כהן ונביא חלק א

על נצחון ותבוסה

 על נצחון ותבוסה

"שנאו בשער מוכיח..." (עמוס ה).
מסופר על צדיק חסידי אחד, שאימץ את המנהג שהיה בימי החסידות הראשונים, שלפני שהיה מישהו לרב ומורה, הוא יצא ל"גלות". זאת אומרת, הוא בחר בחיים של נדודים ועוני כדי לחוות בעצמו חיי מחסור, ובכך להרגיש ולהבין את הסבל והעוני של הנזקקים והאומללים.
ערב שבת אחד, הזדמן הצדיק האלמוני לעיירה קטנה, וכשהתקרבה השבת הוא הגיע לביתו של גביר העיירה. כשהגביר ניגש לדלת, שאל אותו הצדיק  -שהיה לבוש כאחד האביונים  -אם יוכל להתארח אצלו בשבת. העשיר ענה לו בבוז שאין אצלו מקום, ושלח את הצדיק לדרכו.
עברו שנים, והצדיק הפך לרב מפורסם הנערץ על ידי אלפים. ושוב, ערב שבת אחת הוא הגיע לאותה עיירה. הפעם לוה בואו בפרסום וכבוד רב, כשהוא הופיע במרכבתו המהודרת המובלת ע"י ששה סוסים לבנים.
היהודי העשיר, אותו גביר שדחה כמה שנים קודם לכן את ה"אביון", מיהר למלון ששם שהה הצדיק, והתחנן בפניו שיכבד אותו בכך שיתארח אצלו בשבת. הצדיק ענה שהוא יתן לו תשובה בתוך שעה. אחרי שהעשיר עזב, פנה הרב לשמשו ואמר לו: "קח את העגלה ואת הסוסים, והבא אותם לביתו של הגביר". כשהסתכל העשיר דרך החלון וראה את העגלה והסוסים מתקרבים, שמח שמחה גדולה. הצדיק מכבד אותו ובא להתארח אצלו! אבל כאשר הוא רץ החוצה לקבל את פני הצדיק, הוא נדהם לראות שהעגלה ריקה. הוא רץ למלון ושאל את הצדיק בפליאה: "רבי! למה שלחת לי עגלה ריקה וסוסים? הרי ביקשתי שתבוא אלי לשבת!"
ענה לו הצדיק: "שלחתי לך את מה שבאמת רצית. לפני כמה שנים באתי להתארח בביתך לשבת, ודחית אותי. עכשיו אתה אומר שאתה רוצה בי. שאלתי את עצמי: הרי אני אותו איש שהייתי אז  -מה השתנה עכשיו, מה יש לי עכשיו שלא היה לי אז? עגלה וסוסים! כנראה זה מה שאתה באמת רצית...".

אני חייב להתוודות שאני מופתע, וקצת מוטרד. אני מופתע לראות ולשמוע, כיצד כל כך הרבה יהודים טובים נכנסים לדכאון ויאוש, ושואלים: "מה יהיה עכשיו? 'כך' נפסלה מהכנסת  -מה יהיה?" אני מאוכזב לראות שכל כך הרבה אנשים הפכו את האמצעי למטרה. הם הפכו את הכנסת שתמיד היתה רק כלי  -למטרה. עד כמה הם לא משכילים להבין! האם פסילת 'כך' מהכנסת היא סוף העולם? ויותר מזה: האם זה הפך את כהנא לאדם אחר ואת דברי להיות פחות משמעותיים, קריטיים ואמיתיים? האם היתה התמיכה בכהנא בשבילי, או בשביל העגלה והסוסים  -הכנסת?

 'כך' היא אותה תנועה שהיתה תמיד. אני, מאיר כהנא, הנני אותו בן אדם שהייתי תמיד. מה הדכאון והיאוש האלה? שוו מול עיניכם מה עשתה 'כך' במשך השנים שעברו. התרכזו והתבוננו בגאווה, וכן  -ביראה. אנחנו נקטנו בעמדות קשות ביותר ולא פופולריות, וע"י מסירות נפש מתמדת, בעבודה קשה, אילצנו את העם והמדינה להתמודד עם הנושאים, הכרחנו אותם להתמודד איתם ולדון בהם, והכי חשוב  -שכנענו מאות אלפי יהודים שאנחנו צודקים.

