צופה ומנהיג חלק א'

גר צדק להלכותיו - וישב

 גר צדק להלכותיו

 כ"ב כסלו התשמ"ט- ער"ש פרשת וישב  

לאחר שיוסף בא אל האחים והם מוכרים אותו, יהודה פורש מהם והולך. ואז קורה כל הסיפור עם בת שוע, ער ואונן ושלה. יהודה מפחד לתת את שלה לתמר. פתאום קורה דבר מוזר: תמר שומעת שיהודה הולך לתמנה, "ותשב בפתח עיניים... ויראה יהודה ויחשבה לזונה... ויט אליה אל הדרך... ויבוא אליה ותהר לו" (בראשית לח:יד-יח). יהודה בא על כלתו, וזוהי עברה שעונשה כרת. "ויהי כמשלוש חדשים ויוגד ליהודה לאמר: זנתה תמר כלתך וגם הנה הרה לזנונים ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף" (שם:כד). "ויהי בעת לדתה והנה תאומים בבטנה... מה פרצת עליך פרץ ויקרא שמו פרץ" (שם:כז,כט) - וממנו יוצא המשיח. איך ייתכן שיצא המשיח מפרץ שנולד לזנונים?! וזה לא מסתיים כאן, אלא זה נמשך. שני אחים משבט יהודה, מחלון וכליון, יוצאים למואב ונושאים נשים נכריות. אחד מהם נושא את בתו של מלך מואב, עובד עבודה זרה. מואב הוא "מאב", הוא נולד אחרי שבנות לוט השקו את אביהן יין: "ותבוא הבכירה ותשכב את אביה... ותקם הצעירה ותשכב עמו... ותהרין שתי בנות לוט מאביהן; ותלד הבכירה בן, ותקרא שמו מואב" (בראשית יט:לג-לז) - כאילו תלתה עליו שלט שעליו כתוב "אני מאבא של אמא", כמו שכתב רש"י: "פרסמה שמאביה הוא". וממואב זה יצאה רות. 

למשיח זה שיבוא היום ("אם בקולו תשמעו") יש ייחוס ממש נפלא! אם המשיח הזה היה בא לכאן ומבקש שידוך, היו זורקים אותו מכל המדרגות. אבל באמת אין קשר בין הייחוס של האדם לבין האדם, כי הוא יכול להיות כמו כל אדם אחר. לעניין תורה ומידות, אין שום קשר להורים. האדם נידון "באשר הוא שם" (בראשית כא:יז), וגם לא חשוב מה שהיה. המעלה של "רבי" ו"אדמו"ר" תלוי בייחוס המשפחתי. בהלכה חשוב הייחוס העצמי. כמובן, עדיף שיהיה גם ייחוס עצמי וגם ייחוס משפחתי. גדולי הדורות באו מזרע גויים. יש תנאים שבאו מזרע גויים. רבי מאיר, רבי עקיבא, שמעיה ואבטליון באו מגויים. דוד המלך בא מעריות, וכך גם המשיח. מכאן לומדים שאדם יכול להיות "הבן של", אך זה לא אומר דבר לגבי מעלותיו, ויכול להיות גם להפך: אדם בא ממקום מטונף, וזה לא קובע את טיבו. 

אם כבר הזכרנו גר, נלמד את הלכותיו, מפני שדבר זה עומד ברומו של עולם. לא יהיה תיקון בחוק השבות בעניין הגיור, וחברי הכנסת של אגודת ישראל כבר חתמו עם שמעון פרס, ומכאן רואים שאכן אין קשר בין "אגודה" - מעשינו, ל"תורה" - מעשה אבותינו. הפסוק אומר (במדבר טו:יד-טו): "וכי יגור אתכם גר או אשר בתוככם לדורותיכם ועשה אשה ריח ניחוח לה', כאשר תעשו כן יעשה; הקהל, חוקה אחת לכם ולגר הגר". כמובן, פה מדובר בגר צדק. הגמרא אומרת (כריתות ט.): "'ככם' - כאבותיכם. מה אבותיכם לא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דם [קרבן], אף הם לא יכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דמים... מילה, דכתיב: 'כי מולים היו כל העם היוצאים' (יהושע ה:ה)... הרצאת דמים, דכתיב (שמות כד:ה): 'וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות'... טבילה מנלן? דכתיב (שם:ו,ח): 'ויקח משה חצי הדם... ויזרוק על העם', ואין הזאה בלא טבילה".

