פירוש המכבי - דברים

דברים פרק יח

פרק יח

קדושה; כי לי כל הארץ; ידעתי; מנהיג; מושגים

(א-ב,ה) לא יהיה לכהנים הלוים, כל שבט לוי, חלק ונחלה עם ישראל, אשי ה' ונחלתו יאכֵלון. ונחלה לא יהיה לו בקרב אחיו - ה' הוא נחלתו... כי בו בחר ה' אלקיך מכל שבטיך, לעמוֹד לשרת בשם ה', הוא ובניו כל הימים. יהודי חייב לדעת שלה' הארץ ומלואה, והוא יגיע לקדושה כאשר ישליך מעל עצמו ככל שאפשר את החומרנות של העולם. ולכן יִיחד הקב"ה מספר מסויים של אנשים, את הכהנים, כדי שהם ישמשו כסמל חי ויומיומי למושג של קדושה, שהרי אין להם נחלה, והם יודעים שרק ה' הוא נחלתם. ועוד מטרה לכך: שיֵדעו שהמנהיג תלוי בעם, שהלא העם נותנים לכהנים את פרנסתם (הזרוע, והלחיים והקבה וכל הקרבנות), וכך יהיו פחות גאים ויותר שפלים.

אומר רש"י (ה): "'לעמוד לשרת' - מכאן שאין שירות אלא מעומד". אסור לו לשבת, אלא שירותו להקב"ה תמיד צריך להיות מעומד, וביראה.

ידעתי את ה'; כי לי כל הארץ

(ג-ד) וזה יהיה משפט הכהנים מאת העם... אם שור אם שה, ונתן לכהן הזרוֹעַ והלְחָיַיִם והקֵבה; ראשית דגנך תירוֹשך ויצהרך, וראשית גז צאנך תתן לו. היהודי חייב לתת לה' ולמקודשיו חלק מרכושו, ממאכלו וממלבושו, כאות שזה לא רכושו. וכתב אבן עזרא (א): "כי אלה [הזרוע וכו'] הטובים משאר הבשר".

ידעתי את ה'; אמונה; מלחמה; מסירות נפש

רש"י (ג) מביא: "...דורשי רשומות היו אומרים: זרוע - תחת יד [של פנחס], שנאמר: 'ויקח רוֹמח בידו' (במדבר כה:ז), לחיים - תחת תפילה, שנאמר: 'ויעמוֹד פינחס וַיפַלֵל' (תהלים קו:ל), והקבה - תחת 'האשה אל קֳבָתָה' (במדבר כה:ח)". מה שעשה פינחס נשאר לדורות כסמל לכהן. ובמעשהו מופיע שוב הכלל של הדרך היהודית: תפלה ומלחמה יחד.

א"י

(ט) כי אתה בא אל הארץ אשר ה' אלקיך נוֹתן לך...

ידעתי את ה'; אמונה

(י,יב-יג) לא ימָצא בך מעביר בנו ובתו באש, קוֹסם קסמים, מעונן ומנחש ומכשף... כי תועבת ה' כל עוֹשה אלה, ובגלל התועבוֹת האלה, ה' אלקיך מוריש אותם מפניך. תמים תהיה עם ה' אלקיך. כתב הרמב"ן (יג): "'תמים'... שנייחד לבבינו אליו לבדו ונאמין שהוא לבדו עושה כל... שלא תהיה חסר ביראתו, כי תמים הוא השלם בדבר, כמו (שמות יב:ה): 'שה תמים', שאין בו מום ושום חסרון. וזו מצות עשה".

מנהיג; נביא; אמונה

(טו-יט) נביא מקרבך, מאחיך, כמוֹני, יקים לך ה' אלקיך - אליו תשמעון. ככל אשר שאלת מעם ה' אלקיך בחוֹרב ביום הקהל לאמר: לא אוֹסִף לשמוֹע את קול ה' אלקי... ולא אמות. ויאמר ה' אלי: היטיבו אשר דִבֵרו, נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך, ונתתי דברַי בפיו... והיה האיש אשר לא ישמע אל דברַי אשר ידבר בשמי, אנכי אדרוֹש מעמו. יש לשאול על מה שאמר ה' "היטיבו", שהלא אותה שעה בסיני כבר היתה עליהם יראת ה', וכבר האמינו בה', אבל אין ספק שלדורות כאשר לא יראו סימן גלוי וברור של ה', ויהיו זקוקים לחיזוק אמונה, גילוי שכינה היה מחזיר להם את האמונה, וא"כ מדוע אין הקב"ה עושה את זה? ועוד, מדוע תלה משה את ענין הקמת הנביאים במקום גילוי שכינה בכך שזה היה רצון בני ישראל אז, והרי אין ספק שהיום הרוב המוחלט היו בוחרים בגילוי שכינה?

ואולי י"ל שכוונת הקב"ה שאמר "היטיבו" לא היתה לומר שמכיון שהם מפחדים מלמות הוא יקים להם נביא, אלא הוא אומר למשה: אל תחשוב רע על בני ישראל משום שפחדו ולא רצו עוד גילוי שכינה, שהרי יראתי היתה עליהם, ולואי שתהיה תמיד עליהם. ואדרבה, זה שלא רצו גילוי שכינה, היטיבו אשר דיברו, ולא משום הפחד שלהם, אלא שבלאו הכי הייתי מפסיק את גלוי השכינה, משום שזה הופך את האדם לחסר בחירה, שהלא בוודאי מי שתמיד רואה גילוי שכינה, יאמין, אבל אין זאת אמונה אמיתית, שכן אמונה צריכה לבוא מהלב ולא מראייה. וכוונת ה' היתה לברוא אדם עם בחירה שיבחור בטוב על סמך האמונה שהקב"ה הוא אמת.

מנהיג; נביא - אסור לכבוש את נבואתו

(כ) כתב רש"י: "אבל הכובש את נבואתו... מיתתן בידי שמים".

מנהיג; נביא

(כב) כתב רש"י: "שאם בא להדיחך מאחת מכל המצוות לא תשמע לו, אא"כ מומחה לך שהוא צדיק גמור". וכתב הרמב"ן: "וזה איננו נכון בעיני, שאין ההמחאה שהוא צדיק גמור, אלא שהוא נביא אמת מוחזק לכל, במה [=בזה] שהקדים [כבר] לאמר עתידות ובאו [ועכשיו, אחרי זה, אמר להפר מצוה]". והרמב"ן מביא את דברי הרמב"ם (הל' יסודי התורה ז:ז): "כשמשלחין את הנביא נותנין לו אות ומופת כדי שידעו העם שהא-ל שלָחוֹ באמת. ולא כל העושה אות ומופת מאמינים אותו שהוא נביא, אלא אדם שהיינו יודעים בו מתחלה שהוא ראוי לנבואה בחכמתו ובמעשיו, שנתעלה בהן על כל בני גילו [דורו], והיה מהלך בדרכי הנבואה ובקדושתה ובפרישותה, ואח"כ בא ועשה אות ומופת ואמר שהא-ל שלָחוֹ, מצוה לשמוע ממנו".

א"י

בפסוק כב מדובר בנביא שקר; ולפני כן נזכרו המכשפים והמעוננים וכו'. וכתב אבן עזרא: "ואחר שהשלים לבאר דברי המעוננים שהיו בארץ והיא דרך ע"ז, הזהיר שלא יִשָפֵך דם נקי בארץ [כוונתו היא שהפסוק הבא (יט:א) מתחיל בענין ערי המקלט], והטעם שתהיה הארץ טהורה מתועבת המעוננים, גם לא תהיה טמאה בדם נקי".