כהן ונביא חלק א

הלאה חנוכה!

 הלאה חנוכה!

 לו הייתי רב רפורמי, לו; הייתי אחד המנהיגים של המימסד, אשר באמצעות כספו ופרסומו הצליח לכבוש לעצמו את מנהיגותה ואת קולה של יהדות אמריקה, לו הייתי אחד החברים בחבורה השלטת בממשלת ישראל, לו הייתי אינטלקטואל יהודי מודרני מתוחכם ונאור, הייתי עולה על המתרסים, לקרב נגד המסוכן שבכל חגי ישראל  -חג החנוכה.

 היחס אל חג החנוכה מראה לנו את מדת הבורות המושלמת של החברה היהודית בעולם, אשר אין לה חג שהיא חוגגת אותו בצורה יותר "אוניברסלית" מאשר את "חג האורים", ובאותה מידה מראה היא לנו את אי-ההגינות והצביעות האינטלקטואלית של המנהיגות היהודית בארץ ובגולה.

משום שאם היה אי-פעם איזה חג המייצג את כל מה שמרבית יהודי העולם ומנהיגיהם דוחים אותו  -הריהו החג הזה; אם אפשר למצוא איזה אירוע המושרש, באמת, בכל מה שיהודי זמננו ומנהיגיהם דחו ואף התקיפו  -הריהו החג הזה; אם יש איזשהו חג שהוא יותר "בלתי-יהודי" במשמעות של אמונותינו ומעשינו המודרניים מאשר חנוכה  -אני לא שמעתי על אודותיו.

חג החנוכה אשר התפרץ אל במת העולם היהודי בכל הילדותיות, הטפשות, השטחיות, הבורות והזיוף שלו, איננו חג החנוכה האמיתי. משמעות חג החנוכה נעשתה מעורפלת משום שהורים יהודיים בחוץ לארץ  -בגלל הריקנות שלהם  -הזדקקו למשהו להעמיד אותו לעומת חג המולד הנוצרי. החג הפך אצלם להצגה של "גם-לנו-יש-אורות-כמו-לשכנים-הגוים-שלנו", ולמאמץ להעניק לבניהם המנוונים-רוחנית שמונה מתנות לעומת המתנה האחת שמקבל הילד הנוצרי המסכן.

חג החנוכה הפך להיות, בהיכל שבהנהלת הרבאי הרפורמי, להצגת בית ספר, כדי שההורים הקורנים יחשבו שבית-הספר-לדת שלהם באמת מצליח, בעוד שלמעשה הינו בדיחה טרגית ובזבוז.

חג החנוכה, המוצג כגרסה יהודית של "חרות או מוות", והמכבים המוצגים כלוחמי חירות, אשר נלחמו כדי שהקיבוצים יהיו חופשיים להטיף את תורת-מרקס שלהם ולאכול את החזיר שלהם, וכדי שהיהודים העשירים שבערי-השדה שבאמריקה יוכלו לאנוס את יום השבת בחופש מוחלט, וכדי שההיכלות הרפורמיים והקונסרבטיביים יוכלו להמשיך את מלחמתם למען זכויות-אזרח לכושים  ולפורטוריקנים  -חג חנוכה כזה, אין לו כל קשר עם המציאות.

 חג זה איננו החג של אבותינו, דורות של יהודים שחיו באירופה, בתימן ובמרוקו, בתקופת מסעי הצלב, בספרד ובבבל. בודאי שאין זה החנוכה אשר למענה מתו המכבים עצמם. לו יכלו המכבים האלה, אשר אותם אנחנו מכבדים כל-כך, לשוב אלינו ולראות מה נעשה מחג החנוכה, הם היו פותחים, ללא ספק, במרד-מכבים שני. משום שחיים בצורה שבה חיים היו אותם היהודים, הם שהיו הסיבה האמיתית למרד של היהודים "בימים ההם בזמן הזה".

 מה באמת קרה באותה תקופה, לפני למעלה מאלפיים שנה? מה הביא אז קומץ יהודים להתקומם בכח נגד האויב? ומי, בדיוק, היה האויב? למען מה הם נלחמו, ונגד מי הם נלחמו?

 במשך שנים רבות, היה העם שביהודה משועבד ליוון, עצמאות מדינית אמיתית לא היתה ידועה בכל אותה תקופה, ואף על פי כן לא התקוממו היהודים ולא מרדו. רק כאשר השתנה המשטר היווני משלטון פוליטי גרידא לנסיון להכניע את דת ישראל, רק אז התפרץ המרד בכל אכזריותו. לא שאיפת-חרות גרידא היא שגרמה למרד המכבים אשר אנו מרבים לשבח אותו בהתרגשות. אלו שאנחנו מריעים להם הם קבוצת יהודים אמיצים, אשר נלחמו ואשר גררו את ארץ יהודה אל תוך מרחץ-דמים, כדי שיוכלו לשמור את השבת, להתנהג לפי דיני הכשרות, לציית לחוקי התורה.

