צופה ומנהיג חלק א'

משיח בן יוסף ומשיח בן דוד

 משיח בן יוסף ומשיח בן דוד

 ג' אלול התש"ן


אנחנו מצויים בתקופה שהתגשם בה הפסוק בתוכחה "יככה ה' בשגעון ובעורון" (דברים כח:כח). במצב של היום יש חוסר הבנה לא רק בעניין מלחמת המפרץ וסדאם חוסיין, אלא בכל העניין של אתחלתא דגאולה - מתי באה ואיך. כל מי שעיניו בראשו ובמיוחד אתם, שהשתדלנו להכניס בתוככם רעיונות ומושגים - חייבים להרגיש שאנו מתקרבים לזמן של גאולה בעתה, שתהיה תקופה מרה מאוד. אני לא בטוח מה יותר רע וגרוע: אלה שלא מבינים מה זו אתחלתא דגאולה או אלה שמעוותים את המושג, כגון האומרים - כאילו מתוך סמכות של רבנות - "יהיה טוב". נכון, ה' מתבונן בכל ומשגיח, אך למרות זאת, לפעמים יש חורבן והרס. אין חטא בלי עונש - לפרט ולכלל. אנחנו קרובים לגאולה, ואם לא ב"אחישנה", תהיה ב"בעתה" - מרה עם אסונות. היינו יכולים לחכות והגאולה ממילא תבוא, אבל אנו עובדים קשה כדי להחליף את ה"בעתה" ב"אחישנה". אסור לנו לתת שינה לעינינו ותנומה לעפעפינו כשהמצב כזה.

 
כתב רבנו סעדיה גאון: "כבר ידענו שאם תשובתנו לא תהיה שלמה, נשאר עד שישלם הקץ. וכאשר ישלם הקץ ולא נשוב, אפשרי שתהיה הישועה ואנחנו חוטאים. וכיוון שארך הזמן ולא שבנו, יחזירנו בלי תשובה ויהיה זה בהופעת הגואל, אלא שמסורת הנביאים קבלה שיבואו עלינו צרות ומצוקות שעל ידם נבחר לשוב ונזכה לישועה" (אמונות ודעות מאמר ח). יש מחלוקת בגמרא אם ייגאלו בתשובה או לא. "רבי אליעזר אומר: אם ישראל עושין תשובה נגאלין, ואם לאו אין נגאלין. אמר ליה רבי יהושע... הקב"ה מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן, וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב" (סנהדרין צז:). ודאי שזו לא התשובה הרצויה - זאת גאולה "בעתה". גאולת מצרים היא דוגמה לגאולה העתידה. גם שם לא נגאלו בזכות התשובה. בני ישראל זעקו בגלל העבודה, מחמת כאב גופני, ואז "ותעל שוועתם". וזה הפירוש של המאמר "אין בן דוד בא... עד שיתייאשו מן הגאולה... כביכול אין סומך ועוזר לישראל" (שם צז.) - אין הכוונה שיתייאשו מהגאולה, אלא יתייאשו מעזרה וישועה של הגוי, ויצעקו ויזעקו לעזרה לה', וזה יביא את הגאולה.

 
ממשיך רס"ג: "ואמרו עוד כי סיבת הדבר שיקום אחד מזרע יוסף ויתקבצו אליו שרידי אנשים מהגליל". אפשר להבין שבעקבתא דמשיחא הגליל ייחרב, ולכן יהיה משם מוקד תסיסה נגד הגויים (אני לא בדיוק איש הזוהר, אבל לא מצאתי זאת בנגלה). "ויהיו פניו אל הבית המקודש אחר שכבר החזיק בו הרום וישב בו זמן מסוים [הם יכבשו את זה] ואחר כך יילחם בו איש ושמו ארמליוס [זה כינוי לרומי], ויילחם בהם ויכבוש את העיר ויהרוג וישבה וישמיד, ויהיה האיש אשר מזרע יוסף בכלל ההרוגים, ויבוא על האומה צרה גדולה, והקשה שבכולן, קלקול היחסים בינם לבין כל הממלכות... ומחמת מה שיעבור עליהם יצאו רבים מהם מהדת, ויישארו הנשארים המזוקקים, ואז יתגלה להם אליהו הנביא, ותבוא הישועה". אפשר להביא פסוק על כל דבר ודבר שהוא אומר.

