מעל בימת הכנסת

נאום בעת הצעת ועדת הכנסת ליטול מחה"כ הרב מאיר כהנא זכות יתר לחופש תנועה טבת תשמ"ה (25.12.84)

נאום בעת הצעת ועדת הכנסת ליטול מחה"כ הרב מאיר כהנא זכות יתר לחופש תנועה
טבת תשמ"ה (25.12.84)


מאיר כהנא (תנועת כך):
---------------------
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, "שנאו בשער מוכיח ודבר תמים יתעבו" - פסוק מספר עמוס.

הצעה - ועדת הכנסת מציעה ליטול מחבר הכנסת מאיר כהנא את זכות היתר שלו כחבר כנסת לחופש תנועה. כהנא - בעיה דחופה העומדת ברומו של עולם, של יושב-ראש הכנסת ושל נשיאות הבית הזה; בית הלל.

השבוע, אני ועוד כמה חברי הכנסת הגשנו הצעות דחופות לסדר-היום בעניין ההתקפה הברברית בבית-הכלא בברית-המועצות על אסיר ציון יוסף ברנשטיין. ההתקפה הזאת, שבה איבד ברנשטיין את הראייה בעינו הימנית, היא עוד צעד בדרך לשואה פיסית, חס ושלום, לאחינו בברית-המועצות. אבל, מר הלל ונושאי כליו לא התרגשו. הם דחו את ההצעות - לא כל כך דחוף, לא כל כך חמור. הרי בית הלל נטה תמיד להקל ולא להחמיר.

הגיע אלי מברק מיהודי ששמו יעקב עמרה, מרחוב הרצפלד ‎7 בתל-אביב: "זוג יהודים מבוגרים נרצחו באכזריות בביתם במרקש במרוקו בגלל יהדותם. האם דם יהודי הפקר? אבקש ממך דיון בכנסת בנושא הזה". אל דאגה, הבית הזה לא יתרגש. הרי דבר בעתו מה טוב. אבל, כהנא - זאת הבעיה הדחופה שאיננה סובלת דיחוי.

שמעו נא, קציני שריד. אתם רוצים להגביל אותי? - לא, אתם רוצים להשתיק אותי, כי "שנאו בשער מוכיח". אתם רוצים להשתיק אותי? - לא, אתם רוצים לסתום את פיה של היהדות, של דברי אלוקים חיים, כי עם מרי אתם, "לא אבו שמוע תורת השם". הישיבה הזאת היא ביטוי לפחד ולמורא ממני ומהחזון היהודי האמיתי. הניסיון השפל הזה, שהוא ראשית המאבק לחסל את נציגם של ‎26000 בוחרים - ובעזרת השם בבחירות הבאות עוד רבבות על גבי רבבות - הוא ביטוי להבנה שהיהדות והציונות האמיתית עומדות בניגוד להתייוונות של התרבות המערבית של ה"שרידיזם".

יהודי המחנה הלאומי והדתי, ביניכם אני מונה לא מעט מקרב מפלגת העבודה: דעו וראו מה גודל הבושה. עשרות שנים יושבים בכנסת הזאת עוכרי ישראל, שונאי ישראל מרק"ח, אנטי-ציונים, המקבלים את הוראותיהם מה"המן" שבמוסקבה. האם מישהו הציע להגביל את תנועותיהם? יושב בכנסת תופיק זיאד - - -

היו"ר ש' הלל:
-------------
חבר הכנסת תופיק זיאד.

מאיר כהנא (תנועת כך):
---------------------
חבר הכנסת תופיק זיאד, שונא ישראל, אשר חיבר אחרי מלחמת יום הכיפורים שיר הלל והילול לטנקים המצריים, שרמסו את גופותיהם של חיילי צה"ל, צבא הכיבוש. מי אזר אז אומץ להציע להגביל אותו?

יושבים כאן שני נציגי אש"ף, המתקדמים, שבכל אספה ובכל ישיבה ובכל נסיעה מנסים להתקדם לחיסולה של הציונות. איפה ההצעה להגביל אותם?

