צופה ומנהיג חלק א'

הקב"ה מעל המקום והזמן ו"כה"

הקב"ה מעל המקום והזמן ו"כה"

 ז' כסלו התש"ן

  אמרו חז"ל (ויקרא רבה י): "ויצא קין... פגע בו אדם הראשון. אמר לו: מה נעשה בדינך? אמר לו: עשיתי תשובה ונתפשרתי. כיוון ששמע אדם הראשון כך, התחיל טופח על פניו. אמר לו: כל כך הוא כוחה של תשובה ולא הייתי יודע. באותה שעה אמר אדם הראשון 'מזמור שיר ליום השבת'". מה הקשר בין "מזמור שיר ליום השבת" לבין התשובה? זמן! עניינו של שבת הוא זמן. הפרש של דקה בין כניסת שבת לשבת הוא עניין של חיים ומוות למי שמדליק אז אש. וגם תשובה היא עניין של זמן: עד רגע מסוים ניתן לעשות תשובה, ומכאן ואילך מאוחר! כך זה עם הפרט, היחיד, וכך זה עם הכלל, עם ישראל. הקב"ה נותן לנו זמן לעשות את מה שחובה עלינו לעשות, ואם עבר הזמן ולא עשינו, לא נוכל לחזור יותר בתשובה. "מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, ומי שלא טרח בערב שבת, מה יאכל בשבת".

 
  המילה "כה" מסמלת את שלטון ה' על המקום ועל הזמן. הקב"ה הוא מעל למקום ומעל לזמן. "ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי" (שמות ב יב) - לשון "כה" שייכת גם לזמן וגם למקום. כשמשה הרג את המצרי, הוא פנה כה וכה. הוא פנה לראות האם יש אדם בסביבה; כאן, למילה "כה" יש מובן של מקום. הקב"ה מלמדנו לקח: כשאדם מוכן ללכת במסירות נפש, אין שם איש, כי הקב"ה נמצא שם, ואין לו ממי לפחד! אמרו חז"ל: "במה הרגו? רבי אביתר אמר: הכהו באגרוף... רבנן אמרי הזכיר עליו את השם והרגו" (שמות רבה א). לא כתוב "את השם המפורש" אלא "את השם". ובמדרש שכל טוב כתוב: "איזה שם? קללו בשם צב-אות"! הכינוי צב-אות הוא הכינוי של קידוש השם. כשדוד יצא אל גלית, הוא אמר לו: "אנוכי בא אליך בשם ה' צב-אות אשר חרפת". "צב-אות" - ה' הוא אלוקי כל צבא וצבא שיש בעולם, הוא בראם והוא שולט עליהם. כל עם שמחרף ומגדף, מקבל את עונשו ב"כה אמר ה' צב-אות"!

 
"אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו... הלא את השמים ואת הארץ אני מלא" (ירמיהו כג כד). המדרש בבראשית רבה אומר (סח): "מפני מה מכנין שמו של ה' וקוראין אותו 'מקום'? שהוא מקומו של עולם ואין עולמו מקומו... א"ר יצחק... אין אנו יודעים אם הקב"ה מעונו של עולמו ואם עולמו מעונו. מן מה דכתיב 'ה' מעון אתה' - הוי הקב"ה מעונו של עולמו...". לגבי הקב"ה אין כלל עניין של מקום. הוא שולט על המקום. "אפשר אותו שכתוב בו 'הלא את השמים ואת הארץ אני מלא' היה מדבר עם משה מבין שני בדי ארון? אמר לו... כשהוא רוצה, 'הלוא את השמים...' וכשהוא רוצה, היה מדבר עם משה מבין שני בדי הארון.... פעמים שאין העולם ומלואו מחזיקים כבוד אלקותו..." (בראשית רבה ד). על המעבר בירדן אמרו חז"ל: "מכאן שהחזיק מועט את המרובה... 'ויאמר יהושע אל בני ישראל גשו הנה'... זקפן בין שני בדי הארון... אמר להן יהושע: ממה שהחזיקו שני בדי הארון אתכם, אתם יודעים ששכינתו... ביניכם" (בראשית רבה ה)! ארון זה יהיה הסמל לכך שאני שולט על המקום ועל הזמן, ובשבילי אין חוקי טבע! וזה היה החטא של עוזה: "וישלח עזה אל ארון האלוקים ויאחז בו כי שמטו הבקר. ויחר אף ה' בעזה ויכהו שם האלוקים על השל..." (שמואל ב ו ו-ז) - "אמר לו הקב"ה: עוזה, נושאיו נשא, עצמו לא כל שכן?" (סוטה לה.). כאשר בני ישראל עברו בירדן, היה נס, והארון נשא את נושאיו ועבר. כל העם נכנס בין בדי הארון - הארון נעשה לסמל לכך שה' משנה את חוקי הטבע. ובזה שלא נשאו את הארון בכתפיהם, שגה דוד, ומת עוזה.

