מעל בימת הכנסת

נאום בעת הודעת בממשלה על המצב המדיני כסלו תשמ"ה (5.12.84)

נאום בעת הודעת בממשלה על המצב המדיני
כסלו תשמ"ה (5.12.84)


מאיר כהנא (תנועת כך):
---------------------
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראש הממשלה מר פרס, אשר נוסע כעת להתחנף לצרפתים, הביא לפנינו השבוע את דעותיו על המצב המדיני - אותו הבל, אותו נאום אפור וריק מכל תוכן יהודי, אותו חוסר הבנה. מר פרס נשאר העברי העיוור. ראש ממשלת ישראל, יהודי המנהיג את המדינה היהודית, מדבר על המצב המדיני ואינו מבין ואינו מסוגל להבין את העיקר שבעיקרים, את המפתח לגאולה ולישועה.

זה שינק מהתרבות הזרה של המערב ומנהיג היום תרבות זרה של המערך, אשר הפך לחיקוי עלוב של הלא-יהודי המודרני - הוא וממשלתו מושיטים יד לחוסיין, תולים תקוות במובארק, קורצים לדעת הקהל בעולם הנאור, מתחנפים ומתרפסים בפני האמריקנים.
אשא עיני אל וושינגטון, מרייגן יבוא עזרי... עיוורים מוכים בסנוורים. וכי מאלה תצמח הישועה?

הלוא אלה - מאש"ף ועד חוסיין ועד מצריים ועד רייגן - יהיו, בסופו של דבר, בעוכרינו. וכי מהם נצפה לישועה? הנביא כבר לעג למר פרס ולמר שמיר: "הוי הירדים מצרים לעזרה על סוסים ישענו ויבטחו על רכב כי רב, ועל פרשים כי עצמו מאד, ולא שעו על קדוש ישראל ואת ה' לא דרשו - - - וה' יטה ידו וכשל עוזר ונפל עזר ויחדו כלם יכליון". מר פרס ומר שמיר ומתייווניהם אינם מסוגלים להבין את זה, ובכך הם ימיטו, חס ושלום, אסון על המדינה הזאת.

זאת ועוד: הסכנה הממשית, המיידית, האמיתית, הנשקפת לנו לא באה מחוץ לגבולות המדינה. הסכנה של השמדת המדינה חס ושלום, של התפוררותה ושל התמוטטותה באה דווקא מהנגע, מהאויב שבפנים. על הסכנה הזאת אין השמאלנים, האנטישמיים היהודים, המתייוונים מסוגלים, נפשית, לדבר.

איפה החיילת? איפה החייל? איפה כל הנעלמים? איפה כל הנעדרים? שנים על גבי שנים, איפה הם? איפה היהודים שנפלו קורבן לערבים שונאי ישראל, הצמאים לדמנו? את אחי אנוכי מבקש!

השרידים האנטישמיים שבינינו, אלה החולים וסובלים ממחלת השנאה העצמית, עונים: השומר אחי אנוכי?

זאת הבעיה, מר פרס ומר שמיר, ולא אש"ף, לא רבת-עמון, לא סוריה, לא קהיר, לא הפטרון, הברון, הנציב העליון בוושינגטון. כאן, בארץ, טמונה הסכנה לקיומנו. יש בתוך המדינה פצצת זמן, המעודדת על-ידי יהודים, עוכרי ישראל, שחלק מהם נמצאים בכנסת הזאת.

ברגע זה עורכים אלפים חיפושים קדחתניים אחרי חיילת וחייל שנעלמו. קשה למצוא אותם. הרבה יותר קל לאתר ערבי, שברח לקפריסין בדרכו לכנס של אש"ף, יימח שמם וזכרם. דקה. מי העיר ממזרח? היכן חבר הכנסת דראושה? האם חזרת? - כן, חזרת.
אולי גם חזרת בתשובה? - כן. בתשובה - בעיתון "הארץ" - הוא אמר: "אני מתכוון לחזור על היוזמה הזאת". ‎WELCOME, אהלן, בן יקר לעם הפלשתיני. שלום, ‎WELCOME, חבר הכנסת הנכבד והאמיץ, שאינו נרתע מסעיף ‎114 לחוק העונשין, האוסר מגעים עם סוכן זר. הוא מסתמך על השריד הזה, עוכר ישראל, ועל חסדיו הרחבים ורחמיו העמוקים של היועץ המשפטי לממשלה, שכבר טרח לפתוח פתח לבן היקר של העם הפלשתיני בקובעו: "פגישה עם אש"ף היא עבירה, רק אם הוכחה כוונה לפגוע בביטחון המדינה". ממש .‎LARGE

אני מצפה שהיועץ המשפטי יפגין אותה גישה כאשר עת הזמיר תגיע גם אלי. בינתיים אני רוצה להודות, שאני מבין לרוחו של אותו יהודי שכתב על קיר במפרץ חיפה את המלים האלה: "דראושה - מרגל". אני מצטרף למיליוני היהודים בארץ, הרואים בו פלשתיני המסכן את מדינת היהודים. השבוע היה לי העונג להגיש נגדו תלונה פלילית במשטרה.