הגמרא אומרת (יבמות מו.): "לעולם אין גר עד שימול ויטבול". מכאן רואים שיש שני תנאים לגר: מילה וטבילה. חוץ מזה יש עוד תנאי שמיד נראה, אך לפני כן צריך לדעת שאותן מילה וטבילה צריכות להיות לפני בית דין. כך נאמר שם (מו: ): "גר צריך שלושה [בית דין] - 'משפט' כתיב ביה". וכך כתוב ב"שולחן ערוך" (יורה דעה רסח:ד): "כל ענייני הגר... צריך שיהיו בשלושה הכשרים לדון". ושם (סעיף ב): "מטבילין אותו... ושלושה עומדים על גביו". ה"טור" כותב שהם צריכים להיות תלמידי חכמים. משום מה השולחן ערוך לא כותב זאת, אך הרמ"א מוסיף זאת. התנאי הנוסף למילה ולטבילה הוא (שו"ע שם): "להודיעו המצוות ולקבלם". ובמסכת יבמות שם (כד: ): "אחד איש שנתגייר לשום אישה, ואחד אישה שהתגיירה לשום איש, וכן מי שהתגייר לשום שולחן מלכים ["ביזנס"]... אינן גרים, דברי ר' נחמיה, שהיה רבי נחמיה אומר: אחד גירי אריות... ואחד גירי מרדכי ואסתר אינן גרים עד שיתגיירו... כבזמן הזה... הלכה כדברי האומר כולם גרים הם". וכך כתב הרמב"ם (הלכות איסורי ביאה יג:יד,יז): "כשיבוא הגר או הגיורת להתגייר, בודקין אחריו, שמא בגלל ממון שיטול או בשביל שררה שיזכה לה, או מפני הפחד בא להיכנס לדת. ואם איש הוא, בודקין אחריו, שמא עיניו נתן באישה יהודית. ואם אישה היא בודקין שמא עיניה נתנה בבחור מבחורי ישראל... גר שלא בדקו אחריו או שלא הודיעוהו המצוות ועונשן, ומל וטבל בפני שלושה הדיוטות, הרי זה גר, אפילו נודע שבשביל דבר הוא מתגייר... וחוששין לו עד שיתבאר צדקותו". לכאורה, פוסק הרמב"ם כר' נחמיה, שלכתחילה יש לבדוק ולהתרות, אך בדיעבד אם לא בדקו, חל הגיור, והוא יהודי מכיוון שמל וטבל. 
אם כן, מה הבעיה היום עם הגיור הרפורמי? יש עוד עניין, כפי שכתוב בגמרא (יבמות כד: ): "אין מקבלים גרים לימות המשיח. כיוצא בו לא קיבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה". אם כן, בוודאי היום אין לקבל גרים. יש הבדל בין יחיד לציבור: אם יחידים, יהודים יראי שמים, שכחו פעם אחת וקיבלו גר בלי לבדוק, זה בסדר בדיעבד. אך היום הם באים בכמויות בפני "בית דין" של קונסרבטיבים ורפורמים, שהוא עצמו לא שומר מצוות, ועוד שבמודע באים שלא לשמה, ולכתחילה לא נבדקים ולא נשאלים. אם אותו "ראביי" לא מקיים מצוות, איך ייתכן שישאל את הגוי אם הוא מקבל מצוות? הם הביאו את הרמב"ם הנ"ל, וממנו רצו ללמוד שבדיעבד כשר. 

הרב משה פיינשטיין פסק שאם אין עד כשר בחופה, לא חלו הנישואין. יש בעייה: בחו"ל מתחתנים בטקס דתי, אך מתגרשים בערכאות הגויים, וכשהאישה מתחתנת שוב, הבן הנולד לה הוא ממזר. אך בעקבות הפסיקה הזאת, אנו אומרים שהנישואין הראשונים לא חלו (כי בדרך כלל בחתונות כאלו העד פסול), ולכן הילד מהנישואין השניים אינו ממזר. קל וחומר לעניין גיור בבית דין שצריך עד כשר. "גר שהתגייר בינו לבין עצמו פסול" (יבמות מז), ואם התגייר לפני "ראביי", כאילו התגייר בפני עצמו.

 
למעשה, מספר הגרים הרפורמיים מועט, אך אם נקום ונגיד על אחד מהם שהוא פסול, זה אומר לכל היהודים בחו"ל ש"הראביי" הזה לא כשר. כל מלחמתם אינו על "מיהו יהודי", אלא על "מי הוא רב". פה בארץ, כל מלחמתם של השמאל היא ברבנות. כאשר מגיע גוי ומתנדב בקיבוץ ואוהב בחורה שהוא רואה שם, הוא הולך לרבנות ועובר קורס גיור. אותו גוי ממשיך לאכול נבלות וטרפות, ולאחר ארבעה חודשים מתחתנים! דבר זה נגרם כי לפני עשרים שנה השמאל פנה לבג"ץ, והרבנות פחדה והורידה את התנאים לגיור. נראה לי שהיות וכך, צריך היום להפסיק את תהליך הגרות מתוך צורך שעה. היום צריך להתחיל עם ספרי יוחסין. קרה מקרה בישיבת לייקווד, שבו התברר לתלמיד חכם שסבתו גוייה. בחו"ל יש עשרות ומאות אלפים כאלה. כל זה התחיל לפני כעשרים שנה מתוך לחץ של אנשי שמאל ועשירים. אנו רואים שכל פעם שבג"ץ מתערב, הרבנות מתקפלת.