מעל בימת הכנסת

נאום בעת דיון על לשכת היועץ לענייני ערבים במשרד ראש הממשלה שבט תשמ"ה (29.1.85)

נאום בעת דיון על לשכת היועץ לענייני ערבים במשרד ראש הממשלה
שבט תשמ"ה (29.1.85)


מאיר כהנא (תנועת כך):
---------------------
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, בדיון הזה על לשכת היועץ לענייני ערבים טמונה חשיבות רבה ביותר, שאינני בטוח אם כל האנשים בבית הזה מודעים לה. למעשה, הדיון הזה, הנושא הזה, מסמל נושא חשוב הרבה יותר, הנושא היסודי, הבסיסי, הנושא שבסופו של דבר יקבע את זהותה האמיתית של מדינת ישראל ואת עתידה כמדינה יהודית, או חס ושלום, מדינה אחרת.

שנים על גבי שנים הכנסת, הממשלות, המדינה, העם, כולם, כולנו - ניסינו להתחמק מהנושא הכאוב - המעמד של הערבי במדינה, שהוגדרה במגילת העצמאות מדינה יהודית. בדיון הזה, סוף סוף, נצטרך בלית ברירה להתרכז, להתבונן, לחשוב ולהחליט על הפתרון האמיתי על שאלת השאלות: מקום הערבי במדינה יהודית.

עשרות שנים וגם הרבה לפני קום המדינה עשו צחוק מהערבים, לעג וקלס, וכל זה כדי שלא יצטרכו להסתכל בכנות על הניגוד שבין המדינה הציונית והיהודית לבין שוויון זכויות מלא לערבים. ובכן, הקימו לשכה לערבים וניסו לשכנע אותם שזה לטובתם, כדי להעלות את רמת החיים שלהם, כאילו ניתן לקנות את הגאווה הלאומית של הערבי בחשמל ובאמבטיה; כאילו על הלחם לבדו יחיה הערבי. זה לעג לרש. יהודים מסכנים, סכיזופרנים, בנו מדינה יהודית, מדינה ציונית, ולא יכלו להשתחרר מהתרבות הזרה של המערב, הדורשת שוויון זכויות, שיעניק לערבים את האפשרות להפוך את המדינה- באופן דמוקרטי - למדינה ערבית, למדינה פלשתינאית.

ולכן שמענו היום שני צדדים, שכל אחד מהם מושתת על שקר משותף: עזר כנגדנו מבלבל את המוח, כשהוא טוען שאם נבטל את הלשכה יגיעו הערבים למצב האידיאלי של שוויון זכויות, והצד השני טוען, שאם לא נבטל את הלשכה - בכך יגיעו הערבים לשוויון זכויות במדינה היהודית.

זה סיפור חלם. בין שתבטלו את הלשכה הזאת ובין שלא תבטלו אותה, לא ייתכן שהערבי יהיה שווה-זכויות במדינה המוגדרת במגילת העצמאות כמדינה יהודית. כל זמן שבהמנון "התקווה" יצטרך האזרח הערבי לשיר "נפש יהודי הומייה" - הוא אינו שווה ליהודי; כל זמן שיום העצמאות מסמל את תבוסת הערבים, הוא לא יוכל לחגוג אותו; כל זמן שהיהודי יהיה אולי מוכן לתת לערבי להיות אלוף בצה"ל, אך לא רמטכ"ל, קל וחומר בן בנו של קל וחומר - לא ראש הממשלה, הערבי לא יוכל להרגיש בבית; כל זמן שחוק השבות חל רק על יהודים, הערבי איננו מסוגל להרגיש שהמדינה הזאת היא שלו; וכל זמן שחבר כנסת יהודי אינו מוכן לקבל את זכותו של הערבי להיות כאן רוב, ודאי וודאי אתם בזים לו, כאשר אתם מנסים לשכנע אותו שהוא אזרח שווה כמונו.

עם נבל ולא חכם. מי עיוור כי אם עבדי יעקב. די עם השקרים, השקר שמאכילים את הערבים והשקר שאנו אוכלים בעצמנו. הערבי כאן מקבל את העובדה שהוא חי במדינה יהודית. אבל די כבר עם ההבל האדיוטי, האגדה הזאת כאילו יש לערבי בישראל "דילמה" - כבן לעם הערבי, החי במולדתו ישראל. אין לו "דילמה". הוא בן לעם הערבי הפלשתינאי, כביכול, והוא גר בלית ברירה ובניגוד לרצונו במדינה היהודית, שהוא מקווה שתיהפך, על-ידי הריבוי הטבעי שלו, לפלשתין.

יהודים, אנו חייבים להחליט, כי לא נותר הרבה זמן לפני שהגליל והמשולש ייהפכו לצפון-אירלנד. לשכה, לא לשכה - צחוק, צחוק. לא זאת השאלה, כי אם: האם במדינה היהודית הדמוקרטית מותר לערבי להיות רוב, כן או לא? האם מותר לו לקבל שוויון זכויות מלא, בדיוק כמונו היהודים, ואז לחוקק חוק השבות שחל רק על ערבים? למה לא במדינה דמוקרטית? אך בשום פנים ואופן לא במדינה יהודית.

עזר, עזר, זה לא יעזור לך. הערבים בארץ הזאת רצחו מאות יהודים לפני שקמה המדינה, ורק כוח צה"ל וידו של הקדוש-ברוך-הוא מנעו מהם להשמיד את המדינה בשנת התש"ח. הם סולדים מהמדינה היהודית. נכיר בעובדה, נבין שבסופו של דבר הם אויבינו, ונחליט שהמדינה הזאת תהיה לעולם המדינה של העם היהודי.