 בקיצור, כל הדברים הקשורים בחנוכה, אשר אנחנו מנציחים ומלמדים את ילדינו להנציח אותם, הם דברים הנחשבים אצלנו לבלתי-מודרניים, לשייכים לימי הביניים ולילדותיים!
ולפיכך, אלה שנלחמו ומתו בזמן החנוכה היו, במקרה הטוב ביותר, תמימים וחשוכים. לו חיינו אנו באותם ימים, ודאי שלא היינו עושים מה שהם עשו, משום שכל אחד מאיתנו "חכם", ו"יודע" שחוקי התורה אינם, באמת, מן השמים, אלא פרי התפתחות והמצאה של בני אדם (האם אין התנועות של הרפורמים ושל חלק גדול מן הקונסרבטיבים כותבים כך יום-יום?!). ודאי שלא היינו נלחמים למען דבר שאותו אנו מחללים בכל יום מימי חיינו! לא! במקרה הטוב ביותר מתברר שחג החנוכה הוא חג מיותר, אם לא טפשי. חנה ושבעת בניה המסכנים, מתתיהו ויהודה המסכנים, כל המורדים המסכנים  -היו בחורים בעלי כוונות טובות, אבל מפגרים חסרי-תקנה, והקריבו קורבנות מיותרים לחלוטין.  

אבל האמת היא הרבה יותר מזה. חג החנוכה איננו מיותר וטפשי בלבד, הוא גם בלתי-ליברלי ופאנאטי במידה מסוכנת. הפעולה הראשונה של המרד, האויב הראשון שנפל בידי הגיבורים היהודים האמיצים, אשר ילדינו העליזים מתארים כל כך בפקחות בהצגת בית הספר, לא היה יווני. הוא היה יהודי.

 כאשר האויב שלח את גדודיו אל העיר מודיעין להעמיד שם צלם, ודרש לסגוד לו, קם יהודי שהחליט לממש את חרותו לסגוד לאלילים, וניגש אל המזבח לסגוד לזאוס (ובאמת, עסקו של מי הוא למי היהודי הזה רוצה לסגוד?!), והיה זה היהודי הזה, הבוגד הזה, המורד-בדתו הזה, אשר הוכה ארצה בידי מתתיהו האמיץ, הנהדר, הנועז (האם לא במילים אלו מתארים אותו בבתי-הספר?), אשר יצא בקריאה: "מי לה' אלי!"  מה פירושו של דבר? איזה מין חוסר סובלנות-דתית וקנאות עיוורת! איזה מין בן-אדם היה מתתיהו בשביל אנשי השומר הצעיר, שונאי הדת, בשביל חברי ה"היכלות" שבערי השדה בארה"ב, בשביל האינטלקטואלים המתוחכמים, בשביל היהודים הליברלים פתוחי-המחשבה וכל הנואמים שייגעו אותנו עד מוות בקונספציה שלהם על היהדות כדת הומניסטית, פתוחת-מחשבה, חסרת עקרונות? איזה מין אדם הוא בשבילם שיכבדו אותו?!

 ומה שצריך לזעזע אותנו עוד יותר ("אותנו"  -ה"יודעים" שהיהדות היא אמונה הדוגלת בשלום ומתנגדת לאלימות): איזה מין יהודים היו אלה אשר הגיבו בכוח נגד הדיכוי?!

אנחנו  -המתייחסים אל אלימות יהודית כאל מעשה פשיסטי, בלתי מוסרי, ומעל לכל בלתי יהודי  -עומדים מלאי חרדה כשאנו מתבוננים ביהודים הנוטים לדקור את היווני-הסורי למוות, ואשר במקום דיפלומטיה שקטה בוחרים בחרב, בחנית ובחץ (לו היו להם, באותם ימים, פצצות, מי יודע מה עוד היו עושים!), ואשר "הורידו את עצמם לרמה שלהם", ובכך רמסו את הקונספציות המוסריות של ה"יהדות".

האם זה סוג החג שאנו מעונינים להפיץ? האם זה סוג האנשים שאנו רוצים שילדינו המוסריים וההומניסטים יכבדו? האם זה סוג היהדות שאנו מעונינים לשמר ולהוריש לילדינו? היכן נמצא את האיש בעל האומץ, אשר ישא את קולו בזעקה נגד חג החנוכה והיהדות שהוא מייצג, היהדות של אבותינו ואבות אבותינו? היכן נמצא אותו איש בעל כבוד ויושר, שיתקיף את היהדות של ימי הביניים ואת הטפשות שמחוץ-לזמנה, את היהדות של קנאות חשוכה המצווה להכרית את אלה המסרבים לציית לחוק, את היהדות של אלימות המתירה ליהודים להשתמש בכוח נגד האויב?
היכן נמצא את האומץ לאכול בגאוה את האוכל הסיני שלנו, לחלל את השבת ולדחות את כל המקסימליזם הדתי, את הלאומיות והבדלנות, שחג החנוכה מייצג בשפלות כזאת?
הלאה חנוכה! 


חג זה הוא חג מפגר המסמל את היהדות שהיתה מאז ומתמיד, את היהדות שנמסרה לידינו בסיני, את היהדות אשר הביאה את אבותינו לידי נכונות למסור את חייהם למען הקב"ה, את היהדות אשר אנשים צעירים חשים באינסטינקט שהיא אמיתית וגדולה ומעשית.
יהדות כזאת מסוכנת לנו ולמנהיגים שלנו.עלינו לעשות כל מה שבכוחנו כדי להשכיח אותה...

********

י' טבת תשל"ג. פורסם בתוך: "כך: בטאון תנועת 'כך', חוב' א', חנוכה, תשמ"ו, עמ' 7-5. תורגם ע"י משה פוטולסקי. פורסם באנגלית תחת השם: :Down With Chanukah. In: Jewish Press, December 15, 1972, p. 30, 37; Writings 5732-33, p. 150-152; Kahane Magazine, January 1977, p. 18-19.