פירוש המכבי - דברים

דברים פרק יט

פרק יט

א"י

(א) כי יכרית ה' אלקיך את הגוים אשר ה' אלקיך נוֹתן לך את ארצם, וירִשתָם וישבת בעריהם ובבתיהם. תשב בבתיהם ובעריהם ואין כאן משום גזל אלא משום "וידעת את ה'".

א"י

(ב-ג) שלוש ערים תבדיל לך בתוך ארצך אשר ה' אלקיך נוֹתן לך לרשתה... ושִלשת את גבול ארצך אשר ינחילך ה' אלקיך...

א"י; מושגים

(ח-ט) ואם ירחיב ה' אלקיך את גבֻלך כאשר נשבע לאבוֹתיך ונתן לך את כל הארץ אשר דִבֶר לתת לאבוֹתיך, כי תשמוֹר את כל המצוה הזאת לעשֹוֹתה  - ולא סתם "לשמור", וזה גם מלמדנו שהשמירתה וההבנה מתחילות בעשייה. וכתב הרמב"ן (ח): "הזכיר כאן האבות... וזה ירמוז לכל עשרה עממין שנאמרו לאברהם [וכן כתבו רש"י ורשב"ם: "קֵיני, קניזי וקדמוני"], והתנה בזה 'כי תשמור את כל המצוה'".

(ט) ...לאהבה את ה' אלקיך וללכת בדרכיו כל הימים... פירש הרמב"ן: "יורה על כל הימים העתידים לבוא".

עם ישראל ערֵבים; שפיכות דמים; א"י

(י) ולא ישָפֵך דם נקי בקרב ארצך אשר ה' אלקיך נוֹתן לך נחלה, והיה עליך דמים. אין ספק שכאן יש ענין של "כל ישראל ערבים זה בזה", וחיוב לבער את הרע מקרבנו. שאע"פ שאתה לא שפכת את הדם הנקי, מכל מקום, אם לא תטפל בזה, למצוא את הרוצח ולשפוט אותו לראות אם רצח במזיד או בשוגג, וכן אם לא תתן לרוצח בשוגג לנוס לעיר מקלט, והוא ייהרג בחנם ע"י גואל הדם, אזי עליך מוטלים הדמים. וכמו כן, כל יהודי חייב למחות על כל פשע ולבער אותו ולתקן כל עוול, ואם לא, הוא נתפס ונענש על זה. ובא"י חייבים לבער כל תועבה כזאת מקרב העם (ועיין אבן עזרא לעיל יח:כב).

עם ישראל

(יא) וכי יהיה איש שֹוֹנא לרעהו וארב לו וקם עליו והכהו נפש ומת... כתב רש"י: "מכאן אמרו: עבר אדם על מצוה קלה, סופו לעבור על מצוה חמורה - לפי שעבר על 'לא תשנא' (ויקרא יט:יח), סופו לבוא לידי שפיכות דמים".

(יב) ושלחו זקני עירו ולקחו אותו משם... - שאע"פ שהם קרובים אליו, בכל זאת אל יחוסו עליו.

ובערת הרע מקרבך; נקמה

(יג) לא תחוס עינְך עליו, ובערת דם הנקי מישראל, וטוב לך. פירש רש"י: "שלא תאמר: הראשון כבר נהרג; למה אנו הורגים את זה ונמצאו שני ישראלים הרוגים". וכתב הספורנו: "'ובערת'... כאומרו (במדבר לה:לג): 'ולארץ לא יכֻפר לדם אשר שֻפך בה, כי אם בדם שוֹפכו'. 'וטוב לך' - שלא יוסיף הרוצח להרוג אחרים, והנשארים ישמעו וייראו".

א"י

(יד) לא תסיג גבול רעך אשר גבלו ראשוֹנים, בנחלתך אשר תנחל בארץ אשר ה' אלקיך נוֹתן לך לרשתה. קצת מוזרה הלשון "אשר גבלו ראשונים". וכתב רש"י: "והלא כבר נאמר 'לא תגזול' (ויקרא יט:יג), מה ת"ל 'לא תסיג'? לימד על העוקר תחום חבירו שעובר בשני לאוין. יכול אף בחו"ל? ת"ל 'בנחלתך...' - בא"י עובר בשני לאוין, בחו"ל אינו עובר אלא משום 'לא תגזול'". ונראה שיש כאן דברים גדולים: המושג של "גזל" חל על כל דבר שהוא ברשותו של אדם, גם אם מחר לא יהיה ברשותו. ואילו המושג של "השגת גבול" הוא דוקא במקום שיש לך גבול. ובגלות יש לאדם רכוש, אבל אין לו קרקע שתהיה בידו לעולם ושתיקרא גבול, כלומר, ארצו, כי הוא עתיד לצאת מהגלות או לברוח משם, ובכלל אין לו חלק שם מפני שהיא ארץ זרה. אבל א"י נקראת גבול לגבי ישראל. ולכן בחו"ל ניתן לגזול את רכושו אבל לא להשיג את גבולו, מאחר שאין לו בכלל גבול, מה שאין כן בא"י. ועוד - בגלות, הקרקע שייכת אפילו באופן ארעי רק ליהודי היחיד, ואין לעם ישראל שום זכות בה. אבל בא"י, יש לכל העם זכות שהיא בעצם מצוה על כל יהודי לשבת בא"י ו"לרשתה" (כמו שכתוב כאן בפסוק). ובעצם יש לו זכות כזאת בכל א"י שגבלו הראשונים, אבותינו אברהם, יצחק ויעקב, שהארץ הובטחה להם. ואסור להגבילו, בזה שלא מאפשרים לו לשבת בכל מקום בא"י שירצה, מפני שזאת היא השגת גבולו.

מנהיג

(יז) ועמדו שני האנשים [העדים]... לפני הכהנים והשוֹפטים אשר יהיו בימים ההם. כתב רש"י (ע"פ ר"ה כה:): "יפתח בדורו כשמואל בדורו - צריך אתה לנהוג בו כבוד".

מושגים - עדים זוממים

(יט) ועשיתם לו כאשר זמם... כתב הרמב"ן: "ולא כאשר עשה... והטעם בזה... כאשר יבואו שנים ויעידו על ראובן שהרג את הנפש ויבואו שנים אחרים ויזימו אותם... ציווה הכתוב שיֵהרגו, כי בזכותו של ראובן שהיה נקי וצדיק בא המעשה הזה. אילו היה רשע בן מוות לא הצילו ה' מיד ב"ד, כאשר אמר (שמות כג:ז): 'לא אצדיק רשע'. אבל אם נהרג ראובן, נחשוב שהיה אמת כל אשר העידו עליו הראשונים, כי הוא בעוונו מת, ואילו היה צדיק לא יעזבנו ה' בידם... ועוד - שלא יתן ה' השופטים הצדיקים העומדים לפניו לשפוך דם נקי...".

ובערת הרע

(יט-כא) [בעדים זוממין] ...ובערת הרע מקרבך, והנשארים ישמעו ויראו ולא יוֹסִפו לעשות עוד כדבר הרע הזה בקרבך, ולא תחוס עינֶך...