 
יש לנו כלל גדול: לא כמו גלות בית ראשון, שהייתה קבועה מראש לשבעים שנה בין אם חוזרים בתשובה בין אם לא חוזרים, הגלות הזו יכלה להסתיים יום אחד אחר החורבן. ומשום כך רבי עקיבא היה משוכנע שבר כוכבא הוא המשיח, למרות שעברו רק שישים וחמש שנה מחורבן בית שני - "היום אם בקולו תשמעו". אחישנה - היום, לא אחישנה - בעתה. רציתי לעמוד על העניין של שני המשיחים. 

לפני שמגיע משיח בן דוד, מגיע משיח בן יוסף, שהוא מזרע רחל. התפקיד של משיח בן יוסף הוא תיקון המצב החומרי של העם, כיבוש הארץ, מלחמות. תפקידו של משיח בן דוד הוא הצד הרוחני. בספר "קול התור" מצטט המחבר כעד נאמן מה ששמע מהגר"א (פרק א): "על פי רבנו הגר"א, כל עבודת קיבוץ גלויות, בניין ירושלים... נאחזים בייעודו ובתפקידו של משיח דאתחלתא [זה הכינוי של משיח בן יוסף - שהוא הכוח הפיסי]... כי משיח בן יוסף מארץ, ומשיח בן דוד משמים". ולמה נקרא משיח בן יוסף? מוסבר שם (פרק ב[לט]): "'ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו' (בראשית מב)... ולא רק בדורו, כי אם בכל דור ודור אשר הוא, משיח בן יוסף מכיר את אחיו, והם לא מכירים אותו. ומעשה שטן הוא המסתיר את תכונותיו של משיח בן יוסף... וגם מזלזלים בהם". לא רק שלא מכירים בו, אלא גם מזלזלים בו. זהו הזלזול בתלמידי חכמים: "בעקבות משיחא חוצפה יסגא... בית ועד יהיה לזנות... ויראי חטא ימאסו והאמת תהא נעדרת נערים פני זקנים ילבינו..." (סוטה מט:). "'אשר חרפו עקבות משיחך' - כל עקבות משיחא בייעודו של משיח הראשון משיח בן יוסף. וכנודע אויבי ה' ואויבי ישראל צוררים את כל הפעולות של אתחלתא דגאולה שבעקבות משיחא" (קול התור ב [קג]). אלה שלא מקבלים את העובדה שזוהי אתחלתא דגאולה, אלה הם "אשר חרפו עקבות משיחך". 

יש לנו פה כמה עניינים וכללים. יש שני משיחים: משיח בן יוסף, אשר מתחיל את הגאולה, כובש ועושה מלחמות, ומשיח בן דוד, שמשלים זאת ברוחניות. המקורות למשיח בן יוסף הם: "'ויראני ה' ארבעה חרשים' - מאן נינהו? משיח בן דוד ומשיח בן יוסף, אליהו וכהן צדק" (סוכה נב:). וכן: "משיח בן דוד, משיח בן יוסף, אליהו וכהן צדק" (אליהו רבה יח). בשיר השירים רבה (פרק ב) מובאים ארבעה, אך במקום משיח בן יוסף מובא "משוח מלחמה", שזה הכינוי למשיח בן יוסף. וכך כינויו גם בפסיקתא רבתי (ח): "שני המשיחים, אחד משוח מלחמה ואחד משוח למלך על ישראל". כלומר, משיח בן יוסף לא בא ללא מלחמה. וכן: "'לי גלעד' - זה אליהו... 'ולי מנשה' - זה משיח שעומד מבניו של מנשה... 'ואפרים מעוז ראשי' זה משוח מלחמה שבא מאפרים, 'יהודה מחוקקי' - זה הגואל הגדול שהוא בא מבני בניו של דוד" (במדבר רבה יד:א). (צ"ל שמנשה זה כהן צדק שכתוב בגמרא, ו"כהן צדק" לאו דווקא משבט לוי, אלא פירושו שר.)

