צופה ומנהיג חלק א'

תוכחה ומדינה יהודית

תוכחה ומדינה יהודית!

י"ח אדר א' התשמ"ט

לאחר חטא המרגלים, כשהקב"ה גזר עליהם עונש, הם חזרו בתשובה. לאחר ששמעו את העונש, הם נדהמו, וכתוב (במדבר יד:מ): "ויעלו אל ראש ההר לאמור הננו... כי חטאנו". לא רק שהודו על האמת, אלא גם רצו לקיים את המצווה ולעלות. אך משה אמר להם (שם:מא): "למה זה אתם עוברים את פי ה', והיא לא תצלח".

 
ולכאורה קשה: למה לא קיבלם ה' ולא נתן להם לעלות? הרי אין דבר שעומד בפני התשובה, וכאן כל העם חזר בתשובה. אלא, כאן לא היה די בתשובה. הקב"ה ראה שהעם הזה אינו החומר שמסוגל להקים חברה ומדינה כמו שהוא רוצה. העם הזה אינו מסוגל לעשות זאת, אולי לא באשמתו, אך הוא אינו החומר הראוי להיכנס לארץ. הוא היה עם עם נפש של עבדים. על צעקת בני ישראל אל ה' בים סוף, כתב אבן עזרא (שמות יד:יג): "ולמה לא ילחמו על נפשם ועל בניהם? כי המצרים היו אדונים לישראל וזה הדור היוצא ממצרים למד מנעוריו לסבול עול מצרים ונפשו שפלה". אין כאן עניין של חטא ותשובה, אלא החומר הזה לא טוב - נפשו לא טובה, ובחומר כזה אי אפשר להשתמש.

 
כבר אז, בים סוף, ידע הקב"ה שלא יוכל העם להיכנס לארץ ולכן "סיבב ה' שימותו כל העם הזכרים" (אבן עזרא שם). רש"י (במדבר יג:ב-ג) כתב שהקב"ה הסכים לשליחת מרגלים. ולכאורה קשה, איך הסכים? אלא, ה' סיבב זאת כי רצה שלא ייכנסו, "כי אין כח בהם לסבול מלחמה עד שקם דור חדש שלא ראה גלות" (אבן עזרא שם). בדרך כלל, דור שחי וסבל, וראה את הגלות, לא מסוגל לכבוש ולהיכנס לארץ. המדרש אומר (במדבר רבה ז:ד): "באותה שעה אמר האלקים למשה: איני יכול לסבול ולכבוש, 'עד אנה ינאצוני... ועד אנה לא יאמינו בי' (במדבר יד:יא). 'בכל נפלאותי אשר אעשה עמו' אין כתיב כאן אלא 'אעשה בקרבו' (שמות ג:כ). אמר רשב"י: כמה אותות ונפלאות עשיתי בקרביהן, והן מנאצין אותי, כעניין שנאמר (ויקרא א:יג) 'והקרב והכרעים' וגו'... אמרו רבותינו: אחר מ' יום שקיבלו ישראל את התורה, עשו ישראל את העגל. מנין? שכן אתה מוצא שהאלהים רמז למשה על כך. אמר לו האלהים: משה, אין את רואה לישראל, היכן הם עומדים ואומרים (שמות כד:ז) 'כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע'? חייך בכזבים הם עומדים. אינם משלמים לי אלא מ' יום, שנאמר (שם יט:ו) 'ואתם תהיו לי ממלכת כהנים' וגו'. חסר מקרא כלום לי? למ"ד - שלשים, יו"ד - עשרה, הרי מ' [בגימטריא]". כלומר, רק ארבעים יום יהיו ממלכת כהנים ואחר כך יעזבוהו. אם כן, ממעמד הר סיני, ועוד לפני כן, בים סוף, העם הראה שאינו מסוגל להיכנס לארץ.

ואם כשעם ישראל היה רק מאתיים שנה בגלות, הייתה להם נפש שפלה, אנו, שנמצאים אלפיים שנה בגלות, על אחת כמה וכמה! בעיתונות הופיע שנח"לאים ציירו צלב קרס. איזו בושה ואיזו שפלות - הכרה באויבי ישראל כדבר לגיטימי! 