בושו והיכלמו אלה, אשר יצביעו נגד כהנא בגלל פחדם, שמא סיעת "כך" תיקח מהם קולות בבחירות הבאות; בושו והיכלמו אנשי המחנה הלאומי והדתי, אם לא תבינו שאחרי כהנא יבוא גם התור שלכם.

איזו הצעה לפנינו. זה חמור מאוד. זה תקדים מסוכן, ממש תוצרת מוסקבה. מה גרם להצעה הזאת, להחלטה של ה-‎S.S. - שריד-סולודר. מה דוחף את יוסי, הממשיך את דרכו של יסון, המתייוון של אתמול, להציע הצעה כה מסוכנת לכם? ואחרי בלותה, מה היתה לעדנה, שקפץ עליה רוגזו של כהנא? לכאורה, אום-אל-פחם. כהנא העז לנסות להגיע לאום-אל-פחם, כרם השלום, מרכז האהבה והאחווה בין העמים, מקור הנאמנות למדינת היהודים.

חברי הכנסת, היש את נפשכם לדעת את טיבה של אום-אל-פחם? שמעו נא. ב-‎30 לחודש מרס ‎1976 חגגו ערביי ישראל את יום האדמה. למחרת היום תיאר כתב "מעריב" את מה שראה: "היה שם נורא. השתוללות כזאת אינה זכורה לי משנת ‎1948. כל יהודי היה מועמד להירצח. איבה כזו למדינה וליהודים קשה להעלות על הדעת. מה שהתרחש שם לא היה השתוללות ולא התפרעות. זה היה מרד. המרד הערבי של ‎1976".

אומנם, לפי דברי צבי טל, כתב "ידיעות אחרונות", שר המשטרה דאז הכריז בתוקף כי לא היתה זו התקוממות. אך מכיוון ששר המשטרה דאז הוא יושב-ראש הכנסת דהיום, אני מעדיף את המלה של מר טל ממלתו של מי שבשיא ההתרחשויות שיגר הוראה חד-משמעית לשוטרים, לכוחות הביטחון הממורמרים והמתוסכלים: אין להשתמש בנשק אש.

אחד ממרכזי השטנה באותו יום היה כפר בוואדי-ערה. בשובו מאותו כפר כתב יוסף וולטר ב"מעריב": "ליהודי לא היה נעים להסתובב בכפר". שם הכפר היה אום-אל-פחם.
במדינת ישראל יש כפר שליהודים לא נעים להסתובב בו. הפכנו לפולין, הפכנו לאיזה שטעטל בסוריה.

אום-אל-פחם - "מעריב" אוגוסט ‎1979: 44 משפחות צעירות מתגוררות במושב מי-עמי, על פסגה נישאה מעל הכפר הערבי אום-אל-פחם. לאחרונה העכירו את האוויר ענני עשן. שלוש שרפות פרצו בזו אחר זו וכילו ‎110 דונם של יערות הקרן-הקיימת באזור המשולש. ואני מצטט עורך-דין צעיר מאום-אל-פחם, האומר: "הכפרים הערביים במשולש יושבים על הר געש, רגשות הקיפוח והאפליה גוברים מיום ליום ואתם השנאה והתסכול". "מעריב" ספטמבר ‎1980: "אבנים הושלכו לעבר שוטרים בהפגנה המונית באום-אל-פחם". איפה היה כהנא? האם היה שם? לא היה כהנא, רק יהודים. בינואר ‎1980, במשחק כדורגל באום-אל-פחם, ‎000,5 צופים צעקו: חומייני, הלאה הציונות. זה היה באום-אל-פחם. יש לי כאן רשימה מ"אמנסטי" של ערבים שקיבלו צווי הגבלה וריתוק באום-אל-פחם: מוחמד סלמה מעגינה, חסן אחמד ג'עברין, ראג'ה עז'בריה, ג'אסן פאזי עג'בריה ועוד ועוד. לפני שבועיים הגישו כתב אישום לבית-המשפט המחוזי בחיפה נגד תושבי אום-אל-פחם, בהאשמה שהציתו מונית, פצעו שניים וריססו את סמטאות הכפר באש.
זה היה ניסיון להקים מחתרת ערבית לאומנית.

