מעל בימת הכנסת

נאום בעת הצעה לסדר היום על הניקוד לסטודנטים באוניברסיטאות חשון תשמ"ה (20.11.84)

נאום בעת הצעה לסדר היום על הניקוד לסטודנטים באוניברסיטאות
חשון תשמ"ה (20.11.84)

מאיר כהנא (תנועת כך):
---------------------
אני יושב ושומע דיון וויכוח: מצד אחד - בעד הניקוד המיוחד, מצד שני - נגדו.
ואני שואל: וכי זו הבעיה בקמפוסים פה בארץ, באוניברסיטאות? וכי זאת הבעיה?

הצעה אחרת: אני רוצה לצטט מהעיתון "פי האתון", עיתון האוניברסיטה העברית בירושלים.

מאיר כהנא (תנועת כך):
---------------------
מהציטוט נבין מייד מה היא הבעיה. הכותרת: "המנון ה'פתח' באולם וייז". כתוב שם: "‎600 יושבי האולם קמו על רגליהם כשהם מוחאים כף בהיסטריה, שואגים שאגות קרב ומשמיעים צווחות מחרישות אוזניים, כאשר ברקע נשמע התוף המאיים. העם הפלשתינאי -
"- -

מאיר כהנא (תנועת כך):
---------------------
אני ממשיך: "העם הפלשתינאי המדוכא עוד יקום על הרוצים לדכאו ותקומתו תבוא עם חיסולה הפיסי של מדינת ישראל. שעה קלה קודם לכן עזבו מאות סטודנטים ערבים כשהם שרים בדבקות מאיימת את המנון ה'פתח': בשם החירות נקריב את חיינו, פלשתינה ערבית אדמת מאבקנו".

מה חשוב לי אפוא כן ניקוד, או לא ניקוד? מה חשוב לי, גברתי, שירות לאומי, או לא? אני בטוח שכאשר הערבי יתפכח - הוא יקבל על עצמו שירות לאומי; כי הוא אינו טיפש, הוא אינו טיפש. וכבר ישנו חוק, שהוצע פה על-ידי מישהו. אני רוצה לצטט מהעיתון "מעריב".

היו"ר מ' כהן-אבידב:
-------------------
חבר הכנסת כהנא, אם תרצה להביא הרבה ציטטות, לא יהיה לך זמן. אני רואה ערמה גדולה של ציטטות.

מאיר כהנא (תנועת כך):
---------------------
יש לי חמש דקות. אני דבק בזה.

אני מצטט מהעיתון "מעריב", ממאמר של אהרן דולב, המביא ציטוטים מפרי ההילולים של בית-ההוצאה של הוועד הערבי בקמפוס האוניברסיטה בירושלים, האוניברסיטה היהודית, העברית, לא האוניברסיטה הבין-לאומית ולא הדו-לאומית, הגזענית. הנה הציטוט: "אנו דוגלים במצע מהפכני הקורא לחיסול הישות הציונית ושוללים את עצם קיומה של מדינת ישראל". זאת הבעיה, לא הניקוד. אני ממשיך: "אבנים ואלות הפכו את הדשא באוניברסיטת ירושלים לזירת קרב יהודית-ערבית. 'יש לשפוך נהרות של דם,' אמר סטודנט תומך אש"ף".

בשנת ‎1979 הוצאו צווי ריתוק נגד שישה סטודנטים ערבים. את דבריו של אחד מהם אני רוצה לצטט, כי הערבי הזה הוא המשכיל שאותו אנחנו בונים במו ידינו. המהפכה הערבית בארץ לא תבוא מאיזה פלח מפסוטה; יש לו שם ‎50 דונם קרקע והוא מבסוט. גם הוא שונא את המדינה, אבל הוא מבסוט. הבן שלו אינו מבסוט.

ג'מאל מחג'אנה, רווק, בן למשפחה בת שישה ילדים, הוא עצמו סטודנט לביולוגיה, שנה ג', באוניברסיטה פה, בירושלים. הוא סיים את בית-הספר התיכון בעפולה, יחד עם יהודים. הוא למד עם יהודים. וכך הוא אומר: "המשטר הציוני" - המשטר הציוני, לא המשטר של כהנא - "הוא משטר של דיכוי המתיר אפליה. המטרה הסופית: שתי המדינות יתאחדו למדינה אחת, וימשלו אלה שייבחרו בבחירות דמוקרטיות" - "דמוקרטיות". "אני מאמין שבחברה הישראלית יתחזקו כוחות שיתמכו ברעיון שלי."

היו"ר מ' כהן-אבידב:
-------------------
חבר הכנסת כהנא, אני מבקש שתגיע לסוף פסוק בדבריך.

מאיר כהנא (תנועת כך):
---------------------
בסדר, בסדר. ובכן, אני רוצה להגיד לכם, שהבעיה איננה בעיה של ניקוד.
הבעיה היא בכך, שאנחנו במו ידינו בונים את הנהגת אש"ף של מחר. לכן, אני מציע לכנסת לדון במליאה בהצעה שכל סטודנט ערבי - - -

מאיר כהנא (תנועת כך):
---------------------
אני מציע להוריד את ההצעה ובמקום זה לדון בתנאי, שכל סטודנט - יהודי או ערבי - המתקבל לקמפוס יהיה חייב להצהיר אמונים למדינה היהודית.