"אחד משוח מלחמה ואחד משוח למלך על ישראל. אמר הקב"ה: שלא תהא מעוטה בפניהם, בדברים הללו אני אחפש את ירושלים, 'אחפש את ירושלים בנרות'" (פסיקתא רבתי ח). כלומר, כאשר אתם רואים את הסימנים של משוח מלחמה, אני אחפש, ועל סמך זה תהיה הגאולה או לא תהיה. "ראה יעקב אבינו שאין זרעו של עשיו נמסר אלא ביד בניו של יוסף" (בבא בתרא קכ). "'לי גלעד...' - לעתיד לבוא אני מושיעכם על ידי משיח בן אפרים ועל ידי משיח בן דוד משבט יהודה" (שוחר טוב ס:ג). במסכת סנהדרין (צח) שואלים מה שמו של המשיח, ובסוף אומרים ששמו מנחם. זה לא נאמר על משיח בן דוד, אלא על משיח בן יוסף, והם אומרים שזה מנחם בן חזקיהו, כי ראינו כמה פעמים שהקב"ה רצה לעשות חזקיה משיח ולא עשאו. ובאליהו רבה (יח) כתוב שאמר אליהו לחכמים שהתינוק שהחיה היה משיח בן יוסף. אליהו החיה את התינוק, והתינוק בסופו של דבר מביא את אליהו לפני בן דוד!

בקול התור (פרק ב): "התפקיד הכללי של שני המשיחים... יחד [יש להם תפקיד משותף] בכל הדורות הוא הגנה ומלחמה נגד שלושת ראשי הקליפות, עשיו, ישמעאל וערב רב. תפקידו המיוחד של משיח בן יוסף - נגד עשיו, קליפת השמאל, ותפקידו המיוחד של משיח בן דוד - נגד ישמעאל קליפת הימין, ושניהם יחדיו נגד עשיו וישמעאל, שהם שור וחמור דטומאה... עיקר השאיפה של הערב רב הוא לזווג את עשיו וישמעאל ולהפריד בין שני המשיחים... הערב רב הוא שונאנו הכי גדול... היא המלחמה הכי קשה ומרה ועלינו להתגבר בכל שארית כוחנו במלחמה זו. וכל מי שאינו עוסק בפועל במלחמה נגד הערב רב נעשה ממילא שותף לקליפת הערב רב ויהיה מי שיהיה... עיקר הכוח של הערב רב הוא בשערי ירושלים...". המלחמה הכי קשה היא נגד הערב רב, העירוב של תורה וגויים ודעות. ברגע שיש נתק בין המשיחים, אין אור; ברגע שמתחברים שני המשיחים, יש אור גדול.

"גם יהודה תלחם בירושלים" (זכריה י). פירשו כל המפרשים שכאשר גוג ומגוג יבוא, יהודה תילחם בירושלים על כורחה, כי הגויים יאנסו אותה. והרד"ק כתב: "גם יהודה שבאו עם הגויים ונלחמו אתם". ולי נראה שזה נכון. יש כמה מקורות המראים שחלק גדול מאוד מהעם לא ירגיש את עצמו חלק מהעם, אלא חלק מהאנושות, והם ילכו ויילחמו נגד יהודים פה בארץ. בפסיקתא רבתי (טו) מדמים חז"ל את מפלת אדום לקרבן פסח ומדברים על חלק מישראל שיצטרף לגויים וייפול עימהם. "'וטבח גדול בארץ אדום' - 'אל תאכלו ממנו נא... כי אם צלי אש' היא ודוכסיה [ראשו קרבו וכרעיו]... אפילו אותם שהם מקהלי ובאו ונדבקו בקהלך, אף הם יפלו ביום מפלתך".

 
רואים בבירור שיהיה חלק גדול מהעם שיינתק מהתורה, מארץ ישראל ומעם ישראל, וילך עם הגויים. היום יש יהודים בכוח האמריקאי שהגיע לסעודיה כדי לתקוף את עיראק, ומחר יקומו נגד ישראל "הכובשת". יהודים מפגינים נגד ישראל לא רק באמריקה, אלא גם בישראל.

ולסיום: יש בכמה וכמה מקומות במדרש רבה: "כגואל הראשון, משה, שנגלה ונכסה ולבסוף נגלה שוב, כך הגואל האחרון, המשיח". כלומר, הוא יגיע, יתן סימניו, יתכסה מ"ה ימים - או אולי שנים - ושוב יתגלה. במ"ה ימים אלה שיתכסה, כל מי שמאמין בו והולך אחריו, אוכל עלים מלוחים, וכל מי שאינו הולך אחריו, הולך ומשלים עם אומות העולם, ולבסוף אומות העולם הורגים אותו. מפה רואים שני דברים: א. הפלטה תהיה רק בציון ובירושלים; ב. כל מי שהולך עם הגויים, אין לו תקנה. חוץ מזה, כל אלה שלא יאמינו במשיח, לא יישארו. 

