צופה ומנהיג חלק א'

מנהיג ואשתו - שבת חתן

 מנהיג ואשתו

 י"ד סיון התשמ"ט- שבת חתן לבנימין כהנא


הפסוק אומר: "ותדבר מרים ואהרן במשה על אודות האשה הכשית אשר לקח, כי אשה כושית לקח" (במדבר יב:א). דרשו חז"ל: "האשה הכושית' - וכי כושית הייתה, אלא מדיינית הייתה... ומה ת"ל כושית? מה כושי משונה בעורו, כך צפורה משונה בנויה יותר מכל הנשים" (ספרי במדבר צט). אחר כך, בהמשך המדרש, דרשו על המלים החוזרות "כי אשה כושית לקח": "למה נאמר, לפי שהוא אומר על אודות האשה הכושית, אלא מה ת"ל כושית לקח, יש לך נוחה ביפיה ולא במעשיה, במעשיה ולא ביופיה, כמו שנאמר: נזם זהב באף חזיר אשה יפה וסרת טעם. זאת נאה בנויה ונאה במעשיה. לכך נאמר אשה כושית לקח". כלומר, צפורה הייתה נאה הן במעשים והן במראה.

 
  נשאלת השאלה: הלא יכלו חז"ל לכלול שני דברים אלו בלימוד אחד, ולומר "כושית - מה ת"ל, שהייתה נאה הן במעשיה והן בנויה". מדוע לא עשו כך חז"ל? ועוד: מדוע כתוב "כי אשה כושית לקח"? וכי זו הסיבה שבגללה דיברה מרים במשה?!

מנין ידעה מרים שמשה פרש מאשתו? הרי זה סוד ודבר שבצנעה. אומרים חז"ל בספרי (שם): "מנין הייתה מרים יודעת שפירש משה מפריה ורביה? אלא שראתה.. ר' נתן אומר: מרים הייתה בצד צפורה בשעה שנאמר למשה 'אלדד ומידד מתנבאים במחנה'. כיוון ששמעה צפורה, אמרה: אוי לנשותיהן של אלו, אם הם נזקקים לנבואה, שיהיו פורשין מנשותיהן כדרך שפירש בעלי ממני [הנצי"ב שמביא דרשה זו מוסיף: "ולאו כולהו נשי כשרות נינהו שיתרצו בכך"], ומשם ידעה מרים". גרשום רץ ומספר לאביו שאלדד ומידד מתנבאים, ומתוך תגובתה של צפורה, מזה שאמרה: "אוי לנשותיהם, שעכשיו גם הן יצטרכו לסבול", הבינה מרים שמשה רבנו פרש ממנה. זו הסיבה שהתורה אמרה "כי אשה כושית לקח" - נאה במעשיה. מרים ראתה שלפניה יש צדקת, שאינה מתלוננת ואינה מתרעמת על כך שהיא סובלת מתפקידו של בעלה. רק במקרה ובדרך רמז גילתה שמשה אינו עוסק בפריה ורביה. על זה דיברה מרים על משה - כיצד ייתכן שמשה יפרוש מצדיקה כזו, שמעשיה נאים כל כך? גם אם הוא צדיק, בכל זאת, אשתו צדיקה לא פחות ממנו. ולכן חזרו חז"ל וסיפרו על מעשיה, כי מעשיה היו מיוחדים, ולא כמעשי שאר הנשים, אפילו הטובות.

אבן עזרא כותב על פסוק זה: "ומה נכבד דברי קדמונינו שאמרו על הזקנים אשריהם ואוי לנשותיהם". מסירות הנפש של האישה צריכה להיות גדולה פי כמה וכמה משל בעלה המנהיג, שהרי היא צריכה למלא תפקיד גם של אישה וגם של בעל, לטפל בילדים, להיות מוכנה למעצר של בעלה, והיא מיטלטלת. לבעלה יש זמן לכל ילדי ישראל ונשות ישראל חוץ מלה ולילדיה. לא כל אישה יכולה לעמוד בנטל כזה. מסירות כזו לא נמצאת בכל אחת. וזה מה שכתוב "אשת חיל עטרת בעלה" (משלי יב:ד) - עטרת, ממש כך. אשת מנהיג, שממלאת תפקיד של אשת מנהיג, שסובלת אך שותקת, כי יודעת שבעלה מוכרח לעשות את מה שהוא עושה, אישה כזו היא באמת עטרת בעלה, "אשת חיל".  וידועים דברי חז"ל על אשת קורח לעומת אשת און בן פלת (סנהדרין קי.). 

על הפסוק "קח את הלויים" (במדבר ח:ו), אומר המדרש: "זה שאמר הכתוב ה' צדיק יבחן וגו'. אין הקב"ה מעלה את האדם לשררה, עד שבוחן ובודק אותו תחילה, וכיוון שהוא עומד בנסיונו, הוא מעלה אותו לשררה" (תנחומא, בהעלותך יג). בזמננו, בעידן הדמוקרטי, כשהמנהיג נבחר על ידי העם, אדם יכול לעלות לגדולה מכמה סיבות - בזכות כסף שהוא מחלק לאנשיו, בזכות כוח דיבור שמטה את העם אחריו, או בזכות דברים חיצוניים אחרים - ולא בזכות עצמו. אבל הקב"ה אינו כן, אלא הוא בוחן לבבות ובודק את האדם בחדרי חדרים. רק לאחר שבדק אותו, הוא מעלה אותו לגדולה.

בשבת זו ובשמחה זו ניתן לומר: "ולשמחה מה זו עושה" (קהלת ב:ב). שניים מבחורי הישיבה, דוד [אקסלרוד-העברי] ובנצי [גופשטיין], נעצרו בהר הבית באשמת "התפרצות להר הבית" והכאת שוטר מכות נמרצות. שניהם נעצרו עד תום ההליכים על ידי שלטון הרשע הזה. שני בחורים אלו מסרו את נפשם וקידשו שם שמים. בלי מסירות נפש לא ניתן לקדש שם שמים, כמו שאמרו חז"ל: "מסור עצמך על מנת לקדש את שמי" (ילקוט שמעוני ויקרא תרמג(. זה המבחן שהקב"ה בוחן בו את האדם, האם הוא יעמוד בניסיון או לא. כל העולם הזה מלא נסיונות. הקב"ה בוחן רק את הצדיקים, האם יעמדו בניסיון או לא. את הבחורים האלה ה' בחן, והם אכן עומדים בניסיון, ב"ה. מי שמכיר אותם יודע שלמרות שהם בכלא, הם לא ישבו בשקט, אלא ימסרו שם את המסר ויתחילו את המרד משם. 
  שבת זו היא שבת חתן של בני בנימין זאב, ובע"ה ייכנסו הוא וזוגתו לחופה ביום רביעי. מי שזכה להכיר את אביה יודע מה זו מסירות נפש למען ארץ ישראל - מסירות נפש כפשוטה, עבודת כפיים וזעה למען כיבוש הארץ. אני מאחל לבנימין זאב, שכשנולד לפני כ"ג שנה היה קטן, שיהיה בע"ה גדול - כהן גדול, וימסור נפש למען עמו. ולאשתו אני מאחל שתהיה עטרת לבעלה ואשת חיל, אמן כן יהי רצון.