פירוש המכבי - דברים

דברים פרק ה

פרק ה

מושגים

(א) ...ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם. תורה, צריך גם ללמוד וגם לעשות.

ידעתי; אמונה

(ב-ד) ה' אלקינו כרת עמנו ברית בחוֹרב. לא את אבוֹתינו כרת ה' את הברית הזאת כי אוֹתנו, אנחנו אלה פה היום כֻלנו חיים. פנים בפנים דבר ה' עמכם בהר מתוך האש. כתב רש"י (ד): "א"ר ברכיה, כך אמר משה: אל תאמרו אני מטעה אתכם על לא דבר כדרך שהסרסור עושה בין המוכר ללוקח. הרי הלוקח עצמו מדבר עמכם". אמונתנו בתורה באה מראייה.

ידעתי את ה'

(ז) לא יהיה לך אלהים אחרים על פני. כתב רשב"ם: "נ"ל, אפילו אתה מאמין בי, לא יהיה לך אלהים אחרים... וכן (שמות כ:כ): 'לא תעשון אִתִי אלהי כסף', אע"פ שאתם מאמינים בי. וכן 'בלתי לה' לבדו' (שמות כב:יט), ולא לו ולאחרים". אין שותפות עם ה'. וכן נאמר (פסוק ט): "לא תשתחוה להם... כי אנכי ה' אלקיך א-ל קנא".

מושגים; צבועים

(י-יא) ועוֹשֹה חסד לאלפים לאהבַי ולשמרי מצווֹתי. לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא... כתב בעל הטורים (י): "סמך 'ולשמרי מצותי' ל'לא תשא', שאפילו בשמירת מצות יש משום 'לא תשא'. שהעושה מצוה שלא לשם שמים כאלו נושא שם שמים לבטלה". וקשה, הרי אמרו (פסחים נ:): "מתוך שלא לשמה בא לשמה"? ונראה, שזה דוקא בשלב הראשון, אך אם כבר עבר הרבה זמן והוא עדיין מקיים את המצוה שלא לשמה, יש בזה כאילו נושא שם שמים לשוא.

ידעתי; מושגים; שבת

(יב-טו) שמור את יום השבת לקדשו כאשר צוך ה' אלקיך. ששת ימים תעבוֹד ועשית כל מלאכתך ויום השביעי שבת לה' אלקיך, לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך, ושורך וחמוֹרך וכל בהמתך וגרך אשר בשעריך למען ינוח עבדך ואמתך כמוך. וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים, ויוֹצִאֲך ה' אלקיך משם ביד חזקה ובזרוֹע נטויה. על כן צוך ה' לעשות את יום השבת. יש שני טעמים למצות שבת, ושניהם כדי שנכיר ונדע את ה' ואת כחו וגבורתו. הראשון הוא: זכירת יציאת מצרים. ועל זה כתב ספורנו (יב): "מצות שביתת הבהמה היא כדי שינוח העבד. ומצות מנוחת העבד היא זכר ליציאת מצרים, שהשבית בה הקב"ה את העבודה מן העבדים". וכתב הרמב"ן (יב): "...כשינוח עבדך ואמתך כמוך, תזכור כי עבד היית". והטעם השני הוא: זכירת מעשה בראשית, כמו שכתב הרשב"ם (יב): "'כאשר צוך ה' אלקיך' - כלומר, מה שמפרש בדברות הראשונים (שמות כ:יא): 'כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ'...".

ידעתי את ה'; אמונה; השבת

בענין זה כתב הרמב"ן (טו): "והרב אמר בספר המורה (ב:לא) כי המאמר הראשון [זכור, בפרשת יתרו] הוא כבוד היום והידורו, וכאשר אמר (שמות כ:יא): 'על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו', ועל כן הזכיר טעם 'כי ששת ימים עשה ה' [את השמים ואת הארץ]' (שמות שם). אבל בכאן יזהיר אותנו לשמור השבת בעבור היותנו עבדים במצרים, עובדים כל היום על כרחנו ולא היתה לנו מנוחה, והוא יצוֵנו עתה לשבות ולנוח כדי שנזכיר חסדי ה' עלינו שהוציאנו מעבדות למנוחה. והנה בשבת נכללו שני טעמים: האחד להאמין בחידוש העולם כי יש א-לוה בורא; ולזכור חסדו הגדול שעשה עמנו שאנחנו עבדיו אשר קנה אותנו לו לעבדים. גם זה אינו מחוור אצלי [כך אומר הרמב"ן]... ועל דרך האמת... כי הדיבור הזה ב'שמור' ליראה את השם הנכבד והנורא, ועל כן יצוֵנו שנזכור את היד החזקה והזרוע הנטויה שראינו ביציאת מצרים, וממנו לנו היראה, כמו שאמר (שמות יד:לא): 'וירא ישראל את היד הגדוֹלה אשר עשה ה' במצרים וייראו העם את ה''...".

