כהן ונביא חלק א

לבנון -חילול כבוד ישראל

 לבנון  -חילול כבוד ישראל

 "שפלותם של ישראל חילול שמו הוא" (רש"י, יחזקאל לט: ז).
"אבל אומללה ארץ החפיר לבנון קמל..." (ישעיהו לג: ט). לבנון מבויישת וישראל מושפלת ושם ה' אלוקי ישראל מחולל. ומי ימחל לנו אי-פעם על החילול הזה שלוה ברצח הנתעב של חיילים יהודים, רצח מיותר כל כך, רצח בלתי נפסק. לא רק על כך שחיילים נשלחו אל מותם, אלא גרוע יותר, גרוע הרבה יותר, צה"ל סרס, קמל. ואת תשלום המחיר על מה שקרה בלבנון, נחזה מחר בשטחים המשוחררים, ולאחר מכן  -בתוך שטחי מדינת ישראל עצמה. הארץ רועדת, נאמר בספר משלי  , על עבד כי ימלוך  -וממשלת ישראל משופעת באנשים בעלי מנטליות של עבד, הניזונים מההתייוונות של התרבות הגויית, אשר ינקו משדי רעיונות זרים, ואשר הם חסרי אמונה ובטחון בכך שהקב"ה הוא כל-יכול ובאמיתות המוחלטת של תורתו. אלו הם העבדים שרצחו את הצעירים שלנו, הרסו את צה"ל, ורמסו את שם ה' אלוקי ישראל.
לבנון  -סיפור של הוד וקידוש השם, שהפך עד מהרה לזוועה של שפלות וחילול השם. כאשר צבאות ישראל שטפו-עברו את הגבול באביב תשמ"ב כדי לשים קץ לאויבי ישראל וה', תוך ימים ספורים ריסקה זרועו הנטויה של מה שהיה צה"ל החזק, את השרצים הערבים שברחו בפאניקה לתוך ביירות, שם הם נלכדו במלכודת הברזל של הכח היהודי. הם ישבו שם באימה, כעכברושים בחוריהם, מריחים את הסכנה, ומחכים לחיסולם הסופי, לנקמה הסופית על מעלות ואביבים וקרית שמונה ונהריה, ועל כל היהודים  -אנשים נשים וטף  -שאת חייהם הם גדעו.

"א-ל נקמות ה'!" "ישמח צדיק כי חזה נקם... ויאמר אדם אך פרי לצדיק אך יש אלוהים שופטים בארץ!" (תהלים נח). נקמה. זו ההוכחה בשביל בני אדם קטנים שה' אכן קיים. מפני שרק כאשר הרשעים נענשים יכולים בני אדם להאמין שאלוקי ישראל אכן קיים. נקמה  -קידוש שם ה'. ובעודנו עומדים על הסף של אותה נקמה, של אותו קידוש השם, עצרנו. עצרנו מפחד הגוים, עצרנו מתוך חוסר אמונה מוחלטת בכך שאלוקי ישראל הוא יותר חזק מרונלד רייגן. עצרנו מפחד התגובה שלהם, עצרנו וכרענו ברך בפניהם. הרשינו לפחדים שלנו מהם ולרגשי האשמה שלנו כלפיהם, שטופחו ע"י המושגים הגויים שלהם, להפוך אותנו מענקים לחגבים, ממקדשים למחללים. ו-"אבל אומללה ארץ החפיר לבנון...".

 ונתנו לעכברושים לחיות  -לתדהמתם שלהם. נתנו לרוצחים, שונאי ישראל, שונאי אלוקי ישראל, לצעוד אל מחוץ לביירות כשאצבעותיהם מורמות אל-על בסימן V, נשקם ברשותם, כגיבורים שאחר כך יצרו את המיתוס של לוחמים אמיצים שהצליחו להחזיק מעמד מול צה"ל ולסיים ב'תיקו'. וכך החל ההרס של צה"ל, ניפוץ אגדת הגבורה של צה"ל. התדמית שבעבר הטילה מורא בלב הערבים החלה להתפורר.

