מעל בימת הכנסת

נאום בענין חוק התקציב לשנת הכספים 1985 חוק יסודות התקציב אדר תשמ"ה (27.2.85)

נאום בענין חוק התקציב לשנת הכספים 1985 חוק יסודות התקציב
אדר תשמ"ה (27.2.85)

מאיר כהנא (תנועת כך):
---------------------
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, איך אפשר תוך עשר הדקות שברשותי להגיב על התקציב הזה? הייתי רוצה להקדיש זמן לכל הליקויים שבו, והעיקר, בעת שגוזרים וחותכים בבשר החי של העם בארץ, מזרימים מיליארדים למגזרים עוינים, לאוכלוסייה ולמוסדות השוללים למעשה את עצם קיומה של המדינה היהודית. אילו היינו מתפטרים מעונשו של זה, היינו יכולים למעט בקיצוץ בתקציב צה"ל, דבר המסכן ממש את ביטחוננו, היינו יכולים לממן את השכונות, את ההתנחלויות, היינו יכולים לחזק את עמוד התווך של מדינת ישראל, שהוא החינוך האמיתי, התורני והציוני, שרק הוא יבטיח את קיומנו כמדינה יהודית.

אולם, אין זמן ואני מוכרח להתרכז בשתי נקודות: האחת כללית והשנייה יותר מצומצמת, אך טמונה בה הסכנה האמיתית לעצם קיומנו.

הנקודה הראשונה היא תזכורת יסודית לכנסת הזאת ולממשלה, לשר האוצר, לכל אלה המחפשים עצות איך לצאת מהסבך הכלכלי ומהסכנה המרחפת על ראשנו: דעו, המדינה הזאת עומדת על סף התפוררות. אין שטח שאיננו לקוי, אין שטח שאיננו מתמוטט - הכלכלה, החברה, המדיניות, הצבא. מכף רגל ועד ראש אין בו מתום, פצע וחבורה ומכה טרייה.
כל החוכמות, כל התחכום, כל העצות, כל התקציבים, כל ה"קיסר"ים וכל הפועלים לא יעזרו.

עלינו לעיין בפרשת "ראה", שבה כתוב: "אפס כי לא יהיה בך אביון, כי ברך יברכך ה' בארץ - - -". ומייד עוד פסוק: "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ - - -".
ובכן, לא יהיה בך אביון - לא יחדל אביון. איך לפרש את הסתירה הזאת? אמרו חז"ל: בזמן שאתם עושים רצונו של מקום - אביונים באחרים ולא בכם. כאשר אין אתם עושים רצונו של מקום - אביונים בכם. בכם, כלומר בנו.

חברי הכנסת, שרי הממשלה, תעשיינים, ההסתדרות, הימין והשמאל, כל העצות, כל הדיונים, כל התחכום לא יעזרו לנו לעצור את התמוטטות המדינה. רק אם נעשה את רצונו של מקום, לא יהיו אביונים בנו. אם נמשיך למרוד באלוקי ישראל ולפרוק עול מצוות - אביונים בנו. הכלכלה תתפורר, החברה תתפוצץ וחזון הציונות ייהפך חס וחלילה לגיהינום. והיושב בשמים ישחק, השם ילעג לנו. זוהי הנקודה הכללית.

והנקודה השנייה: בתקציב הזה נמשך המימון הממשלתי הלאומי של השמדתה של מדינת ישראל. כי הרי בכוחות עצמם לעולם לא יצליחו הערבים להשמיד אותנו. בשביל זה זקוקים הם לבעלי-ברית. שונאי ישראל מבחוץ זקוקים לעוכרי ישראל מבפנים. את זה הם מצאו בשפע. מה שלא ניתן לעשות בכוח הנשק הערבי, נעשה היום על-ידי רשת של שמאלנים, תבוסתנים, מתייוונים, חולי נשמה, אכולי רגשות אשמה ושנאה עצמית מדהימה.

