח... בבוא הזיפים... אלקים שמע תפלתי... כי זרים קמו עלי...", וכן (שם נו:א): "למנצח.... באחז אותו פלשתים בגת...", וכן (שם נז:א): "למנצח... בברחו מפני שאול במערה...". הובטחה לו המלוכה, הוא עובר ניסיון אחרי ניסיון אחרי ניסיון, מגיע לסף ייאוש, אך לבסוף מגיע לאמונה (תהלים עג): "מזמור לאסף... אלקים לברי לבב. ואני כמעט נטיו רגלי... כי קנאתי בהוללים שלום רשעים אראה... ושלוי עולם השגו חיל... אך ריק זכיתי לבבי... ואהי נגוע כל היום... עד אבוא אל מקדשי אל אבינה לאחריתם... איך היו לשמה כרגע" - זוהי אמונה! 

הגמרא אומרת (סנהדרין קיא.): "א"ר אלעזר בר' יוסי פעם אחת נכנסתי לאלכסנדריה של מצרים. מצאתי זקן אחד, ואמר לי: בוא ואראך מה עשו אבותי לאבותיך, מהם טבעו בים, מהם הרגו בחרב מהם מעכו בבניין. ועל דבר זה נענש משה רבנו, שאמר (שמות ה:כג) 'ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך' [בני ישראל באו למשה עם טענות, "לך מכאן, איננו רוצים אותך", ומשה טוען לה': "אתה שלחת אותי להצילם, ולא רק שלא הצלתים, אלא הרעותי להם"]. אמר לו הקב"ה: חבל על דאבדין ולא משתכחין. הרי כמה פעמים נגליתי על אברהם יצחק ויעקב בא-ל ש-די, ולא הרהרו על מדותי, ולא אמרו לי מה שמך ["איפה כוחך, איפה קידוש השם שלך"]. אמרתי לאברהם 'קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה' (בראשית יג:יז), ביקש מקום לקבור את שרה ולא מצא עד שקנה בארבע מאות שקל כסף, ולא הרהר על מדותי. אמרתי ליצחק (בראשית כו:ג) 'גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך'; בקשו עבדיו מים לשתות, ולא מצאו עד שעשו מריבה, שנאמר (בראשית כו:כ) 'ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק לאמר לנו המים', ולא הרהר אחר מידותי. אמרתי ליעקב (בראשית כח:יג) 'הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה', ביקש מקום לנטוע אהלו, ולא מצא עד שקנה במאה קשיטה, ולא הרהר אחר מדותי, ולא אמרו לי 'מה שמך'. ואתה אמרת לי 'מה שמך' בתחילה, ועכשיו אתה אומר לי (שמות ה:כג) 'והצל לא הצלת את עמך'. 'עתה תראה אשר אעשה לפרעה' (שם ו:א) - במלחמת פרעה אתה רואה, ואי אתה רואה במלחמת שלשים ואחד מלכים". אתה, המנהיג, חייב להיות הסמל, שאינו מהסס אפילו לשנייה - וזה הניסיון.

הניסיון הוא גם ליחיד וגם לכלל, כמו שכתוב (דברים ח:ב-ג,ה): "וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ה' אלקיך זה ארבעים שנה במדבר, למען ענותך לנסותך... ויענך וירעבך ויאכילך את המן אשר לא ידעת... וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלקיך מיסרך"   לניסיון כמה מטרות: א. מבחן לראות אם יעמוד ויאמין בה'; לנסות את אמונתו של היהודי, הפרט והכלל, אם הוא יאמר: 'נכון שהמצב רע, אבל בכל זאת אני מאמין'. ב. להוכיח לו שכאשר בסופו של דבר הוא מנצח במצב כל כך קשה, זה יכול להיות רק על ידי יד ה' - חיזוק האמונה. כאשר יש מקום לומר "כוחי ועוצם ידי", האדם לא יאמר שזה יד ה'. רק כאשר תבוא הישועה לאחר מצב מסוכן בלי תקווה, ידעו הכל בוודאות שזה יד ה'. ג. להצילו ולהוציאו מן השלווה. אין סכנה גדולה ממנה, כמו שאומר רש"י (בראשית לז:א): "'וישב יעקב' - ביקש יעקב לישב בשלווה, קפץ עליו רוגזו של הקב"ה, ואמר: לא דיין לצדיקים שיושבים בשלווה בעולם הבא, רוצים לישב בשלווה גם בעולם הזה". השלווה היא מאד נעימה, והאדם ימצא את כל התירוצים כדי לא לצאת מביתו - 'זה ביטול תורה' וכדומה. פעם היה קור עז והגיע עני לביתו של רב אחד לבקש עצים להסקה. לרב לא היו עצים, אז הלכו יחד לבית העשיר בשעת לילה קרה. הרב עמד בפתח ביתו של העשיר והסביר לו שקר לאותו עני והוא זקוק לעצים. אמר לו העשיר: "טוב, היכנס, תסביר הכל בפנים". ענה לו הרב: "כל עוד אנחנו בחוץ וקר לך, אתה תבין את מצוקת העני, אך אם ניכנס בפנים, יהיה לך חם, ואתה לא תבין". 