ובמקביל לזה, החל התהליך של קשירת ידיהם של החיילים, שנשלחו אל תוך תנאי קרב בלתי אפשריים. לתוך תנאים של מווות. זה התחיל בפקודה הנפשעת שלא לתת לחילות-רגלים חיפוי אוירי או ארטילרי כשנלחמים נגד טרוריסטים הנמצאים באזורים אזרחיים, שמא, חס ושלום, יהרגו ערבים "חפים מפשע". וכך, במקום זה, חיילים יהודים חפים מפשע נהרגו  -והיו עשרות מקרים כאלה בהם נרצחו חיילים יהודים בידי ערבים שירו עליהם מתוך בניינים שנאסר על חיילינו להפגיז אותם; חיילים שנשלחו אל מותם ע"י עבדים-יהודים מתגויים ומתיוונים שפחדו מתגובת העולם, לכודים ברגשי האשמה שלהם שהביאו אותם להעדיף דם של אזרחים ערבים על פני דמם של חיילים יהודים.

 וזה המשיך. רצח של חיילים יהודים באופן כמעט יומיומי, הודות לעבדים היהודים ששולטים בירושלים. מטעני-צד, רקטות, רימונים, מוקשים, גרמו להרג מתמיד של חיילים יהודים. היו אלה חיילים יהודים שנשלחו לתוך ים של מוסלמים-שיעים, שונאים, פרימיטיביים, צמאים לדם יהודי. היו אלה חיילים יהודים שנשלחו לתוך האזורים הללו, עם הוראות שאסרו עליהם להשתמש באמצעים הנדרשים כדי ללמד את העכברושים הערבים לקח. בכל פעם שנרצח חייל, הוגבלה פעילותם של החיילים המתוסכלים והממורמרים רק "לסריקת השטח", ולעולם, לעולם לא, לאחיזה באמצעים נגד הערבים "החפים מפשע" שמכפריהם יצאו הרוצחים.
הערבים לא היו טפשים, ותוך זמן קצר הבינו שהיהודים הם כן. נשים היו יורקות על חיילים, וילדים סקלו אותם באבנים, והם ידעו שהחיילים לא יכולים לעשות דבר. וככל שהערבי איבד את הפחד שלו מפני החייל היהודי, כך החל החייל היהודי לפחד יותר ויותר מפני הערבי. לראשונה החלו חיילים יהודים לצאת מפוחדים לפטרולים. וממשלת העבדים היהודית ישבה משותקת, אל מול התקפות גדלות והולכות, ונתנה לדברים הגרועים ביותר לקרות. האגדה של צה"ל האדיר והחזק  -המעניש, הורס ונוקם  -התנפצה.
וכמובן, השמועה פשטה אל מחוץ לגבולות לבנון. הגמדים של ירושלים שהשפילו את שם ישראל וחיללו את שמו בלבנון, המשיכו את הטירוף הנפשע בשטחים המשוחררים של יהודה, שומרון ועזה. מחנה פליטים ממוקם ממש על הכביש הראשי לבית לחם, ושם נרגמים באבנים באופן יומיומי מכוניות ואוטובוסים יהודיים. העבדים האומללים ששולטים בירושלים, מפחדים להזיז את מחנה הפליטים אפילו מאה מטר לאחור, שלא לדבר על לזרוק את האויבים המסוכנים החוצה. וכך, האבנים הופכות לבקבוקי תבערה ולהתקפות ירי על אוטובוסים יהודיים, ופצצות כבר החלו מתפוצצות על כבישים. ובעיצומו של יום, ערבי ניגש לבסיס צבאי ברמאללה והורג חייל. הפחד מפני היהודי נעלם, וסירחון החילול עולה עד לנחיריים של אלוקי ישראל. ומה שקורה היום בשטחים, יגיע מחר לרחובות ולשווקים ולבתים של היהודי בתוך מדינת ישראל הריבונית עצמה.

