צופה ומנהיג חלק א'

שבע ברכות

 שבע ברכות לאליצור סגל


"כי ה' אלקיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת איביך לפניך והיה מחניך קדוש..." (דברים כג:טו). מדוע כתוב "להצילך" וגם "ולתת איביך לפניך"? מה הכוונה בכפילות? לפני שהיהודי יכול להינצל מאויביו, הוא צריך להינצל מעצמו. כל זמן שהמחנה אינו קדוש, לא יתכן שיינצל מאויביו. העניין של מחנה מורה לנו איך יוצאים למלחמה. מחנה זה "מדינה זוטא". קדושת המחנה - כך הייתה צריכה להיראות המדינה, הארץ כולה. המחנה הוא דבר ממשי שאפשר לנגוע בו ולראות איך אדם צריך להתנהג כל ימיו, איך אדם חייב להיות קדוש וטהור. זאת גם מטרת בית המקדש. בית המקדש הוא הסמל, הוא מראה איך צריך להיות העולם - כולו קדוש וכולו טהור. מכיוון שקשה שכל העולם יהיה טהור, ברא הקב"ה את בית המקדש, שבו יש כהנים ולויים קדושים וטהורים, והוא הסמל איך צריך העולם להיות.

 
הקב"ה עומד לפנינו במחנה. "ולא יראה בך ערוות דבר" (דברים כג:טו) - למה לא נכתב "יראה"? מסביר רש"י: "'ולא יראה בך' - הקב"ה". ה' נמצא במחנה והוא יראה. הוא מסתכל, ולכן המחנה צריך להיות פי אלף יותר קדוש. הרמב"ן אומר (שם:י): "ועל דרך הפשט הזהיר... מפני הטעם הנזכר שה' מתהלך עימנו להושיענו והמחנה קדוש ושיהיה לבנו מתכוון להקב"ה ונוחיל לישועתו ולא נסמוך בזרוע בשר". זה הפשט של הרמב"ן? מדוע שינה הרמב"ן מהפשט הפשוט? אלא, אם העניין של טהרת המחנה הוא טהרה מצואה ומשכבת זרע, על אחת כמה וכמה שמחנה זה קדושה של קידוש השם, וחייבים למחוק חילול השם. זה הפשט של הפסוק - אתה חייב להיות קדוש, והקדושה העיקרית היא קידוש השם, כי ה' נמצא שם, והסמל לכך הוא טהרה מצואה.

 
אנו רואים ושומעים על כווית ועיראק. מצד אחד, כל השנים הרבנים אמרו שאסור להתגרות בגויים וצריך לוותר, ומצד שני אומרים עכשיו: 'אין בעיה, אין מה לפחד, יהיה טוב'. שוכחים שבני ישראל בזמן הנביאים היו בני אדם, אך כאשר פותחים תנ"ך ולומדים נביאים, רואים שהיו ויכוחים נגד הנביא. היו כאלו שבכלל לא רצו לשמוע, אך היו כאלו שגם להם היה מה לומר והם התווכחו עם הנביא. ירמיה ניבא שיהיה רע, אך כולם שונאים לשמוע רע, והם רצו לשמוע שעוד שנתיים יוחזרו כלי המקדש והכל יהיה טוב (ירמיהו כח). ודאי שאת זה רוצים לשמוע.