 בנינו תנועה ארצית בעלת עוצמה, עם משרדים ועובדים בכל חלקי הארץ. כבשנו את מוחותיהם וליבותיהם של דור שלם של צעירים יהודים, אזרחים וחיילים. היינו על סף השגת לפחות עשרה מושבים בכנסת, ושליטה על דור שלם של מצביעים פוטנציאליים שהיו נותנים לנו כח בעתיד.

 עמדנו ונאבקנו נגד מדינה, תקשורת, אינטלקטואלים, מערכת שלימה וחברה שניסתה לרסק ולחסל אותנו  -ואנחנו הצלחנו להפוך להיות המפלגה האהובה ביותר בקרב ההמון מאז ימי "חרות" של מנחם בגין. עמדנו מול מאסרים, השמצות, התקפות-פיזיות, והרבה יותר מזה, והתגברנו על הכל.
ואילצנו את הגמדים המפוחדים והמתיוונים שמרכיבים את המאפיה הפוליטית של ישראל, להפוך את האליל שלהם  -הדמוקרטיה  -ללעג וקלס. הם אולצו להרוס את הדמוקרטיה כדי למנוע מאיתנו לרוץ לכנסת, כי הם ידעו שהם אינם מסוגלים לנצח אותנו בקלפי. אז הם פסלו אותנו. ועכשיו פתאום יהודים  -גם יהודים טובים  -חושבים שזה הסוף? מה קרה להם?! הסוף?! איזה הבלים! ועד כמה, מסתבר, קטנה היא היכרותם של אנשים אותי.

 'כך' איננה, ומעולם לא היתה, תנועה פוליטית. מאז ומעולם היינו תנועה אידיאולוגית  -הנושאת של הרעיון היהודי המקורי. אנחנו נשארים בדיוק כך  -דבר לא השתנה. הכנסת מעולם לא היתה בשבילנו אלא אמצעי. כלי חשוב, אבל לעולם לא יותר מאשר כלי. כאשר לא ישבנו בכנסת, לפני שנת 1984, האם הפסקנו? כאשר הפסדתי שלוש מערכות בחירות קודמות, וכמעט אף אחד כבר לא האמין שאבחר  -האם הפסקנו? כאשר בקושי הצלחנו לקבל 5000 קולות ב- 77 וב- 81, ולעגו לנו כגוף שולי שלעולם לא יגיע לשום מקום  -האם הפסקנו לדבר, לכתוב, לשכנע, לעשות תעמולה, לצאת לציבור? ודאי שלא. אם כן, מדוע נעלה על דעתנו להפסיק דווקא עכשיו, כאשר מאות אלפי יהודים אוהבים אותנו, ורואים בנו את האמת והתקווה האמיתית של ישראל? כאשר עצם פסילתה של 'כך' היא העדות לכוחנו ולעוצמתנו?

 לנו יש האמת היהודית. האם אמת זו השתנתה? מובן שלא. ואם כן  -מדוע שאנחנו נשתנה? חשוב יותר: האם אנחנו "הובסנו"? ומה זה בכלל "ווינר" ו"לוזר" ביהדות? לפני כ- 1900 שנה החריבו הלגיונות הרומאיים את ירושלים והגלו את היהודים ממנה. טיטוס חזר לרומא במסע-נצחון, בנה שער לציין את נצחונו וטבע מטבעות עם המילים :Judea captaפ: יהודה כבושה, חרבה, "לוזרית". ושעה שמאות אלפי רומאים עמדו ברחובות רומא  -בירת העולם, בירתה של אימפריה המשתרעת מבריטניה במערב עד לפרתיה במזרח  -מתבוננים בשבויים היהודים המבוזים צועדים בחרפה, האם מישהו אז חשב: יום יבוא והאימפריה העצומה הזאת תהפוך לאבק של ההיסטוריה, וצאצאי האנשים האלו, המפוזרים לכל הרוחות, ישובו לארצם? אף אחד לא חשב כך. ואם היה מישהו אומר כך, אנשים היו מסתכלים עליו כמו משוגע.

