מעל בימת הכנסת

נאום בעת הודעת ראש הממשלה על המצב המדיני והכלכלי

נאום בעת הודעת ראש הממשלה על המצב המדיני והכלכלי
תשרי תשמ"ה (23.10.84)

מאיר כהנא (תנועת כך):
---------------------
כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, לפני רבע שעה חזרתי מההלוויה של הצעירה שנרצחה על-ידי נציג העם, שראש הממשלה אמר שצריכים לחיות אתו בדו-קיום.

"מי עור כי אם עבדי יעקב וחרש כמלאכי אשלח - - - ראות רבות ולא תשמור, פקוח אזנים ולא ישמע - - -".

המדינה מתפוררת, אין בה תחום אחד המתפקד כראוי. הכישלון חוגג. העם, שתרם לעולם את גאוני הכלכלה ואת המוחות הכי מבריקים בתחום הפיננסי, אשר עזרו לגויים לבנות אימפריות, אינו מסוגל במדינתו-הוא לפתור את הבעיות הכי יסודיות. שר אוצר הולך ושר אוצר בא. היפר-איפלציה, אבטלה, חובות המועצות המקומיות, החוב הלאומי -
ההתמוטטות לעולם דוהרת. הייתכן? איך?

אותו צה"ל, שקנה לעצמו שם בעולם כדוד המכה את גלית שוק על ירך, פתאום אינו מסוגל לטפל בכנופיות עלובות של מחבלים בלבנון. אין כמעט יום שאין בו פגיעה בחיילים, וחס וחלילה - גם נפגעים. כוח ההרתעה היהודי האדיר מתחלף בניסיון חולני לבקש מסוריה להבטיח את שלום הגליל. במזימתנו לברוח מלבנון בהקדם האפשרי הפכנו
‎600 חיילים, שנפלו למען המדינה, ללעג ולקלס. בארזים נפלה שלהבת וצה"ל נשאר אך צל מן הכוח האדיר שפעם הגשים את הפסוק: "חיל אחז יושבי פלשת". הייתכן? איך?

התחושה האדירה שפעם פיעמה בנו, תחושה של ייעוד היסטורי ותפקיד אלוקי; הביטחון העצמי, הוודאות, החיוך הלאומי, שפעם סימלו את העם והמדינה - פתאום נעלמים, ובמקומם באים ספקות, פירוד, פחדים, ציניות, אדישות, הגירה ללוס-אנג'לס.
החלום, החזון היקר תם. הייתכן? איך?

איך להסביר את העובדה ששום דבר לא מתפקד? אחרי כישלונו של השמאל נמשך הכישלון של הימין, וברוך ה' הגענו לממשלת אחדות של כישלון. שומו שמים. "מי חכם ויבן אלה"? למה אין אנו מסוגלים לתכנן תוכניות מצליחות? איך הגענו לכך שמדינת היהודים מדורגת מתחת לאוגנדה בסולם המפגרים הכלכליים? מי חכם ויורה לנו, איך הגענו לפשיטת רגל כלכלית, לאנרכיה חברתית ולהתאבדות אידיאולוגית?

ראש הממשלה עמד כאן אתמול, ובנאום של ‎50 דקות סקר לפנינו את המשברים. לאחר שחזר מוושינגטון - שם עמד כעני בפתח המתרפס ומתחנף בפני הגוי - המשיך מר פרס בתפקיד של עבד נרצע הזועק: "אהבתי את אדני - - - לא אצא חפשי", כאשר הכריז כי הידידות - קרי, התלות - לארצות-הברית תהיה אבן פינה במדיניותנו. מי עור כי אם עבדי שמעון... "עתה, הנה בטחת לך על משענת הקנה הרצוץ הזה אשר יסמך איש עליו ובא בכפו ונקבה" - כן הגוי בוושינגטון לכל הבוטחים עליו.

היש את נפשכם לדעת את סוד הכישלון האדיר? "אם בחקותי תלכו - - - ונתנה הארץ יבולה - - - ואכלתם לחמכם לשבע וישבתם לבטח בארצכם". רצוננו לחיות גם בשובע וגם בביטחון? "בטח אל ה' בכל לבך ואל בינתך אל תשען". יש לשוב אל הקדוש ברוך הוא, לקבל את עול מלכות שמים ומצוותיה, לבטוח בו ולא לפחוד מהגוי. אם בדרך זו נלך, נשכיל בכל אשר נלך. ואם לאו - "ונתתי פני בכם" "ובאו עליך כל הקללות האלה והשיגוך".

הכלכלה מתמוטטת מול עיניהם של גאונינו הפיננסיים? "ארור אתה בעיר וארור אתה בשדה - - - וישלח ה' בך את המארה ואת המהומה - - - בכל משלח ידך - - -".

נואשים, מנסים את הכול - כל חוכמה, כל תבונה וכל עצה, כל גרם של הגאונות היהודית, וצווחים בתסכול ובמרי כאשר הכול נכשל? יהודי מסכן, הלוא "אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה' - - -". "והיית ממשש בצהרים כאשר ימשש העור באפלה ולא תצליח את דרכיך - - -".

