צופה ומנהיג חלק א'

אמת

 אמת!

 ט"ז כסלו התשמ"ט- ער"ש פרשת וישלח

 

 

הפסוק אומר (דברים כט:כג-כד): "ואמרו כל הגויים על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת... על אשר עזבו את ברית ה' אלוקי אבותם". וכתוב (ירמיהו ט:יא-יב): "על מה אבדה הארץ... על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה". אמרו חז"ל (תנחומא, בחקותי ב): "'כי לא שמעו לו ויהיו נודדים בגויים' (הושע ט:יז) - אמר הקב"ה: אני אמרתי שתהיו נטועים בשלווה, שנאמר 'ונטעתים על אדמתם' וגו' (עמוס ט:טו). אימתי? 'אם בחקתי תלכו... ואכלתם לחמכם לשובע'. אתם לא עשיתם כן". עתידו של עם ישראל ושל מדינתו נקבע רק על פי הדבקות במצוות ה'. אין פתרון אחר. ככל שישראל ידבק יותר בה' ובמצוות, הוא יקבל יותר את השלווה ואת הישועה, וכשהוא מסרב, לא תבוא הגאולה בשלווה. 
 

 

אנו עדים היום להתמוטטות של המדינה, שקמה כיד ה' וכקיום חזון של בכי ותחנונים של עם שלם שסבל למען הקמת המדינה. אנו עומדים היום בפני התמוטטות של העם והמדינה, ובמיוחד העם שבגלות. הפתרון הוא לקשור את עצמנו לאמת ולתורה. חייבים להבין מהי האמת. מי שאינו תופס את כל התורה, אינו מבין שום דבר. אין אמת לחצאין. "חותמו של הקב"ה הוא אמת" (שבת נה.) - לא צדק ולא רחמים, כי אם אין אמת, אזי הצדק והרחמים והמשפט אינם צדק ורחמים ומשפט, אלא שקר. הבסיס של כל המידות הוא אמת, ועל זה בונים את כל השאר. 
 

 

הקב"ה הקפיד להפריד ולהבדיל בין אמת לשקר. הבדלה היא דבר יסודי ובסיסי בהלכה. הדבר הראשון שעשה הקב"ה בעולמו הוא שהפריד והבדיל בין האור ובין החושך, וקבע לכל אחד את תחומו. אמרו חז"ל (בראשית רבה ג:ח): "'וירא אלוקים את האור כי טוב'... מתחילת בריאתו של העולם צפה הקב"ה מעשיהם של צדיקים ומעשיהם של רשעים ויבדל אלוקים... בין מעשיהם של צדיקים ומעשיהם של רשעים... 'ויקרא אלקים לאור יום' - אלו מעשיהן של צדיקים, 'ולחושך קרא לילה' - אלו מעשיהם של רשעים". רש"י (בראשית א:ד) פירש: "ראהו שאינו כדאי להשתמש בו רשעים והבדילו לצדיקים לעתיד לבוא" (על פי חגיגה יב.). לא נותנים לרשע אמת, כי הוא יסלף אותה. גם אם יסלף את האמת באחוז אחד בלבד, אין כאן אמת. רש"י ממשיך: "ולפי פשוטו... ראהו כי טוב ואין נאה לו ולחושך שיהיו משתמשין בערבוביא..." - בעיית דורנו היא ערבוב האמת והשקר (מעין דייסה) הבדלה! כאשר עשיו אוכל נזיד עדשים, יעקב אינו אוכל, ולהפך. תפקידנו הוא להפסיק את הערבוביה! 
 

 

בהר הכרמל קם ואמר אליהו (מלכים א יח:כא): "עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים...". אם אתם רוצים את הבעל, בבקשה. עדיף שיודו שהם בוחרים בבעל ויהיו מודעים לכך, כי אז יש סיכוי להסביר להם שזה אינו אמת. אבל כשזה מעורבב, כשאינם מבחינים בעצמם מה הם עושים, אי אפשר להוכיח להם, כי אין הבדלה. הבעיה היא שאנו חיים היום בתקופה שאין אמת. האמת נעדרת. הגמרא אומרת (סוטה מט): "בעקבות משיחא חוצפא יסגי... מלכות תהפך למינות... בית ועד יהיה לזנות [לא שישיבה תהיה לזנות ממש, ח"ו, אלא אמרו כך כי אדם שסוטה מן האמת, הוא זונה, סוטה מהטוב]... והאמת תהא נעדרת" - כמו בכנסת, כשאומרים "נעדר חבר הכנסת" כי הוא טס לקובה.