מכל מיני סיבות אין מקום לדמוקרטיה ביהדות. גם אם העם היה נורמלי וחזק, לא היה מקום לדמוקרטיה, שהרי התורה היא אמת, ולא ייתכן שכל ארבע שנים יצביעו בעד או נגד האמת. דמוקרטיה שייכת אצל מי שאין לו אמת (תורה). כדי שלא תהיה אצלם אנרכיה, הם צריכים דמוקרטיה, שלטון העם. בסנהדרין הייתה דמוקרטיה, כי זה במסגרת של אמת. הפסוק אומר (משלי יט:י): "לא נאוה לכסיל תענוג אף כי לעבד משול בשרים". אדם שיש לו תורה - הוא אמת והוא שר. הרלב"ג מפרש: "שיבלבל הפעולות האנושיות, וישיב פעולותיו בהמיות ולא אנושיות". משום כך אומרת הגמרא (שבת קיט: ): "לא חרבה ירושלים אלא בשביל שהשוו קטן וגדול" - דמוקרטיה! לא הייתה להם אמת, חכמה ובינה. גם במסגרת של סנהדרין, האמת לא נקבעת על פי השקפת הרוב, אלא על פי דעות הלכתיות של הרוב. חבל שיש רבנים שדוגלים בדמוקרטיה. הגמרא אומרת (סנהדרין כו: ): "קשר רשעים אינו מן המניין"! הקלפי הזה פסול ואין להם זכות הצבעה, שהרי זה נגד ההלכה. אדם שאין לו הלכה, אין לו זכות לפסוק ולקבוע!

 
יש עלינו חובה להפעיל כפייה! כמובן, אם אתה מיעוט, אם אין בידך כוח לכפות או אם הדבר יביא למלחמת אחים, אל תכפה. אך אם זה בידך, אתה חייב לכפות - לא מתוך שנאה, ח"ו, אלא מתוך אהבה. ספר החינוך (מצווה תצא) כותב: "למנות שופטים ושוטרים כדי שיכריחו לעשות התורה... ויצוו בראוי לעשות וימנעו הדברים המגונים... עד שלא יהיו מצוות התורה צריכות לאמונת כל איש ואיש" - לא יקבעו על פי הרוב או על פי רצון ואמונה אישית של כל אחד, אלא בכפייה. עצם מהותה של מדינה היא כפייה, שהרי המדינה קובעת שאני חייב לעצור ברמזור אדום. בעבר, האדם היה חופשי. מכל מיני סיבות (ביטחון וכדומה), האדם קיבל על עצמו מסים וכפייה - מדינה היא כפייה. אומר המדרש (פסיקתא רבתי פרשה לג פ' ב): "אם אין שוטר, אין שופט", ואם אין שופט, אין שוטר. לא די רק לחנך את האדם, אלא צריך גם לכפות! הרי אם יש שודד בנק, צריך לתופסו. כמובן, בתחילה צריך לחנך, אך תוך כדי חינוך, יש כפייה. ואם זה מובן לגבי שודד בנק, קל וחומר שזה מובן לגבי מחלל שבת. 

כפייה נעשית מתוך אהבה - רוצים לחנך את האדם כדי שלא יקבל עונש בעולם הבא. הפסוק אומר (משלי כג:יג-יד): "אל תמנע מנער מוסר, כי תכנו בשבט לא ימות. אתה בשבט תכנו, ונפשו משאול תציל". בן סורר ומורה, למרות שיש אומרים שלא היה מעולם, מכל מקום לומדים ממנו (סנהדרין עב): "ימות זכאי ואל ימות חייב, שמיתתן של רשעים הנאה להם והנאה לעולם". על הפסוק (דברים כו:יט-כז:א) "ולהיותך עם קדוש לה' אלוקיך כאשר דבר, ויצו משה וזקני ישראל את העם" כתב בעל הטורים: "אזהרה לבית דין שיעשוך לקדש עצמך". אם יכפו עליך, יש סיכוי שגם תבין למה זה חשוב. 

כותב אור החיים (דברים כט:יב): "עוד ירצה לתת טעם לברית הערבות, שלא יאמר אדם: למה יעשה ה' כה לעבדיו, להכביד עולם לחייבם במעשה הזולת? לזה אמר כי אלקים חשבה לטובה, 'למען הקים אותך לו לעם' (דברים כט:יב), פירוש שזולת זה יהיו ישראל חוזרים לאחוריהם, היום יפשע אחד בקלה ולמחר בחמורה, והיו נשמטים מעדת הקדושה מעט מעט, עד שיפשע ישראל מהיות עם ה'". אילו היינו רק דת, לא היינו כופים על הזולת לקיים את המצוות. אך אנו לא דת, אלא אומה, ולכן אם הזולת לא רוצה לקיים מצוות, נכפה עליו, שהרי בסופו של דבר יצא מכלל העם. מסיים אור החיים: "ובמה שעשאם ערבים, יתנו לב לעובר עבירה אחת, קלה כבחמורה, ויתקיימו לעם סגולה". 

