פירוש המכבי - דברים

דברים פרק ח

פרק ח

 א"י היא ברכה

(א) כל המצוה אשר אנכי מצוך היום תשמרון לעשות... ובאתם וירשתם את הארץ אשר נשבע ה' לאבתיכם.

ידעתי; מושגים - היהודי חייב לקבל על עצמו לשמור את כל המצוה, כלומר, לקבל עליו עול מלכות שמים

כל המצוה אשר אנכי מצוך היום תשמרון לעשות... נראה שכל מקום שכתוב "שמירה", הכוונה היא שראשית כל, היהודי צריך לשמור את המושג של עול מלכות שמים ויראת ה', ושה' ציווה את המצוות, ובכך הוא מודה שעליו לקיים אותן גם אם הוא נכשל בכך מצד חולשת הרוח והאופי. ושנית, צריך לקיים אותן בפועל, וכן כתוב (פסוק ו): "ושמרת את מצות ה' אלקיך ללכת בדרכיו וליראה אתו".

מושגים - לגמור את המצוה

כל המצוה... תשמרון לעשות. רש"י מביא: "ומדרש אגדה: אם התחלת במצוה, גמור אותה, שאינה נקראת המצוה אלא על שם הגומרה, שנאמר (יהושע כד:לב): 'ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם'...".

ידעתי; בטחון

(א-ג) כל המצוה אשר אנכי מצוך היום תשמרון לעשות... וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ה' אלקיך זה ארבעים שנה במדבר, למען ענוֹתך, לנסוֹתך, לדעת את אשר בלבבך, התשמוֹר מצווֹתָו אם לא. ויענך ויַרעִבֶך, ויאכִלך את המן... למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם. כתב הרשב"ם (ב): "זה עינוי, שאין פת בסלך, וחייך תלויים למרום בכל יום". כלומר, שבטחון הוא קשה והוא עינוי, והקב"ה דורש את זה מישראל. וכתב אבן עזרא (א): "אם רציתם לשמור את המצוות למען תחיו, זִכרו את 'הדרך'". כלומר, אם אתם רוצים לשמור את המצוות, זִכרו את המדבר ואת הבטחון שהיה הבסיס שם. וכתב הרמב"ן (ב): "ולא יהיה צדיק נעזב ומבקש לחם, כי ה' מפרנס אותך במדבר במעשה נס גדול, בעבור לכתך אחר מצוותיו... כי היה נסיון גדול להם, שלא ידעו עצה לנפשם, וייכָנסו במדבר הגדול, לא מקום לחם, ואין בידם כלום מן המן, אבל ירד דבר יום ביומו... וה'... הביאם בנסיון זה כי ממנו יוָדע שישמרו מצוותיו לעולם".

כתב רש"י (ב): "'התשמור מצוותיו' - שלא תנסוהו ולא תהרהר אחריו". כלומר, שיסוד המצוות הוא בטחון ואמונה. וכתב בעל הטורים (ג): "'ויאכילך את המן... למען הודיעך' - מלמד שבאכילת המן ניתן להם דעה... וזהו: לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן (מכילתא, בשלח, מסכתא דויהי, פתיחתא)". וכוונתו פשוטה: שרק אוכלי המן, שלמדו בטחון ואמונה, יכולים לתפוס את כוונת ותכלית התורה.

מושגים; תכלית האדם; ידעתי

(ג) למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה'... חוץ מהמושג של בטחון שלמדנו מהמן, יש עוד לקח גדול: שתכלית האדם היא לדעת את ה', להשתעבד לעול מלכותו, לחיות על פי כל מוצא פיו...

בטחון; אין סומכין על הנס

 ...כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם. אבל צריך גם לחם.

בטחון

(ד) שמלתך לא בלתה מעליך ורגלך לא בצֵקה זה ארבעים שנה...

ידעתי את ה'; לה' הארץ ומלואה; אזהרה נגד גאוה

(ה-ז,י) וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו, ה' אלקיך מְיַסרֶך ושמרת את מצווֹת ה' אלקיך... כי ה' אלקיך מביאך אל ארץ טובה... ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך... אחרי שאמר שה' עשה איתך נסים ונפלאות ונתן לך מן, פרנסה, ושמלתך לא בלתה, ונתן לך כח ללכת ורגלך לא בצקה, הזהיר: הָבֵן שהקב"ה התנהג איתך כך - לתת לך פרנסה וצרכיך מן השמים, והביאם ביסורים ובציפייה כל יום - כדי להדריך אותך כמו שאב מדריך את בנו. ולרוב, ההדרכה היא ביסורים ולא בקלות, משום שהאב רוצה שבנו ילמד - לטובתו - לקח חשוב. והלקח החשוב כאן היה שהכל בא מן השמים, ושלא ירום לבבך אחרי שיביא אותך ה' לארץ טובה, ושלא תחשוב שכוחך ועוצם ידך עשתה... וכמו שממשיך משה ואומר (פסוקים יא-יב,יד,יז): "השמר לך פן תשכח את ה' אלקיך... פן תאכל ושבעת... ורם לבבך... ואמרת... כחי ועוֹצם ידי עשה לי...".

