כהן ונביא חלק א

רוב יהודי -מדינה יהודית או דמוקרטית

רוב יהודי  -מדינה יהודית או דמוקרטית

 הכרזת העצמאות של ישראל מבטיחה: "מדינת ישראל... תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת גזע ומין...", ו"אזרחות שווה ומלאה".
אך בדיוק מהסיבה הזו, הכרזת העצמאות מהווה דוגמה לסכיזופרניה המשקפת בנאמנות את האבות המייסדים החילוניים, שמעולם לא היה להם האומץ להודות ששני העולמות שלהם, זה היהודי וזה המערבי, מהווים שתי דרכים מקבילות שלעולם לא יוכלו להיפגש. שהרי החלק האחר בהכרזת העצמאות, שמצטטים רק באופן נדיר, אך הוא הקטע העיקרי והמעשי שבהכרזה, אומר כך: "אנו מכריזים בזאת על הקמתה של המדינה היהודית" (המונח "יהודית" מופיע שוב ושוב בהכרזה, כשהדבר מקשר את הארץ לעם).


אם כן, עולה השאלה הקריטית: מה פירושה של "מדינה יהודית"? מהי ההגדרה המינימלית שכל ציוני יסכים לה? ודאי פירושה של מדינה יהודית הוא, לכל הפחות, מדינה עם רוב של יהודים. ודאי, רק מדינה עם רוב של יהודים תהיה עם ריבונות יהודית, תתן ליהודי להיות אדון לגורלו, קברניט של הספינה שלו, תתן לו להיות חופשי ממסעי צלב ואינקוויזיציות ופוגרומים ואושוויצים, שהיו נחלתו כמיעוט.

ודאי, זו היתה המטרה שלשמה קמה הציונות. וודאי שמיעוט יהודי בארץ ישראל יהיה חשוף לרדיפה, לא פחות מאשר מיעוט יהודי בעירק ובפולין. לא, הדבר ברור ש"מדינה יהודית" פירושה מדינה שיש בה רוב של יהודים.
אחרי שהבנו את זה, אנחנו יכולים לחזור לחלק ה"דמוקרטי" של הכרזת העצמאות, החלק המתאר ומבטיח הקמת מדינה יהודית ודמוקרטית  -צמד מוזר שהיה ראוי לצחוק, אלמלא היה הנושא כל כך רציני מדינה לא יכולה להיות דמוקרטית אחרי שהיא הובטחה להיות יהודית, ולעולם לא יכולה  -באופן הגיוני  -מדינה להיות יהודית אחרי שהיא הובטחה להיות דמוקרטית. שהרי אם מדינה דמוקרטית מבטיחה למיעוט הערבי "שוויון זכויות  חברתי ומדיני גמור", האם אין הכוונה בכך בדיוק למילים אלה: שוויון מוחלט ומדויק, הכולל את הזכות להפוך לרוב בצורה דמוקרטית ושקטה?

ודאי שזו בדיוק הכוונה של דמוקרטיה  -ומשום כך זו סופה של המדינה היהודית. אך אם, מהצד השני, אנשים יתעקשו על כך שהמדינה היהודית לעולם לא תוכל להתבטל, אם כן חובה עלינו לקחת מהערבים את הזכות הדמוקרטית להפוך לרוב  -גם אם הם יעשו זאת בדרכי שלום, דרך תינוקות וקלפיות.

אני לא שונא ערבים בגלל שהם ערבים. אני אוהב יהודים, ואני לעולם לא אתן לאויבים של היהודים להרוס אותם באמצעות יריות או באמצעות לידות. לי אין כל בעיה אידיאולוגית; למשך אלפיים שנה לא היתה לנו, היהודים, ארץ משלנו, וכל כך סבלנו מה"יתרונות" של היותנו מיעוט. תודה רבה, אבל לא עוד. אני רוצה את המדינה שלי  -לא שתי מדינות, ולא עשרים ושתים מדינות כמו שיש לערבים. רק מדינה אחת, אבל שום דבר פחות מאחת. על כך לא יכולה להיות כל פשרה.

 היום בגליל יש כבר רוב ערבי. היום מהווה וודאי ערה, בלב ישראל, גוש ערבי מוצק. היום "המשולש הקטן", שנמצא במישור החוף, איזור שגרים בו חצי מהיהודים הישראלים, הוא ערבי לגמרי. מה יקרה מחר? כמה ערבים ישבו בכנסת? ובעוד עשרים שנה  -כמה יגיעו לשם בדרכי שלום אבל בכמויות? האם יש לערבים הזכות התיאורטית להיות רוב?
האם יש מישהו שמאמין שהערבים ישאירו את ישראל כמדינה יהודית, עם "חוק שבות" שמתייחס רק ליהודים, עם המנון לאומי שמדבר על "נפש יהודי הומיה", ויום עצמאות שמציין את התבוסה הערבית?
לא, אני לא שונא ערבים. אני אוהב את העם שלי, ורוצה שתהיה לו מדינה משלו שבה הוא יחיה חופשי מטרור וזוועות. האם יש צורך לתהות לגבי גורלם של היהודים אם הערבים יגיעו אי-פעם לשלטון? ראו מה הם עושים לעצמם בלבנון. לימדו מה הם עשו ליהודים בפלשתינה בשנות העשרים והשלושים, לפני שהיתה מדינה יהודית.

יש יהודים שבנושא זה יש להם בעיה אידיאולוגית שאינם מסוגלים להודות בה. חסר להם האומץ האינטלקטואלי לבחור בין יהדות וציונות, מצד אחד, לבין דמוקרטיה מערבית, מהצד השני. לי אין בעיה כזו, וכך גם לא להמונים מבני עדות המזרח, שחיו תחת ערבים, ולא היו רוצים לחזור לזה שוב.אחרי שחיינו כאורחים במשך אלפיים שנה, אני בוחר בכך שיהיה לי בית משלי. ואם משמעות הדבר היא בחירה בציונות וברוב יהודי על פני דמוקרטיה מערבית וזכות הערבים להיות רוב בארצי, שיהיה כך. אני בוחר בציונות. ולגבי אלה שקמים עם ההאשמות הפרועות שדברי הם "טרור", הרשו לי לסיים במשהו לגבי הטרור היהודי האמיתי: זה של יהודים שחיים בפחד מדכא שנובע מהצורך לבחור בין היהדות שלהם לבין הדמוקרטיה שלהם. זהו הטרור  -הפחד  -היהודי הגרוע ביותר שניתן להעלות על הדעת בהקשר לאינטלקטואל חילוני יהודי מערבי.

ד' אב תשמ"ה. פורסם באנגלית (בעמוד מאמרי המערכת) תחת השם: ףJews Must Stay Israelעs MajorityIn: Los Angeles Times, July 22, 1985.