  אנחנו לא יודעים איך הדברים יתרחשו; אלו רמזים וסודות. אבל ברור שהמהלך אינו הפקר, ולא יטוסו מברוקלין לארץ מיד לאחר שיבוא המשיח. אפשר לשנות את ה"בעתה" רק על ידי פעולות ומצוות מסוימות. אסור לנו לחשוש מקלקול היחסים עם הגויים. אם כולם היו הולכים עם משיח בן יוסף, זה היה אחרת, אך היות ולא כולם הולכים אתו, הקץ מתאחר. לא כדאי לנו לעמוד על פרטים קטנים כגון האם משיח בן יוסף הוא תקופה או תאריך [ולא אדם], כי עברנו הרבה קצים, וכל יום יכול להיות הקץ "אם בקולו תשמעו". אפשר לדחות קץ ואפשר לקרב קץ. אם היינו מקיימים "אם בקולו תשמעו", הוא היה בא עכשיו, ואין זה חשוב אם זה אדם או נשמה וכו', אך חשוב שנדע שהגאולה תבוא, ויהיה גוג ומגוג. יש אומרים שגוג יהיה כאן תשעה חודשים ויש אומרים שנה, אך ודאי שגוג יעלה. השאלה היא האם נתגבר על הגויים פתאום או לא. מי שאומר "יהיה טוב", פשוט חי בחילול השם. מה שצריך לעשות הוא לקלקל את היחסים עם הגויים, וזה מה שעושה משיח בן יוסף. רק אז נתייאש מהגויים, ונהיה בבידוד. רק אז יבוא משיח, כי בלי זה אין ביטחון בה'. וצריך למחות את החילול מהר הבית.

 
  היום אנחנו עומדים ושותקים מול מה שעיראק עושה, [ראש הממשלה יצחק] שמיר אפילו שמח ומסכים עם אמריקה שלא נתערב. זו שטות - אנו חייבים להפציץ אותו ולהשמיד את הצרה. חייבים לקלקל את היחסים עם הגויים, ואין שום רב שאומר זאת. מביאים גאולה על ידי אמונה! אמונה היא לא דבר קל; מפחיד לקלקל יחסים ולגרום בידוד לעצמנו. אך לא מבינים שאם לא יהיה כך, יבואו עלינו ייסורים וחבלי משיח שעוד לא טעמנו כלל. תפקידנו הוא לבוא לעם עם מסר שהעם לא רוצה ולא מוכן לשמוע. העם יזלזל בנו ויקרא למסר שלנו הסתה והמרדה וגזענות, אבל בלי זה אין גאולה ב"אחישנה". אם מחר נקום ונחסל את חילול השם, תהיה גאולה ב"אחישנה", ואם לא, תהיה רק ב"בעתה", כי בחילול השם לא תבוא גאולה! שישים חיילים פצועים מאבנים כל חודש בעזה, אבל זה לא מתפרסם, כי אם זה לא אסון, לא מודיעים על כך בתקשורת. ובינתיים הממשלה מוכנה לוותר על שטחים ומתכננת אוטונומיה. במצב כזה של חילול השם, כאשר שבת וכל דבר קודש נדרס, לא תבוא גאולה - שלא נשלה את עצמנו.

 
  אני חושב שאנו חייבים לצאת בקריאות הרבה יותר קיצוניות, כי אין זמן. חייבים להגיד את זה למרות שזה יוריד תשעים אחוז מהתומכים. עם עשרת האחוזים הנותרים נביא את הגאולה, וזאת בעיקר על ידי קלקול היחסים עם הגויים. תמיד נאמר זאת - להתבודד. לא קרה אף פעם שאנחנו בחרנו בבידוד, תמיד זה נכפה עלינו.

אני חושב שיש לנו עדיין משימה ללכת להסביר לעם, אך ייתכן מאוד מאוד שבעתיד נצטרך לעשות לבד ללא הסברה, אלא רק מעשים, ואני מגיע בסיכומו של דבר למסקנה שכנראה נצטרך לעשות מעשים בעצמנו.