איפה הדס קדמי? איפה דוד מנוס? איפה כל השאר? הרי להדס קדמי ולדוד מנוס קדמו ‎14 חיילים, שנעלמו או נרצחו באכזריות טיפוסית בעשור האחרון. קדמו להם עשרות אזרחים, שנעלמו או נרצחו בצורה ברברית ומזעזעת. הם נפלו קורבן לערבים עוינים, לשונאי ישראל. איפה הם? האכפת למישהו? האם עודנו זוכרים את שמותיהם?

אני תפילה, שהדס קדמי ודוד מנוס יימצאו בריאים ושלמים. חס ושלום, אינני רוצה לקרוא עוד כותרת כגון: "הנאשמים הכניסו הנערה בכוח לרכב, קרעו בגדיה, אנסו ודקרו אותה", כפי שהיה ברצח דפנה כרמון, ה' ייקום דמה.

יהודים, הם, הערבים שבתוכנו, רוצים להשמיד אותנו. בשבוע אחד אנו עוקבים בחרדה על החיפושים אחרי החיילים; קוראים על דקירה ברברית ומכוונת של נהג מונית יהודי על-ידי ערבים בגליל; שומעים על הנחת מטען חבלה במרכז נתניה - ואנחנו, כבת היענה, טומנים את הראש בחול בפחד ובאימה. אנו פוחדים לחשוב על האמת, ויש בנו אימה להודות, שבקרבנו יושבים אויבים ושונאים ערבים המתאווים להשמידנו.

די בפטפוטים ובדברי הבל על שלום עם הערבים. הם אינם רוצים שלום. לא יהיה שלום. הם רוצים פלשתין, כאן, פה. אין הבדל בין ערבי בחוץ לבין חבר הכנסת דראושה. שניהם רואים את עצמם פלשתינים, חלק בלתי נפרד של עם אחד, הלוחם נגד העם היהודי על הארץ הזאת. כולם, בסופו של דבר, אש"ף.

דם יהודי נשפך בארץ הזאת, דם צעירינו, דם ילדינו. היש את נפשכם לדעת מי אשם? היש את נפשכם לדעת ממי יתבע הקדוש-ברוך-הוא את דמי הנרצחים והנעלמים? -רבותינו אמרו: "כל מי שיש בידו למחות ולא מחה, נענש עליו".

אנו שותפים לרצח ולעינוי הורים ומשפחות. מאחר ששר הפנים ד"ר בורג טוען בעזות מצח, לאור רצח יהודים ונוכח הוודאות שהאחראים לכך הם ערבים, כי "יש למנוע אווירה המסכנת דו-קיום בין ערבים ליהודים" - הוא וממשלתו עתידים לתת את הדין.

בגלל מוסר מעוות, מוסר שאינו מוסר כי אם רשעות וטיפשות, אנו גוזרים על עצמנו עוד מטעני חבלה, עוד דקירות של יהודים, עוד קורבנות ועוד אבל ויגון. על הפסוק: "ואכלת את כל העמים אשר ה' אלקיך נתן לך, לא תחוס עינך עליהם", אומר הרמב"ן הגזעני: "אמר הפסוק 'לא תחוס עינך עליהם' - כי ברחמנות הטפשים יאבד כל משפט". רחמנות הטיפשים השרידים, זאת הקללה שדבקה בנו.

אינני שונא ערבים. אני שונא בתכלית שנאה את שונאיהם של היהודים. משום כך הגיע הזמן, להבין שהערבים שבתוכנו יביאו להשמדתנו, חס ושלום. למען היהודים החפים מפשע, הישרים והטהורים והנקיים, נאזור אומץ ונפנה עורף ליהודים המתייוונים, המתגויים, ל"שרידים" האלה החולים והאנטישמיים שבתוכנו, ונחליט על תוכנית טרנספר, העברת ערבים מארץ-ישראל לארצותיהם. טרנספר. טרנספר, חבר הכנסת שריד, אני אומר: טרנספר. על-ידי זה לא נגיע לשלום, אבל נבטיח שבחורה כמו הדס קדמי ובחור כמו דוד מנוס יוכלו לטייל בחוצות ארץ-ישראל באין מחריד.