 

 
"כי נסך עליכם ה' רוח תרדמה [מדבר אל החכמים], ויעצם את עיניכם, את הנביאים ואת ראשיכם החזים כסה. ותהי לכם חזות הכל כדברי הספר החתום אשר יתנו אותו אל יודע ספר לאמר: קרא נא זה, ואמר: לא אוכל כי חתום הוא... ויאמר ה' יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה. לכן הנני יוסיף להפליא [לכסות, כמו בפסוק "למה זה... והוא פלאי"] את העם הזה הפלא ופלא [עוד כיסוי ועוד חיתום], ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר" (ישעיהו כט:י-יא,יג-יד). על הפסוק "והפלא ה' את מכותך..." (דברים כח:נט) אמרו חז"ל (שבת קלח: ): "אמר רב, עתידה תורה שתשתכח מישראל... עתידה אישה שתיטול ככר של תרומה ותחזור בבתי כנסיות ובבתי מדרשות לידע אם טמאה היא ואם טהורה היא... רשב"י אומר: חס ושלום שתשתכח תורה מישראל, שנאמר 'כי לא תשכח מפי זרעו' (דברים לא:כא)... אלא... שלא ימצאו הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום אחד". האמת נעדרת, וכדי שתהיה אמת, צריך למצוא את הכל. 
 

 

"רצונך שתכיר מי שאמר והיה העולם? למוד הגדה, שמתוך כך אתה מכיר את הקב"ה ומידבק בדרכיו" (ספרי, עקב מט). "'כי לא יבינו אל פעולות ה' ואל מעשה ידיו' (תהלים כח:ה) - ריב"ל אמר: אלו אגדות" (ילקוט שמעוני תהלים כח, תשח). אדם יכול להיות בקי בש"ס ויודע ראשונים ואחרונים, אבל אם אינו יודע אגדה, לא יבין את פעולות ה'. וזה חלק מהסיבה שהאמת נעדרת! 

 

על הפסוק "והפלא ה' את מכותך" (דברים כח:נט) אומר הכלי יקר שהנביא ישעיהו בפרק כ"ט ("מצוות אנשים מלומדה") מדבר על דור שמקיים מצוות, אך לא מיראת ה' אלא מחמת איזו תכלית חיצונית שמכריחה לזה או מחמת איזה אדם שמכריח לעשות. דבר זה גורם חילול השם, כי הקב"ה בוחן לבבות ויודע שאין עשייתן לשמה, ומענישם על רוע מחשבותיהם, והרואים אותם עסוקים בתורה ובמצוות ובכל זאת לוקים, קוראים תיגר על המצוות. ראו מה היה לפני השואה! היהדות לפני השואה לא הייתה לשמה אלא חיצוניות. הייתה שנאת חנם, והיו מריבות בין החסידים, בין בעלז ומונקטש, ובעלים ונשים התגרשו בגלל זה. לכן נענשו אף על פי שהם ישבו ולמדו ושמרו תורה ומצוות. "והפלא ה' את מכותך"! "והפלא" - יכסה את הסיבה. לא נבין, כי הפכנו את הפולחן לעיקר. באמת העיקר אינו המצווה (אף שוודאי צריך דקדוק במצוות), אלא צריך להבין שהמצווה היא ביטוי של רעיון. אם לאו, זה סתם פולחן!

 

