צופה ומנהיג חלק א'

המצוות לזכות את ישראל

 המצוות לזכות את ישראל

 כ"ה אלול התשמ"ט

  במצוות "הקהל" כתוב: "הקהל את העם האנשים והנשים והטף" (דברים לא:יב). פירש רש"י: "הטף למה באים? לתת שכר למביאיהם" - לתת שכר להורים. כלומר, ההורים קיבלו שכר מצווה על שהביאו את הטף. ולכאורה קשה: הרי בלאו הכי היו צריכים להביא את הטף, שהרי יש מצווה על הגברים ועל הנשים לבוא, ואין מי שישמור על הילדים בבית. אם כן, למה שכר? בין כך ובין כך יביאום. את התשובה ניתן להבין מהגמרא: "הרי הוא אומר [במצוות דם] 'רק חזק לבלתי אכול הדם' (דברים יב:כג)... ומה אם הדם שנפשו של אדם קצה ממנו, הפורש ממנו מקבל שכר, גזל ועריות, שנפשו של אדם מתאווה להן ומחמדתן, הפורש מהן על אחת כמה וכמה שיזכה לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות. ר' חנניא בן עקשיא אומר: רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות" (מכות כג: ). כלומר, יש דברים שאדם עושה מטבעו של עולם, אך יש הבדל עצום אם הוא עושה זאת משום מצווה או משום טבעו. אדם שעושה זאת משום טבעו, לא חל שינוי בקרבו, אך אדם שעושה זאת משום מצווה, מבטל את ה"יש" שלו. וכך גם עם לקיחת הטף למעמד "הקהל": התורה עשתה זאת מצווה, כדי שגם במעשה זה האדם יתעלה ויתקדש, כדי שישתנה בתוכו משהו. כל דבר שאדם עושה, צריך להיות לו טעם של קדושה ומצווה, ועל ידי כך הוא מבטל את "האני" ונהיה זך - לא זכות אלא זכות. אומר המדרש: "לא ניתנו מצוות אלא לצרף בהם את ישראל" (איכה רבה יג). כמו שמצרף כור של זהב את הסיגים, כך באו המצוות לזכות את ישראל. אם אדם שונא דם ואומר "אני לא אוכל דם כי אני שונא דם", הוא מפתח את ה"אני" שלו, וזה ההפך ממטרת מצוות אכילת דם, שתפקידה לבטל את ה"אני".    בכל צעד ובכל מחשבה יכול האדם להגיע לזכות, ועל ידי הזכות יכול להגיע לזכות, כי זך הוא זוכה, ועל ידי זה, האדם מתקדש ומתעלה. 

על המשנה הנ"ל כתב הרמב"ם בפירוש המשניות, שבכל דבר שאדם עושה משום מצווה, אסור לו להכניס שום מחשבה אחרת, כדי שלא יהיה "שיתוף" בעבודה, ולכן נצטווינו על עבודה זרה (מכות ג:טז). זה אמור לגבי כל נגיעה, שעל ידי זה נתבטלה קצת מהמצווה, והיא מבטלת את הזכות של המצווה. כל עבודה שאינה לשם שמים היא זרה למצווה - עבודה זרה. מה שחסר היום הוא היכולת להתכופף ולקבל עול מלכות שמים ללא שאלות. אסור לאדם להיות כמו רובוט שלא חושב. אדם חייב לחקור ולדרוש, אך הוא חייב לעשות זאת במסגרת של קבלת עול מלכות שמים. אם "גדול" אמר כך וכך, ויש לך בעייה עם דבריו, שאל אותו מתוך נקודת מוצא שאתה לא זכית להבין את דבריו ויש לך קושיה.