כהן ונביא חלק א

המאבק האמיתי

המאבק האמיתי

כאשר כתב הרצל את ספרו הקלאסי, קרא לו Der Judenstaat. לא בכדי תורגם שם הספר כאן ל"מדינת היהודים". בקלות ניתן היה לתרגמו "המדינה היהודית", אך לא עשו כן, כי קיים הבדל עצום בין "מדינת היהודים" לבין "המדינה היהודית". הראשון  -משמעו מדינה עם רוב יהודי, ריבונות יהודית, מדינה השייכת ליהודים. אין זכר לשאלה: מדינה זו מה טיבה? אין זכר לאיכות מיוחדת ויחודית של המדינה. למעשה, אפשרי הדבר שמדינת היהודים תדמה באופיה ובתרבותה למדינת האנגלים או היוונים או האמריקאים או ההוטנטוטים. זו יכולה שתהיה אמריקה דוברת עברית, או פאריז או קאזאבלנקה הדוברות עברית. זו יכולה להיות אחת או יותר מבין ריבוא הרפובליקות הקטנות האתנוצנטריות, המקיימות משחק חסר משמעות של ריבונות.

 לא כן "מדינה יהודית". זו  -משמעה יותר מקיבוץ של העתקים נימולים מטיימס-סקוואר או מהרובע הלטיני או מפיקאדילי. מדינה יהודית  -פירושה, למען הדיוק, רוב יהודי ומדינה השייכת לעם היהודי  -והרבה יותר מזה. בעיקרה, מדינה יהודית היא "עוצמה יהודית", היא פועלת ומתפקדת באורח יהודי ומגיבה באורח יהודי. מדיניות החוץ שלה  -יהודית, ומדיניות הפנים שלה  -יהודית. היא מציבה לעצמה אתגרים ומטרות ופועלת באמצעים התואמים את היהדות, והיא אינה רואה את עצמה כמטרה, אלא כאמצעי לקראת מטרה, ככלי המחזיק את העם היהודי ומשרת אותו. זהו המקום שבו מסוגלים יהודים להתעלות אל הקדושה, הייחוד והשיאים של ייעודם  -חובותיהם היהודיות, והמדינה היא המשרתת אותם בהשגת יעדים אלה.

 זוהי מדינה יהודית. היא כורעת ברך בפני היהדות, ואינה סותרת יהדות. היא פועלת בהתאם לערכים יהודיים ולמצוות יהודיות ולצווים יהודיים, אף אם אלה עומדים בסתירה לחוקים לאומיים ולדיפלומטיה; אף אם הם עומדים בניגוד גמור לאורח החיים הדמוקרטי המערבי המקובל והנורמלי; ואף אם אלה מעמידים בסכנה את האינטרסים שלה; ואף אם אלה מאיימים לבודדה מן הגויים המתורבתים.

 "הן עם לבדד ישכון", קובעת התורה, "ובגוים לא יתחשב!" אין מגמתה של ישראל להיות סתם עוד אומה בין האומות. אין זה מתפקידה להשתתף במשחק האווילי וחסר המשמעות של פוליטיקה בין-מדינית. "כי אתם המעט מכל העמים"  -אמר האלוקים.

 תפקידה של היהדות הוא להיות נבדלת, ייחודית, שונה ונבחרת. זוהי מטרתם של העם היהודי ושל כלי השרת שלו  -המדינה. מדינה יהודית, אשר יהדותה טבועה בעצם הווייתה, אשר חיה ופועלת על פי ערכים יהודיים. לא לנו הערכים והסטנדרטים של האומות. התבוללות אינה מתחילה בנישואי תערובת, אלא בחיקוי ואימוץ ערכים נכריים, רעיונות ומושגים זרים ולא יהודיים.

 מדינה יהודית עומדת על יסודות של ערכים יהודיים, וכאשר היא זונחת אותם ומתחילה לנהות אחר צורות זרות ולא יהודיות ולהשתוקק אליהן, או אז מתחיל תהליך ההתבוללות. היא עוברת תהליך שינוי, תחילה קמעא קמעא ולאחר מכן ביתר שאת, מן המדינה היהודית למדינת היהודים החילונית. מתחיל תהליך של "ג'נטיליזאציה" (התגוייות).

 "חטאת יהודה כתובה בעט ברזל"  -זעק ירמיהו הנביא. וחטאת מדינת היהודים חרותה ברחובות עריה, בשבועונים שבדוכני עיתוניה, בסרטי בתי הקולנוע שלה, בתנועה הערה של כלי רכב בשבתותיה, בזרות היהדות בחיי מנהיגיה, ובחוסר אמונתם וביטחונם באלוקות, ובגורל שהועיד האלוקים ליהודי.