עם ישראל - עם סגולה

(טו) וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים... על כן צוך ה' אלקיך לעשות את יום השבת. כתב רש"י: "על מנת כן פדאך, שתהיה לו עבד ותשמור מצוותיו". וזה כעין האיסור להיות עבדים לעבדים (ב"ק קטז:).

א"י

(טז) כבד את אביך ואת אמך... למען יאריכֻן ימיך ולמען ייטב לך על האדמה אשר ה' אלקיך נוֹתן לך. א"י היא ברכה והגלות - קללה.

מושגים

אבן עזרא כותב: "ורבים אמרו כי אין עוון במחשבת הלב ואין עליהם שכר ועונש. ויש ראיות רבות להשיב עליהן... ועיקר כל המצוות ליישר הלב".

מושגים; אישות

(יז) כתב הרמב"ן: "והוסיף ביאור בדיבור 'לא תחמוד', שהקדים האשה בעבור (בראשית ח:כא): 'כי יצר לב האדם רע מנעֻריו' באשה יותר מן הכל".

אמונה; ידעתי את ה'; תורה מסיני

(יט,כא) את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם בהר, מתוך האש, הענן והערפל - קול גדול ולא יסף... ותאמרו: הן הראנו ה' אלקינו את כבוֹדו ואת גדלו, ואת קוֹלו שמענו מתוך האש. היום הזה ראינו כי ידבר אלקים את האדם, וחי.

אמונה; בחירה; יראת ה'

(כד-כו) קרב אתה ושמע את כל אשר יאמר ה' אלקינו ואת תדבר אלינו את כל אשר ידבר ה' אלקינו אליך ושמענו ועשינו. וישמע ה'... ויאמר ה' אלי... היטיבו כל אשר דברו. מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אוֹתי ולשמוֹר את כל מצווֹתי כל הימים... כתב הרמב"ן (כו): "בעבור היות רשות האדם בידו להצדיק ולהרשיע, והכל בידי שמים חוץ מיראת שמים (ברכות לג:), יאמר הכתוב כן".

אמונה; יראת ה'

(כו,כט-ל) מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אוֹתי ולשמוֹר את כל מצווֹתי כל הימים... ושמרתם לעשות כאשר צוה ה' אלקיכם אתכם, לא תסֻרו ימין ושמאל; בכל הדרך אשר צוה ה' אלקיכם אתכם תלכו... כתב אבן עזרא (ל): "וזו המצוה והחקים והמשפטים עיקרם למען תירא אתה ובנך ובן בנך. והנה עיקר כל המצוות אמונת הלב, וכאשר תירא ה' זה כל האדם, ובעבור זה נברא האדם, כדברי קהלת (יב:יג)": "סוף דבר הכל נשמע, את האלקים ירָא ואת מצווֹתיו שְמור כי זה כל האדם".

א"י

(כח) ואתה פה עמוד עמדי ואדברה אליך את כל המצוה והחוקים והמשפטים אשר תלמדם ועשו בארץ אשר אנכי נותן להם לרשתה. התורה ניתנה לקיום בא"י.

אמונה

(כט) ...ושמרתם לעשות כאשר צוה ה' אלקיכם אתכם, לא תסֻרו ימין ושמאל. כתב הספורנו: "לא להוסיף לטוב כפי מחשבותיכם ולא לגרוע כלל". אסור לשנות אפילו "לטובת" התורה.

אמונה; א"י (ל) בכל הדרך אשר צוה ה' אלקיכם אתכם תלכו למען תחיון וטוב לכם, והארכתם ימים בארץ אשר תירשון. א"י היא ברכה, והגלות - קללה.