כהן ונביא חלק א

ערביי ישראל: שום הפתעה

 ערביי ישראל: שום הפתעה

 והנה, שוב מנהיגי ישראל והתנועות הממסדיות  -"מופתעים". כתגובה להתפרעויות שבהן אזרחים ערבים רוגמים אוטובוסים יהודיים, תוקפים תחנת משטרה, וזורקים בקבוקי תבערה על רכבי בטחון  -המילה האחת שמנהיגי ישראל, האינטלקטואלים והתקשורת חוזרים עליה שוב ושוב, היא המילה "הפתעה". לפתע פתאום, שנים של מאמצים מצד מנהיגים יהודים וישראליים, שנועדו לשכנע את העולם  -אבל חשוב יותר: את עצמם  -שערביי ישראל הם אזרחים נאמנים של המדינה היהודית, התפוצצו בעקבות התפרעויות הערבים, לא בשטחים, אלא בתוך הערים הישראליות  -יפו, לוד, רמלה, עכו, נצרת, אום אל-פאחם, וכמובן ירושלים.

הדבר המפתיע ביותר בכל הענין הזה, היא העובדה שיהודים מופתעים. ה"הפתעה" וה"שוק" הם התוצאה הישירה של עשרות שנים של מאמצים מכוונים, להימנע מלהתמודד עם השורש האמיתי של הבעיה, טירוף שנמשך עד עצם היום הזה. כל ה"הסברים" וההצדקות האבסורדיים: הבעיה היא אי השוויון שבמצב הכלכלי והחברתי של הערבי לעומת זה של היהודי; הבעיה היא שה"כיבוש" של יהודה ושומרון ועזה יוצר בקרב ערביי ישראל רוגז ואי-נוחות. כאילו זו הסיבה שערביי ישראל יוצאים לרחובות וצועקים "פלשתין! ברוח ודם נשחרר את הגליל"; כאילו אם ניתן לערביי ישראל ביוב וחדר-שירותים בתוך הבית  -זה מה שישים קץ לבעיה; כאילו מדינה "פלשתינית" בשטחים תחזיר את ערביי ישראל חזרה לבתיהם, שמחים ומרוצים.
השורש של המרד הערבי-ישראלי הגדל והולך, אינו מונח בערביי השטחים או באי-שוויון כלכלי. הוא מונח בבעיה שהיא כל-כך בסיסית וכל-כך כואבת וכל-כך מפחידה בשביל מנהיגים ישראליים-חילונים  -עד שהם בורחים מכל התמודדות איתה, ומבטיחים בכך שהיא תגדל לממדים שיאיימו על עצם קיומה של ישראל.
השורש של העוינות של הערבי-הישראלי, וכן  -השנאה שלו, מונח בעצם הגדרתה של ישראל כ"מדינה יהודית". הדבר מונח בעצם יסודה של הציונות, שנוסדה כדי להקים מחדש את "המדינה היהודית", זו שהיתה קיימת פעמיים בעבר בארץ ישראל. ישראל שתהיה "מדינה יהודית בארץ ישראל", כלשון מגילת העצמאות  -לעולם לא יכולה, מעצם הגדרתה, לתת לערבים להיות שווי-זכויות. היא לעולם לא יכולה לתת לערבים את ההזדמנות  -גם לא בדרכי שלום  -להפוך לרוב, ובכך להפוך באופן דמוקרטי מדינה יהודית  -לערבית, ישראל  -לפלשתין. אכן, השורש של הבעיה ושל הסיוט של היהודי-הליברלי, נעוצה בעובדה שיש סתירה פנימית חסרת-פתרון בין דמוקרטיה מערבית לבין מדינה יהודית.

 
דמוקרטיה מערבית מוחקת מושגים כמו רקע לאומי או דתי של אדם. מי שיש לו רוב  -הוא השולט, ולפי זה גם לערבים וגם ליהודים יש זכות  -על פי כללי הדמוקרטיה המערבית  -להפוך לרוב בישראל, ואז לעשות עם המדינה ככל העולה על רוחו של הרוב. ברור שחוק יסודי כמו זה שעבר ב- 1950 על ידי הממשלה הציונית-חילונית של דוד בן גוריון, חוק השבות, אשר נותן ליהודים את הזכות האוטומטית להגר ולהפוך לאזרחים ישראליים  -איננו דבר שדמוקרטיה מערבית היתה מאמצת.אבל זה בדיוק סוג של חוק שהציונות והמדינה היהודית אימצו, וחייבות לאמץ. שהרי החלום העיקרי של העם היהודי הוא החלום של מדינה יהודית, וכל מה שאפשר לעשות כדי להבטיח את יהדותה של אותה מדינה, הוא דבר שלא רק שנכון לעשות אותו  -אלא חובה לעשות אותו. העם היהודי חי בגלות מאונס, כמיעוט בתוך מדינות נוצריות ומוסלמיות, במשך 1900 שנה. הם נהנו מסוג כזה של "יתרונות" של מיעוטים, כמו מסעי-צלב, אינקוויזיציות ופוגרומים, וכמובן, אושוויץ. העם החליט שהוא לעולם לא עוד יתן שהוא יהיה למרמס, שיירקו עליו, שיכניסו אותו לתאי-גזים, שיישרף חיים. העם החליט שתהיה לו מדינה יהודית, שבה יהיה היהודי אדון לגורלו, ולעולם לא עוד תלוי באחרים.

זוהי ציונות וזוהי ישראל  -המדינה היהודית  -ואין לאף יהודי סיבה להתבייש בכך. אבל שהוא גם לעולם לא יטעה את עצמו: מדינה יהודית לא יכולה, בשום אופן, להיות מדינה דמוקרטית-מערבית, והיא לעולם לא יכולה להרשות לערבי לקבל שוויון פוליטי עם היהודי, ולא חשוב כמה הליברלים והשמאל בישראל והמימסד היהודי בארה"ב, יסרבו להביט במציאות.

 וזו הסיבה לכך שהערבי בישראל מחולל מהומות ושונא את המדינה היהודית. כי היא לעולם לא יכולה להיות שלו, מעצם העובדה הפשוטה שהוא לא יהודי. זו הסתירה שבין ציונות לבין דמוקרטיה מערבית, אשר עומדת בלב העוינות הערבית הבלתי-נמנעת. וכל ההטבות הכלכליות וכל המדינות הפלשתיניות שבעולם שניתן להם, לעולם לא ימחקו את המציאות של הערבי-הישראלי שלעולם לא יקבל את קיומה של המדינה היהודית. המצב יחמיר. יחמיר מאוד. קצב הילודה הערבית והדור החדש של צעירים ערבים-ישראלים משכילים ועוינים, מבטיחים שבשנים יבואו, העולם יראה על מסכי הטלויזיה שלו מהומות של ערבים וערבים נורים בגליל ובערים ישראליות.
אם אנחנו לא מעוניינים בכל זה, בואו נשליך מעלינו את הפחד מלהתמודד עם הסתירה שבין דמוקרטיה מערבית ומדינה יהודית. בואו נבחר במדינה יהודית, ללא כל רגשי אשמה.

 כסלו תשמ"ח. הרב שלח מאמר זה, תחת השם :No Surpriseפ, למספר עתונים בארה"ב, יהודיים וכלליים. המאמר פורסם בעתונים אחדים תחת שמות שונים. ףWorld Must Face Truth.פ In: Daily News (Los Angeles), January 26, 1988, p. 15. ףThe Arabs of

Israel: No Surprise.פ In: Jewish Ledger (Newark), March 3, 1988, p. 5