 ובכל זאת, כמעט 1900 שנים מאוחר יותר, בזמן מלחמת העולם השניה, אחרי שהארמיה השמינית הבריטית כבשה את רומא מהגרמנים  -היא צעדה צעדת-נצחון לאורך העיר, וחלק מהארמיה הזאת כלל את הבריגדה הידועה בשם הבריגדה היהודית, המורכבת מחיילים יהודים מארץ הקודש, פלשתינה. וכאשר הם הגיעו לשער טיטוס, הנרקב מזוהמתה של העיר רומא, שעכשיו היא איטלקית, לא רומאית, הם עצרו כדי לכתוב על היסוד של השער את המילים העבריות: "עם ישראל חי".

 בשביל היהודי, נסיגה לעולם איננה תבוסה. מפני שמי שיש לו אמת, והוא אמיתי, לעולם לא יכול להיות "לוזר". העם היהודי ככלל לעולם לא יכול להיות מובס, מפני שהוא העם של האמת, העם הנבחר. ואלו בתוך העם היהודי אשר יודעים את האמת ההיא ונושאים אותה, לעולם לא יכולים להיות מובסים. במקרה הגרוע ביותר, זו נסיגה. במקרה הגרוע ביותר, זו נפילה. ובמילים של שלמה המלך: "כי שבע יפול צדיק  -וקם". זו יהדות. זו אמונה, אבן הפינה, יסוד היהדות.

מה שקרה ל'כך' הוא נסיון. סוג של נסיון אלוקי אשר כל יהודי גדול  -וכל תנועה גדולה  -עומדים מולו. מאברהם ועד לדורנו זה, הקב"ה מנסה את אלו שהוא אוהב, כדי לראות אם הם יעמדו בקשיים, בייסורים ובאכזבות. לראות עד כמה הם אוהבים אותו. לראות אם הם באמת ראויים לשאת את השלהבת של הרעיון היהודי המקורי, של הדיבור בשם ה'. בשביל 'כך', הנסיון הוא, לראות אם במצב שאנחנו עומדים מול הסכנה להיות מוצאים מהמרוץ לכנסת אם לא נשנה את התוכניות שלנו ואם לא נתפשר על האמת התורנית שלנו  -האם במצב זה נפנה ונוותר על הרעיונות בשביל רווח פוליטי. לא פנינו. לא התפשרנו. דבקנו בחוקי התורה, והכפפנו את צווארנו תחת עול מלכות שמים. ובכן, לא הפסדנו. אנחנו זכינו בנצחון הגדול ביותר שיהודי יכול לנצח.


לא. זו לא היתה תבוסה בשביל 'כך', אבל מה שקרה הוא טרגדיה לעם היהודי, למדינה היהודית, מאחר שאנחנו היינו התקווה היחידה של ישראל, אנחנו הננו התקווה היחידה. בואו נשים קץ לאשליות הנצחיות, לבלבול המוח בקשר ל"איזו היא המפלגה הטובה הבאה בתור". "אין מפלגה הבאה בתור"  -או שיש לך האמת, או שאין לך. במשך שנים סייעו יהודים לקרב את ישראל אט-אט לטרגדיה, בכך שהשלו את עצמם בשקר הזה שהליכוד "יותר טוב" מ"העבודה". ודאי שזה היה הבל, ואין שום הבדל יסודי בין שתי המפלגות הללו. שמיר, לא פרס, הוא זה שהיה ראש ממשלה לכל אורך השנה של האינתיפאדה. שמיר והליכוד הם אלו שסרבו לספח את השטחים המשוחררים. היה זה הליכוד, לא "העבודה", שמסר את סיני. אין הבדל מהותי. האחד יביא אותנו, במקרה הטוב, לאט יותר לטרגדיה מאשר השני.