כוונתם של אלה, מגמתם היא להחדיר בתוכנו, חברי הכנסת השפויים, את מחלתם, את ספקותיהם בזכותנו לשלוט כעם חופשי בארצנו, את רגשות אשמתם לגבי הערבי המסכן שהם רואים אותו כבעל-הבית האמיתי שנגזל ונשדד על-ידינו.

ומי הם אלה השונאים מבפנים? מי הם הריקבון הזה, המחלה הזאת, ששאיפתם להתאבד ולקחת את כולנו אתם? - מערכת הטלוויזיה והרדיו, הגיס החמישי שמערער את הביטחון העצמי של העם היהודי, את המורל של העם, את כוח הזכות שלו על ארצו. כל יום, כל ערב, אנו וילדינו שבויים בידיהם של עוכרי ישראל אלה. שטיפות מוח מתוחכמות, מזימות יומיומיות, להביא אל העם את דברי שונאינו הגויים והיהודים גם יחד, ובכך להכניס בנו חולשה וספקות. את קולו הגס של ה"שריד", של שאר פלוגות הסער, של כוחות השחור השמאלניים, אפשר לשמוע כל יום ב"גלי צה"ל" וב"קול ישראל" ובטלוויזיה.
בעלי-בריתם שולטים בכלי התקשורת הממשלתיים ומעניקים לעוכרי ישראל את האפשרות להשמיע את דעותיהם מדי יום, כאשר הם מטילים על דעת עצמם חרם ונידוי על מי שהם רוצים.

השמאל המכוער, שהביס ומביס מבית את ארצות-הברית, את המערב, חוזר על זה בישראל. ומכל חטאי ממשלת הליכוד, את החטא הזה לא נשכח ולא נסלח. בשנת ‎1977 היתה לממשלת הליכוד האפשרות, החובה, להעיף, לסלק, להקיא את הריקבון הזה מתוכנו. היא לא עשתה זאת, ועד היום הזה אנו סובלים מהסרטן הזה.

יש הרבה סיבות מדוע לא להצביע בעד התקציב הזה, שהורתו ברמאות ולידתו בשקר.
אבל אילו היתה רק סיבת המימון לעוכרי ישראל, לשרצים כגון גבי גזית וחבריו, דיינו.
הכול מותר.

ולסיום, משרד החינוך עובד בשקידה, במרץ ובמסירות נפש כדי להרוס את הייחוד היהודי, את הנבחר ואת הסגולה שביהדות ובעם היהודי. הוא הפך למשרד לחינוך לטמיעה, להתבוללות ולנישואי תערובת.

אתמול נודע לי על ביקור משמח של תלמידי התיכון שדרות, ביקור של לא פחות מארבעה ימים בכפר טייבה - בכפר טייבה - וזה במסגרת החוזר הזה של משרד החינוך.
משרד החינוך והתרבות מעודד מפגשים של תלמידים יהודים וערבים, שמטרתם לסייע להכרה הדדית. רבותי, לא הכרה הדדית, כי אם טמיעה והתבוללות.


רבותי, החוברת הזאת של משרד החינוך, "אנחנו ושכנינו", היא עזר למורה איך להביא לדו-קיום - קייטנות מעורבות, סוף שבוע ליהודים בטייבה וסוף שבוע להם בחיפה.

לפני כתבה שנתפרסמה ב"ידיעות אחרונות" וכותרתה: "ארז ישב ליד סמיר ואירית ליד חסן". אני רוצה לקרוא לכם רק את המשפט האחרון. תגובת המורים המחנכים של משרד החינוך לטמיעה: "הם התמוגגו" - התמוגגו - "ממראה הילדים שיצאו בריקודים.
אי-אפשר להבחין מי יהודי ומי ערבי". איזו התמוגגות. זאת המטרה, שלא נוכל לדעת מי ערבי ומי היהודי.

אני יודע, שהתקציב האומלל הזה יעבור. לא נותר כי אם לחכות כמה שנים עד שהעם השפוי הזה יעלה לשלטון את הסיעות היהודיות.