 
  הארון הוא הסמל של עליונות ממשלת ה' על חוקי הטבע. דווקא הארון, כי הוא מרכז המקדש! הרשב"ם אומר בפרשת תרומה שבשביל הארון, שהוא עיקר המשכן, הוצרך המשכן. ה', שגזר על הטבע, גם גוזר על החלפתו ושינויו, וכך הבדים משנים את חוקי הטבע ונושאים את ישראל. הארון בא לסמל את כוח ה' הבלתי מוגבל. השם "צב-אות" בא כדי לקדש את ה' כנגד מי שבא לחרף ולגדף (את הארון). בתנ"ך מכונה הארון "ארון ה' צב-אות": "וישאו משם את ארון ברית ה' צב-אות יושב הכרובים" (שמואל א ד:ד). וכן כתוב: "ויקם וילך דוד... להעלות משם את ארון האלוקים אשר נקרא שם שם ה' צב-אות ישב הכרבים עליו" (שמואל ב ו:ב).

 
הקב"ה ברא את המושג של מקום, והוא גוזר גם על המקום וגם על כל אשר בו. "כל מקום שנאמר אדון, עוקר דיורין ומכניס דיורין. בניין אב שבכולם: 'הנה ארון הברית אדון כל הארץ' (יהושע ג:יא) - עוקר כנעניים ומכניס ישראל" (פסיקתא דרב כהנא קכג). הקב"ה הוא מקומו של עולם, ונתן לך מקום, ועכשיו מוציא אותך משם.


  "הנה ארון הברית אדון כל הארץ" (יהושע ג:יא). הסמל של הארון והבדים נקבע לדורות: "ויאריכו הבדים ויראו ראשי הבדים... ולא יראו החוצה" (דברי הימים ב ה:ט). אמרו חז"ל שהבדים היו דוחקים ובולטים ודומים לדדי אישה, כדי שמי שמגיע לבית המקדש יראה תמיד את הסמל של גבורת ה'. המטרה הייתה שישראל יראו את הבדים ויתחזקו, ותיכנס בלבם האמונה שאין שום צבא ובריה שיוכלו ללכת נגד ה'! ודווקא ביום הכיפורים עיקר העבודה היה בין שני הבדים!

 
  ה' אמר לאליהו (מלכים א יח:מד,מה): "עלה אמר אל אחאב אסר ורד ולא יעצרכה הגשם. ויהי עד כה ועד כה והשמים התקדרו עבים...". כאן "כה וכה" הוא עניין של זמן. כשהקב"ה רוצה - יורד גשם, וכשאינו רוצה - לא יורד גשם. בלי גשם אדם מת, ואילו לקב"ה אין בעיה כזאת. "כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול..." (תהילים צ:ד). הקב"ה מעל המקום ומעל הזמן! 'אין זמן, אי אפשר, הזמן לא מאפשר' - אצל ה' אין דבר כזה.

כשעם ישראל רצה בשר, ה' שלח להם שלו: "...ויטש על המחנה כדרך יום כה ודרך יום כה סביבות המחנה" (במדבר יא:לב). כאן "כה" מתייחס גם לזמן וגם למקום. הנביא אומר: "כה יעשה וכה יוסיף" - הנביא נשבע בשמו של האדון שהוא שולט על ה"כה" של מקום ועל ה"כה" של זמן. אין מנוס. כאשר יש שבועה, אדם לא יוכל לברוח ולנוס מפניו.