 
ארבעה ערבים תקפו שוטר. ארבעה אבות נזיקין: שלושה גויים ויהודי אחד "מטעם" הניפו דגל אש"ף. אם אנחנו רוצים להתגבר על עיראק, קודם כל - "והיה מחניך קדוש". צריך להוציא את הצואה הרוחנית, את חילול השם. יש מצורעים, ועוד בתוך המחנה. הר הבית צועק כל יום: "אוי להם לבריות מעלבונה של תורה"! הלימוד המסולף הוא מכשיר לחילול השם. צריך קודם "להצילך", להציל את עצמנו בקידוש השם, ורק אחר כך "לתת אויביך לפניך". 
  הקב"ה עושה דברים שרק עיוור לא רואה. היום אנו שמחים שאמריקה תוקפת את עיראק,אך הקב"ה לא ייתן לנו שקט ושלווה כשיש פה חילול השם. אם עיראק תנצח, ואם לאמריקה לא תהיה סבלנות להילחם נגדה, ולא תהיה להם, ודאי שסדאם חוסיין יהפוך לאריה עם תיאבון.ואם האמריקאים ינצחו - עם כוח בינלאומי הכולל ערבים - הם יגידו שגם אנו כובשים, כמו שסדאם חוסיין אמר. מאתיים מיל מהארץ יגיעו כוחות אדירים מיפן ומישמעאל, ויש פה ניצוץ של גוג וחבלי משיח. זה הזמן לקום ולצעוק: לחזור בתשובה, לא רק בעניין שבת,אלא ראשית כל בעניין קידוש השם!

 
יש לנו פה חתן שהוא לוי. עליו לדעת ולהבין ששבט לוי היה בראש המחנה של קידוש השם בזמן חטא העגל: "האמר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת אחיו לא הכיר... כי שמרו אמרתך ובריתך ינצרו" (דברים לג:ט). יש לנו בעיה: קוראים פרשה וגמרנו. אבל צריך לחשוב על זה: כמה קשה היה לבקש זאת משבט לוי!
אני חושש ממה שהולך להיות. זה מתסכל, כי היינו יכולים להביא את המשיח ביום אחד בקידוש השם, אילו היו עולים אלפי יהודים להר הבית ועושים פוגרום. זה היה מביא בידוד, וזה המפתח לגאולה. כל עוד יהיה לנו בעל ברית אחד, היהודים יגידו שהכל בזכותו. הקב"ה יביא לידי פילוג והתנגשות בינינו לבין האמריקאים. אילו היינו אנשים עם קצת שכל, היינו מפציצים אותם. הבעיה היא, שתוך זמן קצר יהיה לעיראק נשק אטומי. ועכשיו עוד יותר קשה: יש שם כל האמריקאים השבויים. מה נעשה? אני יודע מה הממשלה תעשה - תחכה ולא תעשה כלום.


הקב"ה משלם מידה כנגד מידה; העונש מתאים לחטא. החטא הוא חוסר אמונה וביטחון, ונקבל את התוצאה הטבעית של מעשינו. המחנה חייב להיות קדוש, וקדושה באה על ידי ביטחון. 

אנו חייבים להביא על עצמנו בידוד. "...ויגרש מפניך אויב ויאמר השמד. וישכן ישראל בטח בדד..." (דברים לג:כז-כח). בלי בדד אין בטח, ובלי השמד אין בדד, כמו שכתב שם אור החיים: "'וישכן ישראל בטח' - אימתי? כשיהיה בדד. ומאמר 'וישכן' נמשך עם מאמר שלמעלה ממנו שהוא 'ויאמר השמד', שציווה ה' לישראל להשמיד כל נשמה מיושבי הארץ ובזה 'וישכן ישראל בטח בדד'". אנחנו מפחדים מכולם חוץ מהקב"ה, בעוד צריך להיות ההפך. "אשור שבט אפי" - הוא מקל יבש. אם מגיע לנו, השבט יכה, אבל אם נהיה זכאים, זה לא יעזור לו.

 
אני מאחל לחתן ולכלה שה"לויות" של שבט לוי תשכון בכם, ושתמשיכו את המסורת של סבא שהתחיל בשכם. שמעון, שהיה הפרטנר של לוי, יצא עם דגל שעליו מצויר שכם. לוי לא קיבל דגל כזה, כי הוא לא קיבל נחלה. אילו היה מקבל דגל, מי יודע מה היה שם!
  יהי רצון שתמשיכו כך, ואתם תהיו בראש המחנה, שיהיה בע"ה קדוש וקידוש השם