כהן ונביא חלק א

על אקטיביזם ואקטיביסטים

על אקטיביזם ואקטיביסטים

היופי שיש בכל רעיון, נשאר רק בתיאוריה, אם אין כאלה שיכולים להוציא את הרעיון אל הפועל. שום חזון אינו יכול להפוך למציאות ללא האנשים שיעשו זאת. וכתוצאה מכך, היופי של הרעיון הופך למוכתם, דווקא בגלל החולשות של אותם האנשים שבידיהם הופקד הרעיון.

 ואם הדבר נכון בכלל בכל הנוגע לרעיונות ואידיאלים, על אחת כמה וכמה נכון הדבר לגבי אידיאל של מיעוט שעומד נגד התפיסות המקובלות ונגד המימסד. רעיון שמהווה מרד נגד הרעיונות המקובלים והנוחים, ונגד האנשים השמנים  -רעיון כזה תמיד ימשוך אנשים שבטבעם הם "מרדנים" לשמה. אנשים מסוג זה הם מסוכנים, וזהו אכן המכשול הגדול ביותר להצלחה של כל תנועה אקטיביסטית.

 מעצם טבעה של תנועה שהיא "נגד"  -היא יכולה לצפות שיימשכו אליה רק כמות קטנה יחסית של חברים, שהרי אין זה "בטוח" להיות "אנטי", ובמיוחד אם מדובר ברעיונות שהם רגישים, ולפיכך עלולים לעורר כעס ועוינות. רוב האנשים אינם אוהבים שאין אוהבים אותם, ולפיכך, למרות שיתכן שבאופן לא פומבי הם אוהדים את הרעיון, הם מתרחקים מתנועה שעלולה להוביל אותם לעימות בלתי נעים, ואף ליותר מזה.

 
מי כן מצטרף לקבוצה אקטיביסטית אנטי-מימסדית? קומץ של אידיאליסטים אמיתיים אשר איכפת להם מעומק ליבם, ואשר הם באמת ובתמים מזדהים עם המטרה או עם האנשים שהם נאבקים למענם. ועוד סוג של אנשים שמצטרף לתנועה כזו, הם "האנטיים המקצועיים" לסוגיהם  -יש כאלו שמחפשים את ההתלהבות שקיימת בקבוצה אקטיביסיטית "אנטית"; יש כאלו שעוברים שלבים של מרד נגד הורים או נגד בית ספר; ולבסוף, יש מרי-נפש ובעלי נטייה לשנוא.

כאשר דוד ברח מפני שאול, ונאלץ לעזוב מקום ישוב ולהגיע למדבר יהודה המסוכן והשומם, מי הלך איתו? המקרא מגדיר אותם בצורה מדוייקת ביותר: "ויתקבצו אליו כל איש מצוק וכל איש אשר לו נושה וכל איש מר נפש" (שמואל א' כב: ב). וכאשר יפתח נאלץ לברוח מפני אחיו לארץ נכר, נאמר: "ויתלקטו אל יפתח אנשים ריקים" (שופטים יא: ג).

 לא. אין זה מפתיע. האדם הממוצע והשלו אינו הולך עם "דוידים" ו"יפתחים"  -עד שהם הופכים לסיפור הצלחה. והסטודנט לפיזיקה השקט או בחור הישיבה החביב, אינם מתעסקים עם קבוצות לא פופולריות ו'מסוכנות', עד שהם הופכים ל'מנצחים'. כך היה מאז ומתמיד, וכך יהיה גם בעתיד. שלושת האלפים (במקרה הטוב) שהלכו אחרי בגין למדבר הפוליטי שלו, הפכו לשלושה מיליון אחרי שהוא נהיה ראש ממשלה. כך הוא דרכו של עולם. ויש מעט מאוד שאפשר להרוויח מזה שנתלונן נגד העובדה שאנשים מעדיפים להיות מנכ"לים של תנועת "חרות" מצליחה, מאשר ללכת אחרי האמת המרה והמבודדת, למרות שהם יודעים שהיא אמת. מה שכן צריך לעשות, על כל פנים, הוא, לכל הפחות, להבטיח שהתנועה האקטיביסטית תשמור על עצמה ועל קיומה מפני אותם מרי נפש שבכל זאת נמשכים אליה.

