צופה ומנהיג חלק א'

מילה

מילה

 י"ז אדר ב' התשמ"ט- ברית לבן של יקותיאל  


המשנה אומרת: "קונם שאיני נהנה לבני נח, מותר בישראל ואסור בגויים" (נדרים לא.). הכיצד? הרי גם ישראל הם בני נח, כי כולם יצאו מנח. מתרצת הגמרא: "כיוון דאקדש אברהם אתקרו על שמיה" - מכיוון שאברהם התקדש, הקב"ה הוציא את ישראל מגדר בני נח. אנו איננו בני נח. אנו עם בפני עצמנו. הבדלה. ממשיכה המשנה: "שאיני נהנה לזרע אברהם, אסור בישראל ומותר בגויים". על כך שואלת הגמרא: "והאיכא ישמעאל?" - ישמעאל אינם זרע אברהם? ועונה הגמרא: "'כי ביצחק יקרא לך זרע' (בראשית כא:יב( כתיב". שרה אמרה לאברהם: "גרש האמה הזאת..." (שם:י). אבל "וירע לאברהם" (שם:יא) - שהרי זה בנו והוא אהב אותו. "ויאמר אלקים אל אברהם אל ירע בעיניך על הנער... כי ביצחק יקרא לך זרע". 

לאחר שהמשנה מבדילה בין ישראל לגויים, היא מגדירה מי הם זרע אברהם: יצחק ויעקב. יש שאלה: למה הייתה הגמרא צריכה להגיע לפסוק "כי ביצחק", שמופיע בפרק כא? היא הייתה יכולה להביא מפרק יז: "ולישמעאל שמעתיך, הנה ברכתי... ואת בריתי אקים את יצחק" (פסוקים כ-כא). אלא, היינו עלולים לטעות ולחשוב שישמעאל יוכל לשבת אתנו אם הוא ירצה, כי מבחינה ביולוגית הוא בן אברהם. כדי למנוע טעות זו, הגמרא הביאה את הפסוק השייך לעניין "גרש". עלינו לדעת שיש הבדלה גמורה בין זרע אברהם, יצחק ויעקב, לבין ישמעאל. 

עוד נאמר שם: "קונם שאיני נהנה לערלים, מותר בערלי ישראל ואסור במולי גויים". אדם שנודר שלא ייהנה מערל, מותר לו ליהנות מערל יהודי, ואסור לו ליהנות מגוי מהול, כי העניין של ערלות אינו תלוי בבשר. המושג של מילה אינו רק פיזי. גוי מהול הוא ערל, אך ישראל, אף שאינו מהול, נקרא מהול בתור כלל. אמנם ישראל שאינו נימול מקבל עונש, ואינו יכול לאכול פסח, והוא אפיקורוס, אבל זה בתור יחיד. גוי, גם אם הוא מהול פיזית, הוא בכל זאת ערל. "מי הפלשתי הערל הזה" (שמואל א יז:כו) - מנין ידע דוד שהיה גליית ערל? אולי הוא נולד מהול? אלא הכוונה היא שהוא ערל מבחינה מהותית. "פן תשמחנה בנות פלשתים, פן תעלוזנה בנות הערלים" (שמואל ב א:כ) - בין שהם מהולים ובין שאינם מהולים, הם ערלים. כך נאמר בנדרים שם: "ראב"ע אומר: מאוסה היא הערלה שנתגנו בה רשעים" (נדרים לא: ). גוי, שבנפשו ובמציאותו הוא ערל, זה גנאי. יהודי אינו ערל. 

בעניין המילה יש כמה מעלות:

א. שלמות, תיקון - "גדולה מילה, שכל המצוות שעשה אברהם אבינו לא נקרא שלם עד שמל, שנאמר 'התהלך לפני והיה תמים'" (נדרים לא: ). בדרך כלל, אדם בריא שנחתך הופך לבעל מום, ואילו כאן ההפך: הילד לא היה שלם, ורק אחרי שחותכים אותו, הוא נחשב שלם. יש כאן עניין של תיקון. הקב"ה ברא את העולם בשישה ימים, ובשביעי נח. היום השמיני בא לשם תיקון האדם בגופו ובנפשו. "חביבים ישראל שסיבבן הקב"ה במצוות... 'שבע ביום הללתיך'... בשעה שנכנס דוד לבית המרחץ, וראה עצמו עומד עירום... כיוון שנזכר במילה... 'למנצח על השמינית'" (מנחות מג: ).

 ב. הבדלה - במילה יש ביטוי של הבדלה. אנו מובדלים מהגוי, אנו מהולים.

 ג. מסירות נפש - המצווה הזו היא בגופו של האדם. אברהם לא היה שלם עד שהיה מוכן בגיל כזה לקבל עליו את המילה. אדם שמוכן למסור נפש הוא שלם, ובלעדי זה הוא בעל מום.

 יהי רצון שהבן של יקותיאל ימשיך בדרכו של אבא. אני לא מכיר הרבה אנשים שמבינים את העניין של מסירות נפש, הבדלה ותיקון כמו קותי, וב"ה יש המשך. והשב"כ כבר יודע שיש המשך. שנזכה שכל יהודי יהיה מהול, תמים, מובדל ומוכן לקדש שם שמים. מזל טוב.