מעל בימת הכנסת

נאום בעת הצעת סיעת התחיה להביע אי אמון בממשלה אייר תשמ"ה (8.5.85)

נאום בעת הצעת סיעת התחיה להביע אי אמון בממשלה
אייר תשמ"ה (8.5.85)

מאיר כהנא (תנועת כך):
---------------------
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, "ולאדם לא מצא עזר כנגדו". על הפסוק הזה בספר בראשית אמרו חז"ל: "זכה - עזר; לא זכה - כנגדו". אבל לפנינו דוגמה מעניינת: ממשלה אומללה וכושלת הצליחה להגיע למעמד של "לא זכה - מכל מקום עזר". הממשלה האומללה הזאת, שפשטה את הרגל בכל תחום ותחום, זכתה ל"עזר" שכזה, ובאמת הוא מגיע לה. כי ה"עזר" הזה מסמל את כל המחדל הפוליטי והמוסרי, שהוא צביונה של הממשלה.
חבל רק שלממשלה הוא "עזר", ולעם - "כנגדו".

אין בלבבי, חס ושלום, טינה אישית כלפי השר ויצמן. ומכל מקום, עזר ויצמן, שר הביטחון היהודי, הפך לשר הערבים. הוא הפך לסמל הנסיגה מהניצחון האדיר של עם ישראל שקידש שם שמים. שר הערבים - הוא מתרפס לפניהם, הוא משפיל את עצמו ואת כבוד עם ישראל לפניהם, והוא הפך לנשק העיקרי של הערבים בתוך מדינת ישראל וכנגד, לדאבוננו, מדינת ישראל.

איך הוא התרפס לפניהם, איך הוא מחניף להם. זה ה"עזר" שראה נכון לפתוח את מסע הבחירות שלו דווקא בנצרת; מסע, אגב, שליאון צ'רני מימן אותו. זה ה"עזר" שרץ כשליח נאמן של הערבים להחזיר להם אדמות שהם חטפו בשטח ‎9 בגליל. זה השר שחילל את המושג הקדוש היהודי, כאשר אמר על אויב מושבע, קוואסמה יימח שמו - זיכרונו לברכה.
זה העזר שהופיע בכפר בק'ה-אל-גרבייה שבמשולש. ואני מביא קטע מעיתון "הארץ" של סופרו עטאללה מנצור, המספר שכאשר ערבים בכפר פנו אל עזר בטענה והאשימו אותו, כי בעיניו אין לערבים שם, וכי הוא איננו קורא לגנן בשמו הפרטי אלא הוא מדבר עליו כעל "הערבי", הוא פנה לאשתו ואמר: "האם זה נכון? זה לא נכון. אני כן קורא לו בשמו". מה ההתרפסות הזו?

זה ה"עזר" שהפך לאדריכל הפשע הפוליטי הנורא, הבגידה בארץ-ישראל ובמדינת ישראל, ששמו "קמפ-דייוויד".

איך זרק הנביא? - "הוי היורדים מצרים לעזרה..." ה"עזרה" הזה, שנפשו דבקה במצרים כדרך היחידה לטפס אל הגדולה, אכן הפך לראש ולמצר לנו.

השר שחל אמר, שיש מי שחושב שהסכמי קמפ-דייוויד הם פשע. זה לא בדיוק נכון.
האמת היא, שמי שחושב - יודע שהם פשע. נוכח כל ההוכחות שהסכמי קמפ-דייוויד אכן הורתם בשקר ולידתם ברמאות, שר הערבים מתעקש לראות בהם הצלחה אדירה; ואם לא הגענו עדיין אל המנוחה ואל הנחלה - האשמה בנו. אנו אשמים. לא עשינו די למצרים.

המצרים לועגים לנו. בקהיר קשה להם להסתיר את הצחוק ואת הבוז הסמוי שעיקרו מופנה אל ה"עזר" שלהם.

היום, בעיתון בוקר מסוים, הביאו מאמר שהתפרסם בעיתון בקהיר, עיתון "אל-אהרם", שבו כתוב: "בעולם מתעבים את היהודים וייתכן שיתנקשו ברייגן ביוזמה יהודית". לא שמעתי מהשר ויצמן משהו נגד זה. אנטישמיות כזאת. ומי פצה פה? מי מחה?
בטח לא שר הערבים.

נשיא המצרים מובארק צוטט על-ידי המלך חסן ממרוקו לפני כשנה כמי שאמר: תהליך קמפ-דייוויד מת. הנשיא המצרי אומר: מת. אנחנו לא מוכנים ולא רוצים להאמין.

ובאותו שבוע התפרסמה ידיעה בעיתון "מעריב": רקדנית מצרייה בקהיר השליכה דגלון ישראל שהוגש לה כשי על-ידי ישראלים.

בזים לנו, עושים מהעם הזה צחוק. ושר הערבים בשלו.

ברם, אי-אמון זה הוא לממשלה, והיא הכתובת הנכונה, כי הממשלה הזאת כולה שותפת לבושה. אין שגריר מצרי, אין תרבות, אין תיירים, אין כלום. שלום, שלום, ואין שלום. הממשלה יושבת וסופגת את העלבון. חברי הליכוד, יהודים טובים, מה לכם ולמפגלת המערך של שמעון פרס ושל עזר ויצמן.

לפני קטע מעיתון "ניו-יורק טיימס" שהופיע בחודש יולי אשתקד. בעמוד הראשון יש תמונה. אתרגם את הסעיף הראשון. שמעון פרס מסתכל בעיניהם של המצביעים הערבים בכפר הקטן הזה והוא שואל את הקהל בקולו העמוק: האם יש כאן אחד הרוצה בליכוד? לא- עונה הקהל הערבי-הישראלי פה אחד.

ואומנם, פרס וה"עזר" שלו ומחנה המתייוונים כולם מחזרים אחרי הקול הערבי ומוכרים את מדינת היהודים.

אי-אמון זה, אם יצליח, יהווה מסר ברור ובהיר, שהפסקנו להיות "פריירים".
הוא ישים קץ לתהליך שלום כביכול, שעליו נאמר: אין שלום, אמר ה', לרשעים. הוא ישלח מסר למצרים, שאנחנו מבינים ומכירים בזה שהם שונאינו העיקריים. הוא ישים קץ לקריירה הנוכחית של השר ויצמן, ואולי ישפיע עליו לחזור בתשובה - לעזר האמיתי שהיה יכול להיות. והעיקר - הוא ישים קץ לתהליך המסוכן שאין כמותו - רדיפה משפילה אחרי קולות הערבים, צעד שמונע אותו מלתכנן תוכניות הגיוניות, המכירות בעובדה שערביי ארץ-ישראל מהווים סכנה לקיומה של המדינה היהודית. אולי אז נשים קץ להבל ולטירוף של ימינו. כאשר מדביקים לכל יהודי שפוי החרד לעמו ולמדינתו את הכינוי "גזען" ו"פאשיסט".

אין לנו צורך בשר הערבים. צו השעה הוא שר ושרים שמבינים, כי המדינה הזאת היא מדינה יהודית. אנו זקוקים לשרים הרותחים לשמע רצח יהודים בידי ערבים בתוך מדינת ישראל; שרים שיאמצו את הכלל: הבא להורגך לפחות השכם לסלקו; שרים שלא יתרפסו לפני הערבי, כי אם ילמדו אותו לקח יהודי; שרים שיהיו באמת "עזר" ולא "כנגדו".

אני אצביע בעד ההצעה הזאת ואבקש מחברי הליכוד להצביע עם מצפונם ולא עם כיסאותיהם.