דווקא מתוך השובע והשלווה עלול לבוא החטא. אמרו חז"ל על דור הפלגה (ילקוט שמעוני דברים תתסה): "שלא מרדו במקום אלא מתוך שביעה, שנאמר 'וישבו שם' (בראשית יא:ב), ואין ישיבה האמורה כאן אלא אכילה ושתייה...". עוד דרשו (ברכות לב.): "'ודי זהב' (דברים א:א) - בשביל כסף וזהב שהשפעת להם... אין ארי נוהם מתוך קופה של תבן אלא מתוך קופה של בשר... מה יעשה אותו הבן שלא יחטא". וכן נאמר "ורם לבבך ושכחת" (דברים ח:יד), "וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל" (הושע ב:י), "וישמן ישורון ויבעט" (דברים לב:טו).

 
הניסיון בא להציל את האדם: "כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה" (משלי ג:יב). ככל שאדם יותר אהוב וחביב, כך הקב"ה מוכיח אותו עוד יותר כדי לחזקו. מהייסורים רואים כמה חיבתו של אברהם אבינו, כמה הוא חביב, וכמה אהב אותו ה', והתוכחה היא לטובתו.

הקב"ה מביא את עם ישראל למרה, ושם כתוב (שמות טו:כג-כה): "ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם על כן קרא שמה מרה. וילנו העם על משה לאמר מה נשתה... ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו המים". אמרו חז"ל שהעץ היה מר. ושם כתוב (שם:כה): "שם שם לו חוק ומשפט" - של ניסיון. צריך ביטחון בה' תמיד, ודווקא במרה נאמר (שם:כו): "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך". וכן ברפידים כתוב (שם יז:ב,ז): "תנו לנו מים... ויקרא שם המקום מסה ומריבה... ועל נסותם את ה'". לא רק הם ניסו את ה', אלא גם הוא ניסה אותם. הקב"ה מנסה אותנו יום יום. אם אנחנו עומדים בזה, מה טוב, ואם לאו, כביכול, אנו מנסים אותו.


עברית היא שפת הקודש - בכ"ב אותיות אתבריאו עלמא, ולכל אות יש מוסר השכל. זו משמעות המילה ניסיון: כאשר ה' מנסה את ישראל, זה בא גם כדי שיתנוססו כמו נס (דגל). בשמות (כ:טו,יז), לאחר שמיעת קול ה', כתוב: "וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק... אל תיראו, כי לבעבור נסות אתכם בא האלקים". בפשטות, הפירוש הוא שהיה זה ניסיון ומבחן, אך רש"י אומר: "לגדל אתכם בעולם [כמו נס], שיצא לכם שם באומות שהוא בכבודו נגלה עליכם... 'הרימו נס', 'וכנס על הגבעה', שהוא זקוף". אם אנחנו נעמוד בניסיון, נהיה כמו נס - כמו דגל על גבעה. ומשום כך, כשה' עושה מופתים, הוא עושה נסים שכל העולם יראה. אבל אם אדם אינו עומד בניסיון, הוא נס ממקומו, כמו שכתוב (ישעיהו ל:טו-יז): "כי כה אמר ה' אלוקים... בשובה ונחת תושעון, בהשקט ובבטחה תהיה גבורתכם. ולא אביתם, ותאמרו: לא, כי על סוס ננוס... אלף אחד מפני גערת אחד, מפני גערת חמשה תנוסו. עד אם נותרתם כתורן על ראש ההר וכנס על הגבעה" - יישארו מכם רק נציגים. אדם שאינן מוכן לקבל על עצמו ניסיון, הוא נס, ובסוף נשאר רק אדם אחד כנס על ההר. 
גם צדיק לא תמיד עומד בניסיון. בירידת אברהם למצרים כתוב (בראשית יב:יא,יג): "ויאמר אל שרי אשתו הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את... אמרי נא אחותי את". וכותב הרמב"ן: "ודע, כי אברהם אבינו חטא חטא גדול בשגגה, שהביא אשתו הצדקת במכשול עוון מפני פחדו... והיה לו לבטוח בשם שיציל אותו ואת אשתו ואת כל אשר לו, כי יש באלקים כוח לעזור ולהציל". אותו אברהם עמד בעשרה נסיונות, ובכל אופן נכשל כאן. גם אצל אבימלך נכשל אברהם, כמו שכתוב (בראשית כב:א): "ויהי אחר הדברים האלה, והאלוקים נסה את אברהם" פירש רשב"ם: "'אחר הדברים'... שכרת אברהם ברית לאבימלך... ונתן לו שבע כבשות הצאן, וחרה אפו של הקב"ה על זאת, שהרי ארץ פלשתים... בכלל גבול ישראל, והקב"ה ציווה עליהם 'לא תחיה כל נשמה'... חייך שבניו הורגים שבעה צדיקים מבניך...".