 צר כאן המקום לאלוקים, כי הסוציאליסטים והחלוצים אשר באו אל הארץ והקימו בה את המדינה, לא האמינו  -לא אז ולא היום  -באלוקי היהודים. לכל היותר שילמו מס-שפתיים לאיזוהי ישות, אשר מציאותה היא כל כך לא רלוונטית עד כי אינה ממלאת כל תפקיד בתכנון מדיניות העתיד.

עד היום, מערכת החינוך אשר הקימו ותכניות הלימודים בבתי הספר, אפילו תחת שלטונו של בגין והשר הדתי המר, משקפים את ההתבוללות, את חיקוי תרבות המערב, את ה"גויות" הטפלה ואת חוסר היחוד של יוצריהם. הצעירים, הפירות אשר בתי ספר אלה מגדלים, צומחים בדיוק כפי שניתן היה לצפות. כאשר בית הספר אינו מחנך ליהדות יחודית  -התוצר שלו אף הוא בלתי יחודי, כמו עמיתו בברודווי. יהדות, אלוקים, מצוות, המושג של "אתה בחרתנו", התפקיד והיעוד היהודי הנבדל והמיוחד, ציונות אמיתית  -כל אלה קבורים עמוק מתחת לתכנית מערבית וערכים מערביים חילוניים. הבוגר יוצא מבית הספר לאחר שרכש ערכים שאינם יהודיים אלא אוניברסליים, והמעוררים פחד אוניברסלי..

יעודו? המושג של יעוד לגבי בוגר בית ספר במדינת היהודים הוא  -מכונית (גדולה); בחורות (או בחורים); אמריקה! אמריקה וכל אשר אמריקאי! בורותו ביהדות ובמורשתו מדהימה. אדישותו ליעוד היהודי המיוחד של קדושה, פרישות וסגולה  -מעוררת גועל נפש. בחורות יפות, קולנוע, בילוי  -"כיף"  -אלה אלוהי מדינת היהודים. העיתונות מלאה יותר ויותר במעשים שבכל יום של פשעים, אלימות, רצח, אונס ברוטלי, תקיפות סדיסטיות, ושוד. תורים ארוכים משתרכים לפני בתי הקולנוע לראות את הזוהמה המרעילה כל מדינה פרוגרסיבית מודרנית אחרת, ואשר פרוגרסיבים מודרניים גזרו שאין לאסור במדינה דמוקרטית. הספרים והמגזינים של פורנוגרפיה לשמה קוראים לקונה, וקופצים לא חסרים.

המחוצפים ובני הבליעל בני העשרה, הולכי הבטל ויושבי הקרנות  -כל זה יכול להיות העתק מדויק של כל מדינה מערבית גויית. השבת אינה שבת, כשרות היא דבר משעמם מנבכי העבר. קדושה, מסורת  -כל אלה הופכים בהדרגה לנחלה של מיעוט הידוע כ"דתיים".

זוהי "מדינת היהודים". זוהי ההתבוללות שלה ברעיונות זרים לא-יהודיים. זוהי הדחיה שהיא דוחה את ה"מדינה היהודית", ואלה כיסופיה להיות "ככל הגוים". ההתבוללות הדוחה מסורת יהודית, יחוד והבדלה מיוחדת  -הוא החטא אשר בהכרח יוליד את הפשע של בגידה בארץ ישראל השלמה והימצאותם בארץ של שונאינו המובהקים. כי אותו המושג של עם יחיד ונבחר, המחייב שעבוד למצוות, למסורת יהודית ולדינים  -מחייב גם יחסים מיוחדים בין יהודי ליהודי, בין יהודי לארץ ישראל, ובכלל  -ערכים העומדים בניגוד לכל עיקריה של הציביליזציה ה"מתקדמת" וה"ליברלית". המאבק האמיתי היום הוא המאבק בין היהודים האמיתיים לבין המתייוונים. והוויכוח סביב לבנון, ההתנחלויות, השטחים המשוחררים, "מיהו יהודי", "כפיה דתית", מעמד הערבים במדינה  -הוא רק חלק מהמלחמה הזאת. ועתידה של מדינתנו וגורלו של עמנו תלויים בשאלה: מי ינצח? החרדים למדינה ולערכיה או המתייוונים שבכוונתם להפוך את העם ואת המדינה לחיקוי חיוור של התרבות הגויית והזרה.

**************

ב' אדר תשמ"ג (15.2.83). פורסם ב"הארץ".