ובכן, השנים הבאות יהיו, בהכרח יהיו, שנים של סכנה נוראה וטרגדיה. אין דבר שיכול לעצור זאת, משום שאין ולו מפלגה אחת שיש לה התשובה. המפלגות החילוניות  -מעצם הגדרתן אין להן תשובה לעם יהודי שגורלו תלוי בקיום רצון ה'. המפלגות הדתיות  -פשוט אינן תופסות את ההיקף המלא של רצון ה', שעה שהן מתעקשות לראות יהודים כ"דת" במקום לראות אותם כפי שהם באמת, לאום-דת, כולל כל החוקים של עם ומדינה שחייבים להיות נאכפים.

 לא. אין "כמעט כמו 'כך'". יש רק "כך". השומר האחד והיחיד של הרעיון היהודי המקורי. ובכן, ודאי שאנחנו ממשיכים. אנחנו חייבים להמשיך, מאחר שזהו תפקידנו עלי אדמות. זו חובתו של כל יהודי ויהודי המבין את הרעיון היהודי. גם הוא 'כך'. גם הוא נברא על מנת לחיות ולהפיץ את האמת.
לעולם לא נשנה את האידיאולוגיה שלנו. עם זאת, אנחנו כן נתחיל מחדש. נשנה את שם הכלי ל"כח", ונכתוב ונדבר רק עם פסוקים מהתנ"ך וציטוטים מהתלמוד והמפרשים. המתייוונים של הכנסת ובית המשפט העליון ייאלצו  -או לתת לנו לרוץ, או לומר במפורש שהיהדות שאנחנו מצטטים הינה "גזענית". או שהם יתנו ל"כח" לרוץ, או שיפסלו את היהדות. בעזרת ה' נהיה שוב בכנסת, אבל הפעם במספרים גדולים, בדרך לשלטון.
ומי יודע מה יתרחש בחודשים ובשנים יבואו? המשך ההתפוררות וההידרדרות של המצב יכול בהחלט להוביל  -ויוביל  -לכך שציבור זועם, מתוסכל, מפוחד, יפנה אלינו בשעה שהמבנה הפוליטי יתמוטט. אבל השאלה החשובה ביותר היא השאלה שיש להפנות לאלו שכועסים וממורמרים על מה שעשו לנו המתיוונים: כשפועלים נגד מישהו בצורה שערורייתית, האם הוא מרים ידיים? האם הוא קם ונוטש את המערכה ופשוט נותן ליריב לנצח? ודאי שלא. הוא נשאר בשדה המערכה ומשיב מלחמה שערה. המבחן האמיתי היום של מאמינים אמיתיים ושל תומכים הוא, האם הם ממשיכים לתמוך ב'כך' ובי, גם בזמנים קשים ובשעות צרה.
אנחנו המנצחים היהודים האמיתיים, ואנחנו ממשיכים. אחרי שבנינו תשתית עצומה ואהדה כובשת, הגענו לגובה כזה אשר עד לפני שנים ספורות רק מעטים דמיינו לעצמם שהוא אפשרי. אנחנו ממשיכים עכשיו לטפס גבוה עוד יותר, אנחנו שהננו התקוה של ישראל, התקוה להציל אותה מטרגדיה. לא רק שאני לא רוצה לשמוע דכאון ויאוש  -אני רוצה שאותם שבאמת אוהבים ותומכים בי, יראו שדווקא עכשיו, במיוחד בשעה זו, אתם תתנו לנו את התמיכה כדי שנוכל להמשיך.

**********

ב' כסלו תשמ"ט. נכתב בעקבות פסילת תנועת "כך" מהשתתפות בבחירות 88'. פורסם באנגלית תחת השם: :On Victory and Defeat.פ In: Jewish Press, November 11, 1988, p. 18B, 43; Kahane Magazine, November-December 1988, p. 17-20.