יש עוד פירוש למילה "כה": כך, בדיוק ולא אחרת. "כה אמר ה'" - הוא אמר וכך יהיה! הבטחת ה' ליהודי הראשון היא "כה יהיה זרעך". זוהי הברית הראשונה. "והאמין בה'", כי אם ה' אומר שכך יהיה, אברהם אבינו מאמין. לפני מתן תורה כתוב (שמות יט:ג-ו): "כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל... והייתם לי סגלה מכל העמים... ממלכת כהנים וגוי קדוש אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל". על המילים "אלה הדברים" פירש רש"י: "לא פחות ולא יותר". גם בברית עם אברהם וגם בברית עם עם ישראל, הכריתה הייתה ב"כה"! תאמינו ויהיה. 

וכן מצינו בישעיהו (לז:לג): "לכן כה אמר ה' אל מלך אשור לא יבוא אל העיר הזאת" - אני, ששולט על הטבע, אומר שמלך אשור לא יבוא, ותאמין לי. שמואל אמר לשאול: "כה אמר ה' צב-אות פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל" (שמואל א טו:ב). וביחזקאל לגבי עמון: "בן אדם שים פניך אל בני עמון... כה אמר ה' אלוקים יען אמרך האח אל מקדשי... לכן הנני נותנך... וידעתם כי אני ה'" (יחזקאל כה:ב-ה). משה אמר: "כה אמר ה'... שלח את עמי", ופרעה ענה לו: "כה אמר פרעה אינני נותן לכם תבן". פרעה אמר: "מי זה ה', אני הגוזר ב'כה' ולא ה'  ". ב"כה" הכה ה' את המצרים: "והנה לא שמעת עד כה... בזאת תדע כי אני ה'  ". זו הייתה התחלת המכות, ואז ראו מי שולט על המקום ועל הזמן.

   ישראל נגאלו ב"כה": "כה אמר כורש מלך פרס הארץ נתן לי ה'" (עזרא א:ב) - כורש הודה שהארץ היא של ה'. אבל ישראל לא עלו, וזה החטא שגרם לכך שגאולת עזרא לא הייתה כגאולת מצרים! וגם הגאולה האחרונה בימי גוג תהיה ב"כה": "בן אדם שים פניך אל גוג... כה אמר ה' אלוקים...". הגאולה היא בהוכחה של "כה", אני ה"כה"!

"כה" הוא גם רמז למסירות נפש. נאמר במדרש אבכיר: "אמר משה לפני הקב"ה: אם כך הורגים בניו, איה ה'כה' שאמרת לאברהם אבינו [כה יהיה זרעך], ולמי תאמר 'כה' בסיני? ולכן 'ויפן כה וכה וירא...'". אם גוי הורג יהודי, מה יהיה עם ה"כה" הזה?

 
העיקר מכל זה - ב"כה" יש עניין של עול מלכות שמים: אל תשנה ואל תחליף ממה שאמרתי לך! הנביא הולך בצו ה', ואסור לו לכבוש את נבואתו. לא רק זה, אלא הוא חייב לומר את הכל: "בן אדם, את כל דברי אשר אדבר אליך... ודברת אליהם ואמרת אליהם... אם ישמעו ואם יחדלו" (יחזקאל ג:י-יא)! "אל תהי צדיק הרבה" - התפקיד שלך אינו שישמעו, אלא תפקידך לדבר. "וידעו כי נביא היה בתוכם" (יחזקאל ב:ה). לומר את האמת בדיוק, בלי לשחק עם טענות של 'מציאות'! אנחנו נצטווינו לומר את האמת, ללא ויתורים, ומי שלא מבין את זה, לא מבין את "כה". העם נראה מאוד אדיש, מי יודע מה יהיה. ומי שאומר פחות מזה, בוודאי לא ינצח! גם האמצעי חייב להיות "כה", לא רק המטרה! "אם ישמעו ואם יחדלו".