פירוש המכבי - דברים

דברים פרק יז

פרק יז

ארץ ישראל ועבודה זרה

(ב-ג) כי ימצא בקרבך באחד שעריך אשר ה' אלקיך נוֹתן לך, איש או אשה אשר יעשה את הרע בעיני ה' אלקיך לעבוֹר בריתו, וילך ויעבוֹד אלהים אחרים... הרמב"ן נותן כמה הסברים למה כתוב "באחד שעריך", אע"פ שגם בחו"ל חייבים על ע"ז, ואח"כ כותב: "ועל דרך האמת יתכן כי הזכיר 'באחד שעריך' בעבור שאמר 'לעבור בריתו' והיא התועבה הנעשית בישראל [שבפסוק ד כתוב "נעשתה התועבה הזאת בישראל"], יודיע הכתוב כי הברית בארץ הברית, אבל הדר בחו"ל כאילו עובד ע"ז". כלומר, שלא היה יכול לכתוב על ע"ז בחו"ל "לעבור בריתו" ו"נעשתה תועבה", כי אפילו אלה שאינם עובדים ע"ז ממש בחו"ל, הרי הם כאילו עושים כן.

לא ידעתי את ה'

כתב הספורנו (ב): "כי אמנם העובד עבודת גילולים כופר כל המצוות ומבטלן".

ידעתי את ה'

(ה) והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא... אל שעריך... וסקלתָם באבנים וָמתו. פירש רש"י: "שער שעבד בו". והסביר הספורנו: "אל שער שעבד בו, להראות שלא יושיעהו האל הנכר הנעבד שם".

מושגים

(ו) על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת... כתב בעל הטורים: "...הרשעים בחייהם נקראים מתים".

צדק; מושגים

(ז) יד העדים תהיה בו בראשוֹנה להמיתו... הסיבה היא שזה יביא את העדים להיות זהירים בעדותם.

ובערת הרע מקרבך

 ...ובערת הרע מקרבך - בעובד ע"ז.

מנהיג

(ח) כי יפלא ממך דבר למשפט... וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך בו. יש לדייק מלשון "כי יפלא ממך דבר...", שאם  יש לך שאלה בדבר המכוסה ממך, שזה ספק לך, אתה חייב לשאול. אבל אם אתה יודע בבירור את התשובה, אין לך לשאול, אלא תפסוק לעצמך. ולדאבוננו, היום רבים הפכו לגלמים שאין להם שכל ותבונה משלהם, ובכל דבר פונים לרבי והופכים אותו לע"ז, עד כדי כך שמבטלים כל רבי אחר ומגיעים אפילו לאפיקורסות של בזיון ת"ח. ונ"ל שזאת כוונת האבן עזרא (יא) שכתב: "'אשר יורוך' - בדבר המופלא". ולכאורה, דברים אלה מיותרים; אלא כוונתו היא שרק בדברים שמכוסים ממך, עליך לשאול ולציית.

א"י

(ח,י) כי יפלא ממך דבר למשפט... וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך בו... ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא אשר יבחר ה'... א"י היא המקום שמשם צריכה לצאת תורה.

(ט) ובאת אל הכהנים הלוים ואל השוֹפט אשר יהיה בימים ההם, ודרשת והגידו לך את דבר המשפט. כתב רש"י (ע"פ ספרי): "ואפילו אינו כשאר שופטים שהיו לפניו, אתה צריך לשמוע לו. אין לך אלא שופט שבימיך". נראה שהטעם פשוט, שאם לא כן, אם נטען ששופט מסויים אין לו סמכות משום שהוא אינו מגיע לדרגתם של אלה שקדמו לו, ירבו מחלוקות בישראל. וזאת הסיבה שאמר:

(יא) לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל. וכתב רש"י על זה: "אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין, וכ"ש שאומר לך על ימין ימין ועל שמאל שמאל". מהסיפא מבינים את הרישא:  כאשר השופט צודק ולא טועה בדין, והוא פוסק דין אמיתי, שימין הוא ימין - בוודאי צריכים לשמוע לו, אבל גם אם טעה ופסק דין לא אמיתי, חייבים לשמוע לו, ולא משום שהדין שפסק הוא נכון, שהרי בפירוש נאמר כאן שיש מקום שהוא לא טועה (הסיפא) ויש מקום שהוא כן טועה (הרישא), אלא בכל זאת צריכים לציית, לא משום האמת שבדין המסויים הזה, אלא כדי שלא ירבו מחלוקות בישראל.