עוד כתב אור החיים (דברים א:יג): "'ואשימם בראשיכם' - פירוש, הגם שאני אומר לכם 'הבו לכם', שאתם הם הבוחרים אותם [הכוונה היא למאמינים שביניכם, אבל לאחר מכן], לא יהיו תחת מאמרכם ורשיונכם. אני אשים אותם לראשים עליכם לרדותכם במקל וברצועה". עוד כתב (דברים יא:כב): "לצוות על המצוות שיהיו נשמרים בין ממנו ובין מהזולת [כלומר, שחייבים לשמור על המצוות גם של הזולת]. והכוונה בזה, שלא יאמר אדם: די לי אם אשמור את עצמי לבל עבור על אחת מהמצוות, ואין עלי להצר על ביטול המצוות מהזולת. לזה בא מאמר ה', שמור אתם תשמרון את מצוות, פירוש לבל יתבטלו מהזולת. ובנועם דברים אלו נתן טעם שחייב ה' לישראל בערבות, כי כללות החיוב היא על המצווה שלא תתבטל בעולם מאיש ישראל... כי התורה לנו ניתנה מורשה, אל תקרי 'מורשה' אלא 'מאורשה', ועל האדם חיוב שמירת ארוסתו לבל תהיה נבעלת מהזולת. כמו כן הדבר הזה, אישה יראת ה' הקנו לנו מן השמים, עלינו חיוב שמירתה לבל ישלחו ידם במה שאין התורה חפצה, וזה יהיה על ידי הכוח אשר יהיה ביד המצטווים לרדות במקל ולמנוע עושי רשע, גם להוכיח בנועם..." - לא כוח לבד ולא נועם לבד, כמו שכתב הרמב"ם שבהתחלה צריך לנקוט דרכי נועם, כמו אב כלפי ילד.

 
הבאתי מקורות אלו הערב, משום שאני רוצה להודיע על פעולה יסודית מאין כמוה, שרק דרכה ניתן להציל את העם מאבדון (ולפני כן רציתי להודיע הודעה משמחת, שקנינו בניין לישיבה). אנשים שואלים אם יש אפשרות וסיכוי להגיע לכנסת. אי אפשר לומר "כן", ואי אפשר לומר "לא", שהרי מדובר כאן במשטר שאינו הגון. אך יש כאן עניין יותר חשוב שאנו צריכים להבין: גם אם לא היו פוסלים את תנועת "כך", והיינו זוכים בעשרה מנדטים, אמנם בוודאי הייתה שמחה גדולה, אך היו עושים ממשלת אחדות, ותארו לכם ארבע שנים בצורה זו... ואחר כך היינו מקבלים שלושים מנדטים, ושוב... אבל אין לנו שמונה שנים, ופחות ממהפכה לא יועיל. אך אי אפשר להגיד זאת. מכל מקום, ניתן להגיע לדבר כזה בתחכום. ראשית, צריך להכניס לתוך ראשו של כל יהודי שבמשטר כזה אי אפשר להמשיך. אתמול בערב השמיעו ברדיו את אבו איאד [ראש המחבלים] במשך תשע דקות. זה לא ייתכן. אנו חייבים לגרום התמוטטות מבפנים, אנו חייבים לומר לעם: "קחו את גורלכם בידכם". נדרוש לקיים משאל עם בשאלה האם לפזר את הכנסת. המשאל יקבע שבתוך חודש ימים תתקיימנה בחירות שבהן ישתתפו רק גופים שמקבלים את המצע של: דיכוי האינתיפאדה, סיפוח שטחים, הורדת הזרים מהר הבית, גירוש ערבים, חינוך יהודי וציוני וכו'. המשאל גם יקבע שאין שלטון אחר זולת זה לארבע שנים, והוא זכאי לעשות מה שהוא רוצה, אבל רק לארבע שנים.

  המדינה הולכת ומתמוטטת מדי יום, ורק על ידי זה ניתן לשנות את המצב. כשהיה משבר מלחמה [במלחמת העולם השנייה], האנגלים הקפיאו את הדמוקרטיה למשך שש שנים, ולממשלה היה כוח אבסולוטי. אנו במצב הרבה יותר מסוכן, וקל וחומר שצריך לעשות זאת. כך אנו נפיל את הדמוקרטיה.

 
ודאי וודאי ששום דבר לא יקרה תוך חצי שנה או שנה, אך אנו נפעל בכל הארץ - תיבות דואר, עצרות וכדומה. על ידי זה אנו ניצור מצב של תחילת התמוטטות, וזה יתן לנו את המצב שאנו צריכים. 

צריך לעשות מזה שיחת היום. בשלב השני, אנשים יסכימו, ואז נפעיל לחץ על הממשלה. אם מישהו יגיד "זה לא דמוקרטיה", אנו נראה להם שכמו שפסלו אותנו, מותר לנו לפסול אותם ואת הדמוקרטיה שלהם. כאשר הם פסלו אותנו, הם לא הבינו מה הם יצרו - הם יצרו לנו תקדים.
  אנו מפנים את כל המשאבים לכך, כי רק כך יהיה ניתן להציל את העם!