צופה ומנהיג חלק א'

גאווה / לשון הקודש

גאווה / לשון הקודש

כ"ט כסלו התש"ן- בדרך לעצרת עם בבני ברק וברמת גן  


"ופרעה חולם והנה עומד על היאור". שאל אבי זצ"ל: למה כתוב "חולם" (בלשון הווה) ולא "חלם"? ועוד: למה כתוב "עומד על שפת היאור" ולא "בשפת היאור"? אלא, פרעה מלך מצרים, היה לו הכל - ממון, נשים, עבדים. היה חסר לו רק דבר אחד: היאור. היאור היה אלוהיהם של המצרים. על היאור כתוב: "והשקית ברגלך כגן הירק". שאיפתו הגדולה של פרעה הייתה שיהיה שליט גם על היאור, וכשאדם חושב על דבר מסוים באופן קבוע, הוא חולם עליו בלילה. כתוב בלשון הווה "ופרעה חולם" כי הוא חושב ושואף וחולם כל הזמן ש"והנה עומד על היאור" - שהוא יהיה מעל היאור.

 
  כשנעצרתי בפעם הראשונה [בארץ ישראל], ישבתי בתא בכלא עם עשרה יהודים, ופתאום באמצע הלילה, אני שומע את המנעול נפתח. הסוהר נכנס פנימה והתחיל לחפש בין האסירים עד שהגיע אלי ואמר: "או, הנה אתה. תשמע, הרב כהנא, אם הייתי יכול, הייתי נותן לך את המפתחות שתצא. אבל היות ואני לא יכול, קח מה שאני כן יכול לתת לך". הוא הושיט לי כוס תה. ואיזה יהודי פשוט הוא היה...

[ראינו חנות שכתוב עליה "בייבי סטור" באותיות עבריות בלשון לעז.] אני שונא את תרבות המערב, כשאומרים "הי", "בי". בואו נחזור לעברית ונאמר "שלום", "להתראות".
 המספר שמונה מורה בחז"ל על השתדלות, על תיקון האדם. לדוגמה: ברית מילה ביום השמיני. נרות חנוכה, גם הם שמונה, כי הנס היה על ידי השתדלות ותיקון. ואילו המספר שבע מורה על שלמות וקדושה מאליהם, כגון שבת ושמיטה.