כתב הרשב"ם (ז): "'כי ה' אלקיך מביאך אל ארץ טובה'... ולבסוף 'ורם לבבך ושכחת'. לכך אני מצווך לזכור את הדרך וסיפוק צרכיך משמים, וידעת 'כי לא בכח יגבר איש' (שמואל א ב:ט)".

יראת ה'; מושגים

(ו) ושמרת את מצווֹת ה' אלקיך ללכת בדרכיו וליראה אוֹתו.

א"י

(ז-י) כי ה' אלקיך מביאך אל ארץ טובה, ארץ נחלי מים... ארץ חטה ושעוֹרה... ארץ אשר לא במסכנֻת תאכל בה לחם... ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטוֹבה אשר נתן לך. תברך את ה' בהודאה על הברכה הגדולה ביותר שנתן לך - ארץ טובה משלך, וכן תברך אותו על הארץ, כלומר, כשאתה גר על האדמה, בתוך הארץ.

ידעתי את ה' - רק ע"י קיום המצוות

(יא) השמר לך פן תשכח את ה' אלקיך, לבלתי שמוֹר מצווֹתיו... זכירת ה', ואמונה אמיתית בו, באות אך ורק בקבלת עול המצוות, כי הן מעידות על קבלת עול מלכות שמים אמיתית, ולא סתם מלמול "מושג" של אלקים.

לא ידעתי את ה'

(יב-יד) פן תאכל ושבעת, ובתים טוֹבים תבנה, וישבת: ובקרך וצאנך ירביֻן, וכסף וזהב ירבה לך, וכל אשר לך ירבה - ורם לבבך ושכחת את ה' אלקיך... גאוה ושכחת ה' באות מעושר. וכדי למנוע את "פן תאכל ושבעת", הזהיר ה' (י): "ואכלת, ושבעת, וברכת...", שכך תזכור שלה' הארץ ומלואה, והוא הכל יכול, והוא זה שנתן לך את כל זה, והוא שהרים אותך מעבדות במצרים ומנדידה במדבר. וזו כוונת הפסוקים:

(יד-טז) ...ושכחת את ה' אלקיך המוציאך מארץ מצרים מבית עבדים; המוליכך במדבר הגדוֹל והנורא; נחש, שרף, ועקרב וצמאון אשר אין מים, המוציא לך מים מצור החלמיש; המאכִלך מן במדבר אשר לא ידעון אבוֹתיך. ולכן לא ידעת אתה מה זה ואם אפשר לסמוך על זה.

(טז) למען ענוֹתך. שתצטרך לסמוך על זה כל יום.

ולמען נסוֹתֶך, להיטִבך באחריתך. כי מזה תצא אדם יותר טוב, חסר גאוה וסָמוך על הקב"ה. וכתב הספורנו: "'למען ענותך' - שתקיים מעוני, כדאגת מי שאין לו פת בסלו. 'ולמען נסותך' - אם תעשה רצונו, בתתו פרנסתך שלא בצער". 

מושגים

ולמען נסתך, להיטבך באחריתך. כתב הספורנו: "להיטיבך יותר ממלאכי השרת, כראוי למנוסֶה לפניו". בחירה חופשית היא תכלית האדם.

לא ידעתי את ה'; כוחי ועוצם ידי; בטחון

(יז-יח) ואמרת בלבבך: כחי ועוֹצם ידי עשה לי את החיל הזה! וזכרת את ה' אלקיך, כי הוא הנוֹתן לך כח לעשות חיל.

עם ישראל - לא כשאר העמים

(יח) ...כי הוא הנתן לך כח לעשות חיל, למען הקים את בריתו אשר נשבע לאבוֹתיך כיום הזה. רק משום שהוא כרת ברית עם אבותינו להקים עם סגולה שילך בדרכיו - הוא עושה בשבילנו חיל. שאילו לא היינו עם נבחר, לא היה טורח בנו, כי אז לא היה שום הבדל בינינו לבין כל יתר העמים.

שכר ועונש לאומי; א"י

(יט-כ) והיה אם שָכוֹח תשכח את ה' אלקיך והלכת אחרי אלהים אחרים... העִדוֹתי בכם היום כי אבוֹד תאבֵדון... עקב לא תשמעון בקול ה' אלקיכם. כתב הרשב"ם (כ): "'עקב לא תשמעון' - זהו סיום כל תחלת הפרשה. 'והיה עקב תשמעון' תנחלו את הארץ, 'ועקב לא תשמעון' תאבדו ממנה".