אנו רואים את זה בפירוש במעשה של רבי אליעזר בן הורקנוס (ב"מ נט.-:): "חֲתָכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא, ר"א מטהר וחכמים מטמאין. וזה הוא תנור של עכנאי... ואמר להם [ר"א]: אם הלכה כמותי, מן השמים יוכיחו. יצאתה בת קול ואמרה: מה לכם אצל ר"א שהלכה כמותו בכל מקום?! עמד רבי יהושע על רגליו ואמר (לקמן ל:יב): 'לא בשמים היא'. מאי 'לא בשמים היא'? אמר רבי ירמיה: שכבר ניתנה תורה מהר סיני. אין אנו משגיחין בבת קול, שכבר כתבת בהר סיני בתורה (שמות כג:ב): 'אחרי רבים להטוֹת'... ואף ר"ג [ששם את ר"א בחרם] היה בא בספינה. עמד עליו נחשול לטבעו. אמר: כמדומה לי שאין זה אלא בשביל ר"א בן הורקנוס. עמד על רגליו ואמר: רבונו של עולם! גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא עשיתי, אלא לכבודך, שלא ירבו מחלוקות בישראל! נח הים מזעפו...".

כמו כן, אמרו חז"ל על בית הלל ובית שמאי (עירובין יג:): "אלו ואלו דברי אלקים חיים". ולכאורה זה תמוה - הלא דבריהם ממש מנוגדים? אלא, גם אם בית הלל לא פסקו את הדין הנכון, בכל זאת מאחר שהם הרוב, חובה לשמוע להם - לא משום שזה נכון אלא כדי שלא ירבו מחלוקות בישראל. ואין ספק שמי שיודע שהפוסק טעה, חובה עליו גם לשמוע אליו וגם להטרידו אח"כ בלי הפסק עם ראיות להיפך. כמו כן, על הפוסק לשמוע לדבריו ולשקול אותם, וללמוד מטעויות קודמות.

מצוה לשמוע לחכמים

אומרת הגמרא (שבת כג.): "מאי מברך [בחנוכה]? מברך: 'אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של חנוכה'. והיכן ציוונו? רב אויא אמר: מ'לא תסור'. רב נחמיה אמר: 'שאל אביך ויגדך, זקניך ויאמרו לך' (לקמן לב:ז)". וצ"ע מדוע רב נחמיה לא למד כרב אויא?

וכל העם ישמעו ויירָאו

(יב-יג) ...ובערת הרע מישראל וכל העם ישמעו וירָאו ולא יזידון עוד - בזקן ממרא.

א"י

(יד-טו) כי תבוֹא אל הארץ אשר ה' אלקיך נוֹתן לך וירשתה וישבתה בה, ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבוֹתי; שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלקיך בו, מקרב אחֶיך תשים עליך מלך; לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחִיך הוא. לפי הספורנו יש כאן חיוב (כמו לפי כל המפרשים), אבל הוא כותב (יד): "'ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים' - שתהיה המלכות לו ולזרעו [שהמלוכה תהיה קבועה במשפחתו ותעבור אוטומטית לזרע המלך הזה], לא כענין השופטים שהיה השופט מולך הוא בלבד אבל לא זרעו אחריו. ועל מינוי שופט למלך בזה האופן [בלי המשך משפחתי אוטומטי] נצטוו בביאתם לארץ, כאומרו (במדבר כז:יז): 'ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה'. אמנם, שיהיה המלך כמלכי הגוים מחזיק במלכות הוא וזרעו, נמאס אצל הא-ל יתברך. אבל ציווה שכאשר יקשו ערפם להעמיד להם מלך בזה האופן [כמו שעשו בימי שמואל, אזי לכל הפחות:] לא יבחרו אלא אדם כשר... והיה הרשות במינוי המלך [כזה] כמו שהיה הרשות ביפת תואר אשר רמז שסופו לשנאותה". ורש"י כתב (כ): "...שאם בנו הגון למלכות, הוא קודם לכל אדם".

מ"מ ברור שגוי בשום פנים ואופן אינו יכול להיות מלך על ישראל.

בטחון

אומר המדרש (דברים רבה ה:ט): "'אל תבטחו בנדיבים...' (תהלים קמו:ג) - א"ר סימון בשם ריב"ל: כל מי שבוטח בהקב"ה זוכה להיות כיוצא בו. מנין? שנאמר (ירמיהו יז:ז): 'ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו'. אבל כל מי שיבטח בע"ז נתחייב להיות כיוצא בה. מנין? שנאמר (תהלים קטו:ח): 'כמוהם יהיו עוֹשֹיהם'. רבנן אמרי: כל מי שנשען בבשר ודם עובר, אף פרוסטיא שלו [חכמתו, שררתו] עוברת".

לשון הרע; אהבת ישראל

עוד אומר המדרש (שם ה:י): "דורו של אחאב עובדי ע"ז היו, והיו יוצאין למלחמה ונוצחין. ולמה כן? שלא היו ביניהן דילטורין... אבל דורו של שאול כולן היו דילטורין... לפיכך היו נופלים במלחמה. דבר אחר, א"ר מונא: כל שאומר לשון הרע מסלק השכינה מלמטה למעלה... אמר רב שמואל בר נחמן: למה נקרא שמו של לשון הרע 'לשון שלישי'? שהוא הורג שלשה: שאומרו, והמקבלו, ושנאמר עליו... שאלו לנחש... ולמה אתה מהלך בארץ ולשונך שותת בארץ? אמר להן: שהוא גרם לי, שאמרתי לשה"ר על בוראי... דבר אחר: אמרו לנחש, למה אתה נושך באבר אחד וארסך מהלך בכל האיברים? אמר להן: עד שאתם שואלין אותי, למה אין אתם שואלין לבעלי הלשון, שעומד ברומי והורג בסוריא...".