 
וזהו קנה-המידה לכל אקטיביסט שמחפש לעצמו דרך. בבחירת קבוצות ומנהיגים, דע שקל מאוד להציג תוכניות  -אך הן עלולות להישאר על הנייר אם המנהיג לא ידאג שהן לא יישארו שם. וכשבוחנים מנהיג, דע, שאמנם הכשרון איננו דבר נפוץ, אך הכשרון איננו הדבר הראשון שעליך לחפש. כשהקב"ה בחר גם את משה וגם את דוד, הוא לא בחן אותם ביכולת הנאום או הארגון שלהם. הוא לא הסתכל על המוח, אלא על הלב. שניהם היו רועי צאן, והקב"ה בחן איך הם טיפלו בעדר. היו אלה הרחמנות והאיכפתיות על הכבשים הרכות, שהביאו את ה' לבחור בהם להיות רועים של אנשים.

 
וכך, קמים אנשים שמוחם חד, ולשונם חדה עוד יותר, שהם סמכותיים ונחרצים. קמים אנשים שיש להם היכולת להיות דומיננטיים ולתכנן ולארגן. אבל לא זה צריך לעמוד בראש סדר העדיפויות. כשבוחנים מנהיג אקטיביסטי השאלה חייבת להיות: האם הוא אוהב או שונא יהודים?

 
לעיתים קרובות מדי, מאחורי הדאגה הקנאית ליהודים והביקורת החריפה כנגד אלו שאינם עושים מספיק למען יהודים, לא עומדת כל כך אהבה לנדכאים כמו השנאה למימסד. לעיתים קרובות מדי, היהודי המדוכא והסובל מהווה לא יותר מאשר מכשיר כדי לתקוף באמצעותו את המימסד, קרדום לחפור בו את עתידו האישי של מנהיג. ההיסטוריה נותנת יותר מדי דוגמאות לאנשים, שיותר ממה שהם אוהבים את העני הם שונאים את העשיר; שיותר ממה שאיכפת להם מאלו ש"בחוץ" הם אוהבים להשמיץ את אלה ש"בפנים"; ואשר גם כשהם בונים, הדבר נעשה מתוך פחות כנות מאשר כשהם מתקיפים או הורסים. כשרון נאום? כשרון כתיבה? סמכותיות? לא, אלו אינן התכונות הראשונות בסדר העדיפויות של מנהיג. "כי האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב" (שמואל א' טז: ז). הלב. האם יש לו לב יהודי? האם הוא באמת אוהב, או האם הוא שונא? עם כל החולשות שעלולות להיות לו, האם הוא מקווה שהמנהיגים היהודים ישתנו ויהפכו לטובים יותר, או שמא הוא "צריך" שהם יחטאו כדי להוכיח שהוא אחד מאותם מעטים שהם מאמינים אמיתיים? זו התורה כולה  -כל השאר הוא רק פירוש.

 על כן, הקשב והתבונן היטב באותו אדם שטוען שהוא אוהב יהודים. האם הוא מאיים פיזית על יהודים אחרים  -ולו בשם ה"מטרה"? אותו אדם איננו אוהב, הוא שונא. האם הנאומים שלו מלאים במרירות כל כך עזה, עד שהשומע יכול כמעט לטעום זאת? האם הוא תוקף לכל עבר במילים שלו, בלי שבח מינימלי לאף אחד? היזהר מאותו אדם. האם הוא מדבר בשם "יהדות" בשעה שהוא עצמו מעולם לא למד, והוא משתמש במעט שהוא יודע כדי לתקוף תלמידי חכמים? אם כן, הוא לא בשבילך.

 מה שחבל הוא, שבתקופתנו, יותר מדי אנשים אבודים מחפשים בצורה נואשת אחרי אנשים חזקים. הם מחפשים אחרי "אבא", אבל אינם שמים לב, שאבא שאינו אוהב יכול להיות דבר מפחיד. בתקופה של רובוטים ואוטומטים, אנשים בעלי נטייה אקטיביסטית עלולים במיוחד להיות פגיעים מדמות שמקרינה חוזק. אבל צריך לדעת שאנשים ששונאים הם לא חזקים, הם אנשים חלשים שהתוקפנות שלהם אינה אלא השתקפות של שנאה-עצמית. על כל אקטיביסט מוטל להתבונן היטב על הנפש שלו, כדי לנסות להבין את המניעים שלו, ואז לשקול אלף פעמים את המנהיג האקטיביסטי שהוא רוצה ללכת אחריו.

**********

ג' אלול תשמ"ג. פורסם באנגלית תחת השם: :Of Activism and Activists.פ In: Jewish Press, August 12, 1983, p. 8, 38