אנו טובעים בבוץ ששמו לבנון - קורבן למחלה מסתורית המתשת את כוחו של הסופר-צה"ל? אין סוד ואין מסתורין כאן: "ונגפתם לפני אויביכם - - - ונסתם ואין רודף אתכם - - - ושברתי את גאון עזכם".

ולהכעיס - הערבי בתוכנו משגשג. "הגר אשר בקרבך יעלה עליך, מעלה מעלה ואתה תרד מטה מטה - - - הוא יהיה לראש ואתה תהיה לזנב - - - כי לא שמעת בקול ה'
אלוקיך".

חיכיתי לשמוע מלה אחת מכל זה מראש הממשלה. מלה אחת. המלה האחת - ה', אלוקים, הקדוש ברוך הוא. שום דבר, ראש המתייוונים של ממשלת המתגויים לא מבין דבר ולא חצי דבר.

מה הוא מציע ויציע לנו? להתקפל עם הזנב בין הרגליים ולסגת מלבנון; להשליך את יהבנו על יוניפי"ל, יוניפי"ל האמין; את תקוותנו על צד"ל היציב, והעיקר - את עתידנו על סוריה, שמלה שלה, הערבייה, כה קדושה וטהורה...

התוכנית של מר פרס, תחת לחץ אמריקני, תביא לידי הפקר יישובי הצפון, לקטיושות שנופלות שוב על יהודים המסתתרים בתוך מקלטים ולוודאות בקרב אויבינו וידידנו הדגול, שישראל הפכה לנמר של נייר. מר פרס מזמין עלינו אסון ומלחמה.

אתם רוצים פתרון יהודי ומובטח? עזבו את הגוי. לא ממנו תצמח הישועה. הפתרון הוא ביטחון בה' וביד החזקה של צה"ל, הצהרה כי צה"ל יישאר בחלק של לבנון, שהוא חלק בלתי נפרד מארץ-ישראל המובטחת, ושעל כל פגוע בצה"ל - יגורש כפר שלם של ערבים צפונה. ועוד - התרת מוסרותיהם של חיילינו, כבלים שהפכו אותם לשק אגרוף. מה יאמר הגוי בוושינגטון? "ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו".

ומה מציע מר פרס ליהודים המסכנים, הדפוקים, לשכבות החלשות? - "למתן את רמת חייהם", "פטריוטיזם". פטריוטיזם - כן. אלו מלים יפות. איזה רושם יעשו כאשר הוא יגיש ליהודים האלה את מנת האבטלה, ואת המנה-אפיים של קיצוצים ברמת החיים, כולן עטופות ב"פטריוטיזם". האם הוא יסביר להם איך זה עולה בקנה אחד עם התוכניות לשפר את איכות החיים של ערביי השטחים? וכמה כסף זה יעלה לנו - הכסף שאין בתקציב? או שמא הוא יסביר לפטריוט היהודי בקטמון, איך זה שבמפעלים אין ספור עובדים רבבות ערבים "פטריוטים" מהשטחים, כאשר רבבות יהודים של המדינה היהודית מובטלים, אך פטריוטים.

היהודים עלו ארצה, לארץ-ישראל, לארץ היהודים, לבנות ולהיבנות בה. המושג "עבודה עברית" היה חרות על דגלה של תנועת העבודה, שלחמה בזמנה להחלפת העבודה הערבית בעובדים יהודים. מי שאינו מוכן להצהיר, שליהודי עדיפות בעבודה ובפרנסה בארץ-ישראל; מי שאינו מבין את דברי חז"ל "עמי ונכרי - עמי קודם" - עליו נאמר:
אוי לו לדור שאתה פרנסו, שאי אתה יודע בצערן של יהודי עמך.

חובתנו להבטיח עדיפות בעבודה ליהודים; חובתנו לדרוש מהמעסיקים להעסיק בראש ובראשונה יהודים, ובמיוחד חיילים משוחררים; חובתנו לדרוש ממעסיקים חמדנים לשלם משכורת סבירה ליהודיהם. אם נלך בדרכי ה' ונגמול חסד לעמו, עם ישראל, הוא יפרנסנו ולא נצטרך לחסדו של גוי בשר ודם, שבסופו של דבר ידרוש מאתנו את לטרת הבשר שלו. והעיקר: יהיו מזונותינו מרורים כזית בידו של הקדוש ברוך הוא, ולא מתוקין כדבש בידי רייגן.

עלינו לעיין בקפדנות ובכובד ראש בתקציב הממשלה למגזר הערבי. אין כסף - נצטרך לדון במלוא הרצינות בשאלה האם מותר לנו לגרום צער, סבל וטרגדיה לאזרחים יהודים במדינה היהודית, כאשר ניתן, בטרנספר של אוכלוסייה ערבית, לחסוך מיליארדים, שיוכלו לעזור לבני עמנו החלשים והנחלשים.

חז"ל אומרים: "בעקבות משיחא החוצפה ישגה, יתגבר, ויוקר יאמיר, הגפן תתן פריה והיין ביוקר, ומלכות תיהפך למינות, ואין תוכחה. בית-ועד יהיה לזנות, והגליל יהיה חרב". כל זה לא חייב להיות. בידינו להביא את המשיח, את הגאולה, בלי ייסורים - היום, היום, "היום אם בקולו תשמעו". "מי חכם ויבן אלה."