 
הגמרא אומרת (ברכות סג.): "אם ראית דור שאין התורה חביבה עליו, כנס [את דבריך]". עם אדם כזה שהתורה אינה חביבה עליו, אל תתווכח, כי אי אפשר לשכנע אותו. אך לגבי אדם חילוני, אל תכנס את דבריך. ברור שלחילונים אין תורה, וחבל שרצים הרבה יהודים טובים אחריהם. אדם לאומי שאין לו תורה, אין לו מה לומר לנו. הוא לא מבין, למרות שהוא אדם טוב. אבל אנו צריכים לדבר אתו ולקרב אותו אל התורה והמצוות. אמרו חז"ל (ברכות מח: ): "תניא, רבי אליעזר אומר: כל שלא אמר 'ארץ חמדה טובה ורחבה' בברכת הארץ... לא יצא ידי חובתו. נחום הזקן אומר: צריך שיזכור בה ברית. רבי יוסי אומר: צריך שיזכור בה תורה...". ללא ברית ותורה, לא שייכת לאומיות, ולא יצא ידי חובה. אך הבעיה היא שגם אצל הדתיים, האמת נעדרת בכל כך הרבה תחומים. הם הפכו את התורה לדת, ולכן חושבים שמותר לשבת בכל מקום בחו"ל ולא מבינים את הקשר בין עם קדוש לארץ קדושה. הם מסלפים את הכל, כאילו אפשר לחיות בחו"ל עם מצפון נקי. בדיוק כמו שכל מי שאינו אומר ברית ותורה בברכת הארץ לא יצא ידי חובתו, כך גם מי שלא אמר "ארץ חמדה טובה ורחבה" בברכת הארץ לא יצא ידי חובתו. יש יהודי שצולע על רגל ימין, ויש שצולע על רגל שמאל, אך שניהם צולעים. יהודי עם כיפה, שכביכול שומר מצוות, אבל אינו מבין את התקופה של שיבת ציון, קידוש השם וגאולה, בוודאי לא יוכל להביא את המשיח ללא ייסורים. יהודי השומר תורה ומצוות שאינו מבין שאנו היום במצב של גבורה, שיד ישראל תקיפה, וממשיך לפטפט ולגמגם שאסור להתגרות בגויים - היה מתאים למינסק או לפינסק, אבל לא מתאים לאתחלתא דגאולה. יד ה' תבוא אם אנחנו מוכנים לחזור בתשובה ולעשות מה שה' רוצה!

 

 
  לפעמים יש חצי כוונה לסלף את ההלכה. יש כאלה שמניפים את דגל אהבת ישראל כעילה שלא להוכיח את העם באמת. אבל הרי המושג "אהבת ישראל" דווקא מכריח את האדם לקום ולהוכיח את חברו. תוכחה היא אהבה, כמו שכתוב (ויקרא יט:יז): "לא תשנא את אחיך בלבבך, הוכח תוכיח את עמיתך, ולא תשא עליו חטא", כי אם לא תוכיח אותו, הוא ישא על עצמו חטא, וממילא אתה נושא עליו חטא, ואילו אם תוריד מעליו את החטא, זאת אהבת ישראל. הסיבה האמיתית לכך שהם אינם מוכיחים היא השיקול של "אם אוכיח אותו, הוא יכעס עלי, ולמה לי כל זה". חנופה אינה רק עשייה בפועל, אלא גם כשאדם לא עושה מה שהוא צריך לעשות. וצריך להוכיח בניחותא, אולי יחזור. 
 

אומר המדרש (ילקוט שמעוני, איכה פרק א סימן תתריב): "'היו שריה כאיילים' - מה אילים הללו הופכים פניהם אלו תחת אלו, כך גדולי ישראל רואים דבר עבירה והופכים פניהם ממנו. אמר להם הקב"ה: תבוא שעה שאני עושה להם כך"! ודאי שהיה להם שיקול, שאולי זה ירחיק אותם יותר, ובכל זאת נענשו. חז"ל אומרים (מדרש שמואל יח:ב): "אל תהי צדיק יותר מבוראך". תוכיח בנחת, אבל תוכיח! "מוכיח אדם אחרי, חן ימצא, ממחליק לשון" (משלי כח:כג). הם אומרים: 'נשב ביחד, נעשה קואליציה, נזמין את יוסי שריד, ולא נגיד לו שהוא חוטא'. "אומר לרשע צדיק אתה, יקבוהו עמים יזעמוהו לאומים" (שם כד:כד). כאשר אדם לא מוכיח את הרשע (כל רשע חושב שהוא צדיק - אין אדם משים עצמו רשע), למעשה הוא אומר לו: אתה צדיק, המשך כך!