והשמאל המתגויי והמתיוון והמכוער, מלא רגשי האשמה והשנאה העצמית, העטוף כולו בספקות לגבי עצם זכותו להיות בארץ  -מצביע בשמחה שקשה לו להסתירה ביהודים המתים, בערבים המתרבים, וטוען שהנה זה "מוכיח" שיהודים לא יכולים לשלוט על עם "כבוש", וכי כוח לא מהווה פתרון. והאנשים האומללים בעלי המנטליות של עבד, רבין ופרס, אומרים לנו לאחר כל הלוויה בטון קפוא: "אין פתרון טוב לבעית לבנון". וכך, הם מציעים לעזוב את לבנון, ולהשאיר אותנו חשופים שוב לאותן התקפות שנשבענו לסיים כשנכנסנו ללבנון; אלא שהפעם בנוסף לכך נהיה גם עם 260 יהודים מתים, יהודים שמתו לשווא.
ואז מבטיחים לנו התאומים המתעתעים, שאם הטרוריסטים יתקיפו את הגליל  -צה"ל יחזור ללבנון! איזו בדיחה גרועה! נחזור  -אבל הפעם נצטרך לעבור דרך גבול מחופר בטרוריסטים. נחזור  -אחרי שנאבד עוד 20 חיילים, ואז נחזור שוב לישראל, לחכות להתקפות הבאות כדי שנוכל לחזור שוב כדי שעוד חיילים יהרגו. הם רוצחים, וגם צבועים ומתעתעים.
ומנגד, לעבד מהליכוד, לשמיר הקטן, יש גישה משלו: איננו יכולים לעזוב את לבנון. עלינו להישאר שם, שמא יחזרו הטרוריסטים ויפגיזו את הגליל. המסקנה מכך היא, שהוא היה משאיר את הצבא שלנו שם, תחת אותם התנאים של רצח כמו היום. הארץ רועדת על עבדים מסוג זה שמולכים..

ודאי ישנה תשובה. תשובה יהודית. תשובה המבוססת על אמונה ובטחון של ישראל בה', שהוא כל-יכול, שהוא שולט על העולם, ואשר הוא דורש גאוה יהודית, כח יהודי וקידוש שמו. ודאי ישנה תשובה. לא עוזבים את דרום לבנון, חלק בלתי נפרד מארץ ישראל.לא עוזבים את לבנון כדי לתת לערבים לחזור ולרצוח יהודים בגליל, ולא נשארים בלבנון כדי לתת לחיילים יהודים להפוך למטרות קלות לרוצחים ערבים. מחזיקים בלבנון, ומשאירים שם את חיילינו, ואילו את התושבים הערבים הודפים בזעם ובכח ושולחים אותם צפונה  -לביירות. כל השיעים ושאר שונאי ישראל שבדרום לבנון, אינם שוים את חייו של חייל יהודי אחד. לנקות את השטח! בואו ניתן להם לחיות בששון עם אחיהם השיעים בביירות, וניתן לאזור הדרום להיות נקי מרוצחים. במכה אחת נחזיר את הפחד ללב הערבים, וכח וכבוד עצמי לצה"ל.

והערבים ביהודה ושומרון ילמדו לקח, לקח של פחד שיחדור להם למעיים. והלקח יתפשט למחנה הפליטים דהיישה  -לקח שאבנים משמעותן היא גירוש לירדן. וברמאללה יהיו החיילים משוחררים מהפקודות הנפשעות שמונעות בעדם מלירות ומללמד את הערבי את הלקח היחיד שהוא מבין: כח.

 ושם ישראל יתרומם מעפר, מהשפלות והחרפה שיצרנו אנחנו במו-ידינו. ושם ה' יתקדש ויתרומם, כמו שאמרו רבותינו: "כשהקב"ה נפרע מהאומות, שמו מתגדל ומתקדש".
אה, הלואי ויכולתי להיות בקרוב בשלטון בירושלים.

********************

ט"ו אדר תשמ"ה. פורסם באנגלית תחת השם: :Lebanon The Degradation of

Israel.פ In: Jewish Press, March 8, 1985, p. 10, 49.