ידעתי את ה'; מלך

המדרש ממשיך (שם ה:יא): "'אשימה עלי מלך' - רבנן אמרי: אמר הקב"ה: בעוה"ז ביקשתם מלכים, ועמדו המלכים מישראל והפילו אתכם בחרב... כיון שראו ישראל מה הגיע מתחת ידי מלכיהם, התחילו צווחין הכל: אין אנו מבקשין מלך ישראל! למלכנו הראשון אנו מבקשין (ישעיהו לג:כב): 'כי ה' שוֹפטנו, ה' מחוֹקקנו, ה' מלכנו, הוא יושיענו'. אמר להם הקב"ה: חייכם, כך אני עושה. מנין? שנאמר (זכריה יד:ט): 'והיה ה' למלך על כל הארץ'...".

בטחון; קידוש השם; מנהיג

(טז) רק לא ירבה לו [למלך] סוסים ולא ישיב את העם מצרימה למען הרבות סוס, וה' אמר לכם: לא תוֹסִפון לשוב בדרך הזה עוד. הרמב"ן מביא: "...בירושלמי בסוף סנהדרין (י:ח): 'לישיבה אי אתה חוזר, אבל אתה חוזר לסחורה, לפרקמטיא ולכבוש הארץ". בטעם האיסור כתב אבן עזרא (טו): "כי ה' גאלם משם, ובשובם יחללו השם". וממשיך הרמב"ן: "...ויתכן שדרך הכתוב כי הזהיר 'לא ירבה לו סוסים' אפילו מארצו... או בדרך הסחורה [ממצרים] המותרת, שלא יבטח  על רכבו כי רב ועל פרשיו כי עצמו מאד, אבל יהיה מבטחו בה' אלקיו. ואח"כ הזהיר על המלך שלא ישיב את העם מצרימה, שיהיו לו שם מעבדיו ומעמו שרי מקנה יושבים בערי הרכב למען הרבות סוס כענין שנאמר בשלמה". אם כן, יש כאן שתי סיבות ש"לא ירבה לו סוסים": א) כדי שיבטח בה' ולא בסוסים. ב) ריבוי סוסים עלול להביא אותו להושיב יהודים במצרים, שזה חילול השם. ונראה לי שיש טעם שלישי: שלא ירום לבבו, ושידע את ה'.

ידעתי את ה'; מנהיג; מלך

(טז-יז) רק לא ירבה לו סוסים... ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו, וכסף וזהב לא ירבה לו מאד. פירש אבן עזרא (יז): "שלא יעניש את ישראל. והנה שלמה שנתן הכסף כאבנים בירושלים מרוב אהבתו לממון, התרעמו עליו ישראל".

(יח) והיה כשבתו על כסא ממלכתו. פירש אבן עזרא: "בתחלת מלכותו".

(יח-כ) וכתב לו את משנה התורה הזאת... והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו, למען ילמד ליראה את ה' אלקיו לשמוֹר את כל דברי התורה הזאת ואת החֻקים האלה לעשוֹתם. לבלתי רום לבבו מאחיו, ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאול, למען יאריך ימים על ממלכתו, הוא ובניו בקרב ישראל. פירש אבן עזרא (כ): "'לבלתי רום לבבו' - אם היה חפשי מהמצוות". כלומר, שאדם שהוא חפשי מעול המצוות ומיראת העליון, בהכרח יהיה רם לב, כי גם אם הוא הולך לפי המוסר, הוא עושה זאת לפי דעתו. וכתב הרמב"ן: "נרמז בכאן בתורה איסור הגאות, כי הכתוב ימנע המלך מגאות ורוממות הלב... כי בראוי להתרומם ולהתגדל [מכיון שהוא מלך] יזהירנו להיות לבבו שפל ככל אחיו הקטנים ממנו, כי הגאוה מדה מגונה ונמאסת אצל האלקים אפילו במלך, כי לה' הגדולה והרוממות... כענין המבואר ע"י הנביאים (משלי טז:ה): 'תועבת ה' כל גבה לב', וכתיב (ירמיהו ט:כג): 'כי אם בזאת יתהלל המתהלל, הַשְכֵל ויָדוֹע אותי...'".

ידעתי את ה'; יראת ה'

(יט) והיתה [ספר התורה] עמו [עם המלך] וקרא בו כל ימי חייו למען ילמד ליראה את ה' אלקיו לשמר את כל דברי התורה הזאת... ראשית כל, באה יראת ה', והיא העיקר. והיא באה ע"י תלמוד תורה, והיא מביאה לידי הרצון לקיים את המצוות.

מנהיג; מלך - התורה מעל למלך; שכר ועונש

(כ) ...ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאול, למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל. כתב רש"י: "מכלל הן אתה שומע לאו".