למה אני מתכוון להגיע אל אום-אל-פחם, ומחר בשעה ‎12 לכפר טייבה, בלי כל קשר למה שיהיה פה? - כי בכפר טייבה ביולי ‎1982 נערכה הפגנה של אל-נהאדה ושל איבן אל-בלאד, ובה צעקו הנוכחים: "ציונים הביתה. בדם ואש נפדה את פלשתין. בגין, בגין, קטיושות עוד תיפולנה על קריית-שמונה".

ברי כחמה לכל יהודי בר דעת, שבתוכנו טמונה סכנה איומה לביטחונה ולקיומה של המדינה היהודית. וכן ברור שאתם, חברי הכנסת השפויים במחנה הלאומי והדתי, נפלתם בשבי בידיו של הטרור השמאלני, השרידיזם, שהצליח לכפות עליכם אימה ופחד, כאשר לשמע כל ביטוי שפוי ולאומי, נובחים כלבי השמאל: גזענות, גזענות.
אתם פוחדים להוציא מפיכם את המלה "ערבי". לפני חודש התלונן חבר כנסת, דווקא חבר כנסת טוב, על רכישת אדמות המדינה על-ידי זרים. התנפל עליו הערבי "הנוסע" וצעק: מה, זרים? אתה מתכוון לערבים? החוויר חבר הכנסת ואמר: לא, חס וחלילה, לא ערבים. אלא מי? סינים, רוסים, בולגרים? מי הם הזרים? - הערבים.

הטרור השמאלני כפה עליכם שד של פחד, של רגשות אשמה, שמטרתו להכריח אתכם לשתוק מול הניסיון הברור לחסל את מדינת היהודים. יהודים נרצחים, הם נעלמים; יהודים חוטפים מכות ומפחדים להגיב; יהודים בורחים מאזורים שלמים במדינה; ערים הופכות מהר מהר לערים לא יהודיות; יהודים מובטלים ומאבדים את מקור פרנסתם בגלל שבירת שוק מחירים, משכורת; בנות ישראל מטמאות את עצמם ברשת הטמיעה, מתבוללות, ואתם מפחדים לא רק לעשות, כי אם אפילו להוציא את המלה מפיכם - שמא זו גזענות - המלה "ערבים". אני לא מפחד. אינני גזעני. אני יהודי וציוני ושפוי. אני יודע שהעם היהודי חזר לארצו כדי להקים כאן מדינה יהודית, שפירושה מדינה של רוב יהודי, כי רק כך נבטיח את הריבונות שלנו, כי רק כך נהיה אנחנו בעלי הבתים של המדינה.

אני פונה שוב למחנה הלאומני הדתי: יהודים טובים, כלפיכם מכוונים חצי השמאלנים והמתייוונים. אתם המטרה של חבר הכנסת שריד וה"שרידיזם" המשתולל. בשבילי התוצאה של ההצבעה היום לא מעלה ולא מורידה, כי "שבע יפול צדיק וקם". אני אמשיך בתפקידי, בייעוד, באתגר, במשימה שלי כיהודי דתי ולאומי, אבל אתם דעו: אם תאשרו את ההצעה הזאת, תופיק טובי יהיה המנצח, ומיעארי וה"שרידיזם". לנו, לי ולכם, משימה משותפת: לבער את הנגע מקרבנו, להקים פה מדינה יהודית של יהדות. לכם אני קורא: "מי לה' אלי".

ולשרידי המתייוונים: דעו, "עוצו עצה ותופר, דברו דבר ולא יקום, כי עמנו אל".

ועכשיו תצביעו, ואני הולך להתפלל מנחה.

היו"ר ש' הלל: