צופה ומנהיג חלק א'

בת / אישה, ביתו

 בת / אישה, ביתו

 ב' סיון התש"ן  שבת לאחר הולדת יהודית כהנא, נכדת הרב, בתם של בנימין וטליה  


המילה בן היא מלשון בניין, והמילה בת היא מלשון בית. המשנה ביומא (א:א) אומרת: "ביתו זו אשתו". וכן רבי יוסי אמר (שבת קיח:): "מימי לא קריתי לאשתי אשתי... אלא לאשתי ביתי". האישה היא הבית, היא היסוד, ועל גבי זה בא הבניין. באישה קבועה תאווה, ובהיסטוריה של עם ישראל התאווה-תשוקה הזו הופנתה לרוחניות. "ואל אישך תשוקתך" (בראשית ג:טז). הנשים לא חטאו בעגל. וכן "בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים" (סוטה יא:). וכן יהודית בבית שני הושיעה את ישראל. התאווה הזו היא רוחנית באופן קיצוני. האישה מלאה רוחניות. ולכן אמרו חז"ל (בבא בתרא קמא.): "בת תחילה סימן יפה לבנים" - הבת בונה את היסוד בחכמתה, ועל יסוד זה אחר כך באים הבנים הבונים את הבניין. ועל זה נאמר "בחכמה יבנה בית" (משלי כד:ג), "חכמות נשים בנתה ביתה" (משלי יד:א). וכן במתן תורה, לפני שהקב"ה נתן את התורה, "כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל" (שמות יט:ג). אמרו חז"ל במכילתא (מכילתא יתרו מסכת דבחדש ב): "'כה תאמר לבית יעקב' - אלו הנשים, 'ותגיד לבני ישראל' - אלו האנשים". הקב"ה ידע שאם הוא רוצה שעם ישראל יקבל את התורה, הוא צריך ראשית כל לתת אותה לנשים, כי אם הן תקבלנה אותה, לא תהיה בעיה, אבל אם הן לא תקבלנה, לא יועיל שהגברים לבד יקבלו אותה.

 
אבל החכמה לבד לא מספיקה. צריך גם "לב טוב", כי לפעמים חכם משתמש בחכמתו לרעה ולרשעה. בהגדה אנו רואים ארבעה בנים, והרשע הוא הפך החכם. לכאורה קשה: ההפך של החכם היה צריך להיות הטיפש, וההפך של הרשע היה צריך להיות הצדיק. אלא, החכם האמיתי הוא גם איש טוב, ולכן הוא הפך הרשע. אני מאחל ליהודית הבת הזו, הנכדה שלנו: יש להורים שלך אפשרות להקנות לך את התכונות של "לב טוב", אבל החכמה מוטלת עליך. מוטל עליך לחנך את הבאים אחריך, בע"ה, כדי שהבית יהיה נכון על תילו. 

במכילתא הנ"ל כתוב עוד: "'כה תאמר' - כה בלשון הקודש, כה כסדר הזה, כה כעניין הזה שלא תפחית ולא תוסיף". יהודי צריך לדבר תמיד בלשון הקודש, וכן "לדבר כסדר הזה" - לא לומר 'כרגע זה לא מתאים', 'זה לא העיתוי והזמן', אלא אדם צריך תמיד לצאת החוצה ולדבר. והעניין החשוב ביותר: "שלא תפחית ולא תוסיף" - וזאת בעיית דורנו. אנשים יודעים; רבנים יודעים את האמת, אבל אומרים 'את זה לא צריך לומר', 'את זה לא יבינו', ומוסיפים וגורעים כאוות נפשם או כפחדם. יהי רצון שבאמת נזכה לראות מנהיגים שלא פוחתים ולא מוסיפים אלא אומרים בלשון הקודש ו"כסדר הזה".