העולם הזה כולו ניסיון כדי להביא את האדם לאמונה, כדי לחזקו באמונה, שאכן הייתה ישועה, ושאותה ישועה הגיעה רק מה' וכדי להוציאו מהשלווה והשקר, כי כאשר הוא שבע, הוא מאבד את מצפונו ואת אתגרו ותפקידו!

 
משום כך, כשהיו בני ישראל במדבר, ניתן להם רק מן, ולא היה להם אוכל אחר. זהו עינוי נפש, ובכל זאת בטחו בה'. על זה אמרו חז"ל (תנחומא, בשלח כ): "לא ניתנה התורה לדרוש אלא לאוכלי המן" - למאמינים ובוטחים בה'! מן מלשון "אמן" ו"אמונה". על אלו שהותירו מן המן למחרת, אומרת המכילתא (בשלח, מסכתא דויסע ד): "'ולא שמעו אל משה' - אלו מחוסרי אמנה שבישראל".   היום אנחנו בתקופה של ניסיון. כל צדיק עומד היום במבחן. הגענו למצב שאי אפשר לצפות מהעם שיתעלה, כי הם למדו מהעולם המערבי, מאמריקה. לא רק המנהיגים הפוליטיים, אלא גם בעולם התורני אומרים "אל תתגרו". לקחו עם שלם והפכו אותם למחוסרי אמונה, ואי אפשר לצפות מהם שיתעלו. לכן, כשהלכנו לגדולי ישראל לבקש מכתב, לא על כך שהדרך של "כך" נכונה אלא לפחות על כך שיש צד כזה ביהדות, אחד הגדולים אמר: "איך אני יכול לסכן את המוסד שלי?" "שמע, חלילה לבטל תורה...". "אין אדם מורד אלא מתוך שביעה" - לא מזיד אלא שוגג. 

מה זה אומר לנו? אותי שימח שרוב חברי התנועה (באיכות) הבינו שהכנסת אינה העיקר, וזהו ניסיון. למרות ההפסד בבג"ץ, אנחנו ניצחנו בזה שלא שינינו את המצע. היו כאלה שאמרו "שנה את המצע... אין סיכוי אם לא תשנה". אז אין סיכוי! הרי לאמיתו של דבר, לפוסלים אין סיכוי. אנו ה"כולי עלמא". כמו שהפסוק אומר (משלי כד:טז): "כי שבע יפול צדיק וקם, ורשעים יכשלו ברעה"!

 
לנו מובטח עולם הבא אם נעמוד בניסיון. כנסת, ראשות ממשלה - או שכן או שלא. דבר אחד ודאי: אם אי פעם נגיע לממשלה, זה יהיה רק אם נעמוד בניסיון. השנאה שעובדת נגדנו, מערכת שלמה - לא היה דבר כזה. ודווקא מזה נשאב את העידוד. החושך והשקר מבחינים באור ובאמת, ומנסים לשים קץ לזה. ייתכן שיהיו עוד הרבה נסיונות, והעיקר שנוכל להופיע לפני כיסא הכבוד ולומר: הצלחנו ועמדנו בניסיון!