 

 
יותר גרוע מזה הוא יהודי עם כיפה שאינו מוכיח משום שבתוך תוכו, כשהוא שומע מושג של תורה והלכה, הוא מרגיש שקשה לו לקבל את זה. ולא הייתה תקופה ביהדות כתקופה הזאת של הערבוביא והסתירה הנפשית הפנימית של היהודים. יהודי [מנחם אלון] יושב בבית המשפט העליון, ומסלף בכוונה את ההלכה, ואינו מסוגל נפשית לקבל את האמת, ואומר שהרמב"ם הוא נאצי. בקיבוץ הדתי לא חששו להצביע "רצ", כי הם מאמינים בזה. אין אדם שלא יצעק שאסור להרשיע צדיק, ח"ו. איך ייתכן? אך הפסוק אומר (משלי יז:טו): "מצדיק רשע ומרשיע צדיק - תועבת ה' גם שניהם". גם הצדקת הרשע היא תועבה. ובסופו של דבר, מי שמהלל רשע ורשעות ומהלל את הדמוקרטיה (יש דמוקרטיה במסגרת של ההלכה, "אחרי רבים להטות", רק אם האחרים מקבלים עליהם מסגרת של הלכה), ויודע שמנוגד להלכה להצביע כל ארבע שנים ולקבוע אם כך אמת או לא - מי שאומר את זה, הוא טיפש או נוכל, וזה פי כמה וכמה יותר נורא.
 

החנופה היא יסוד העיוות והסילוף של האמת. רבנו בחיי כותב ב"כד הקמח" (ערך חנופה): "כיוון שמידת החנופה משימה את האדם תועבת ה', ראוי לאדם שיתרחק ממנה, שלא יחלל שפתיו בדבריו, להצדיק רשע או להרשיע צדיק, ושיהיו כל דבריו כנים ואמיתיים, וכל אמרי פיו צדק, ושיעשה כל מעשיו באמת ובתמים, כי אין האדם זוכה לחיי עולם לתת לו מהלכים בין העומדים אלא במידת התמימות, היא המידה אשר בה נשתבחו הצדיקים ואבות העולם". "תם" הוא שלם, לא טיפש. אל תאמר "אל תהיה נאיבי", אלא "תמים תהיה עם ה'" - גם בפוליטיקה. "בתחבולות תעשה לך מלחמה" (משלי כד:ו) - אבל לא בשקר! הניצחון האמיתי הוא ההליכה בעולם הזה תמים עם אלוקים, לא השגת הרבה מנדטים בכנסת אחרי גנבה וגזל. אם בתמימות ובאמת מגיעים לניצחון בכנסת, מה טוב. "כי לא מחשבותי מחשבותיכם". לקב"ה יש אמת מידה אחרת להגדרת ניצחון ותבוסה. התפקיד של בחורי הישיבה הוא ללמוד את האמת ללא שקר, גם אם לא נוח לקבל אותה. צריך להתכופף ולקבל עול מלכות שמים, כדי שתהיו "איש תם יושב אוהלים" גם כשיוצאים מהאוהל.
 

 

דברים גדולים אף פעם לא נעשו על ידי רוב העם, אלא על ידי מיעוט. לפעמים "ויותר יעקב לבדו" (בראשית לב:כד). אדרבה, כשאדם פועל לבד ונגד הטבע ומנצח, סימן שה' אתו. כל זמן שיהיה לנו בעל ברית, ולו אחד, העם יתלה הצלחות בגוי ולא בה'. כאשר יעקב לבדו, הוא הופך ל"ישראל", כמו שנאמר (בראשית לב:כד,כח): "ויותר יעקב לבדו... כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל". איזו הנאה יש לה' כשהיהודי לבדו ונאבק עם שרו של עשיו באמונה ומנצח!
 

 

כאשר ברח אליהו מאיזבל והיה במדבר, הקב"ה שאל אותו (מלכים א יט:ט-י): "מה לך פה אליהו..." והוא ענה: "ואותר אני לבדי". וזה תמוה, שהרי הוא לא היה לבד, כי עובדיהו הציל מאה נביאים חוץ מאליהו. אלא, הם התחבאו במערה, ורק אחד - אליהו - יצא החוצה וצעק את האמת. הרבה רבנים יודעים ומסכימים עם האמת, אך אינם מוכנים לצאת מהמערה. חילול השם שנגרם מחוסר הממלכתיות והקוממיות של קידוש השם, הוא חילול השם עצום. כל אחד צריך להבין שהוא אמנם פועל לבד, אך הוא לא לבד, אלא הרבה מאוד מסכימים עימו!
 

 

אמת ותמים. ואנחנו כל שבוע נלמד את הרעיון היהודי האמיתי על הסדר.