צופה ומנהיג חלק א'

קידוש ה' - פידיון הבן

 קידוש השם

 י"א ניסן התשמ"ט-פדיון הבן- יחזקאל בן יעקב

  

אנו על סף חג הפסח, וזה זמן מתאים לפדיון הבן. בסוף פרשת בא, הקב"ה קבע את מצוות זכרון יציאת מצרים על ידי תפילין ובכור. בשניהם כתוב לשון ביאה ("והיה כי יביאך"), וחז"ל מסבירים שזה בא לומר "עשה מצווה זו שבשבילה תיכנס לארץ" (קידושין לז: ). כלומר, בזכות מצווה זו של תפילין ובכור, תיכנסו לארץ ישראל. מדוע דווקא תפילין ובכור? אמרו חז"ל: "והיה כי ישאלך... הודיעהו נסים שנעשו לכם במצרים" (שמות רבה יט). אנחנו, לצערנו ולבושתנו, הפכנו מצוות אלה לטקס דתי, ללא שום קשר למשהו אחר. תפילין, בכור, כשרות. הפכנו את היהדות לדת כמו דת של הגויים, להבדיל. צריך לעשות את התפילין סימן ביד ובראש כעם, כמלכות, כממלכתיות. "משל למלך שעשה לבתו שמחה גדולה שהייתה נתונה אצל שונאים. אמר לה אביה: עשי אותה שמחה שעשיתי לך עטרה לראשך שלא תשכחי אותה. כך האלוקים עשה נסים לישראל ובשבילן הרג בכורי מצרים, לכך הזהירם על קדושת בכורים שהוא בידיו הרג אותם שנאמר 'וה' הכה כל בכור' שיהיו עטרה בראשם של ישראל שלא ישכחו הנס לעולם" (שמות רבה יט). התפילין הם עטרה, לא איזה טקס דתי. אלו רצועות, לא רצועת עזה, זו עטרה. ובשבילן הרג ה' את בכורי המצרים. בכור ישראל הוא קדוש; הוא נפדה כדי שיהיה עטרה בראשם של ישראל. כל בכור הוא עטרה. וזה לא סתם. בכור הוא עטרה כמו תפילין.


  העניין של בכור הוא לא רק שנולד ראשון, אלא זה הרבה יותר עמוק. בכור מלשון בחור - נבחר. אמר הקב"ה למשה: "כשם שעשיתי יעקב בכור, שנאמר 'בני בכורי ישראל' (שמות ד:כב), כך אני עושה למלך המשיח בכור [עטרה לעם ישראל] - 'אף אני בכור אתנהו' (תהלים פט:כח), כך קדש לי כל בכור" (שמות רבה יט). כל העניין של בכור, תפילין ויציאת מצרים בא לקדש שם שמים, להודיע לעולם שהקב"ה הוא כל יכול.

"כי פדה ה' את יעקב" (ירמיהו לא:י) - הקטן הזה שנפדה מסמל את עם ישראל, שגם הוא נפדה, כי כל העם קדוש. והבכור הזה חייב להיות כמו תפילין, הוא חייב להיות סמל לפחד של הגויים. "'וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך' (דברים כח:י) - אלו תפילין שבראש" (ברכות ו.). התפילין הם סמל של יראה ופחד, שהגוי יראה אותנו ויפחד. לצערנו, זה לא כך. מדוע? כי אנו לא מסתכלים על עצמנו כגדולים - אנחנו, כביכול, לא מניחים תפילין. מה פירוש? הרי יש יהודים שמניחים תפילין, אפילו תפילין של רבנו תם. אלא, הם לא מניחים תפילין באמת. יהודי שרואה גוי שמעז לזרוק אבן, ומחסל את הגוי, הוא באמת מניח תפילין. 

ב"ה, יהודי חיסל גוי, "ויראו ממך", והוא חייב להיות סמל. הבעיה היא שאנו לא מאמינים בעצמנו וקל וחומר שאיננו מאמינים בהקב"ה. "וישובו וינסו א-ל וקדוש ישראל התוו, לא זכרו את ידו יום אשר פדם מני צר" (תהלים עח:מא-מב) - הקב"ה פדה אותנו, כמו שהיום פדה אותנו, ואנחנו לא האמנו. "התוו" - אומר הרד"ק: "הגבילו", כלומר, שמו לו גבול. מילא כשמישהו כופר ולא מאמין. אבל יש יהודים המאמינים בה' ובכל זאת "מגבילים" אותו ואומרים: ודאי שהוא כל יכול, אבל הוא לא יכול לעמוד נגד נשיא ארה"ב בוש. הגוי לא מפחד מאתנו, כי אנו לא מאמינים בתפילין של ראש, בבכור - בעטרה. 

כתוב בחומש: "והיה כי ישאלך בנך... ואמרת אליו בחוזק יד הוציאנו ה'..." (שמות יג:יד), וכתוב במכילתא: "יכול אם... - ת"ל והגדת... בין ששואל בין שלא שואל" (דרשב"י יג:ג). מצווה זו אינה שייכת רק לחג הפסח, אלא זוהי מצווה יומיומית. ואם מדובר בילד, בחינוך, זוהי חובה של כל שנייה - חייבים לחנך לגאווה לאומית ולקידוש השם. המצב שצריך להיות הוא מצב שבו מפחדים הגויים מאתנו.
נקווה שהילד הזה יבין זאת אף יותר טוב מאביו. כמובן, באביו מתקיים "ויראו ממך", וכידוע, "בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו" (סנהדרין קה: ). יהי רצון שיקדש שם שמים בע"ה, אמן.