מעל בימת הכנסת

נאום בעת הודעת הממשלה בנושא עיסקת החבילה והשלכותיה תמוז תשמ"ה (24.6.85)

נאום בעת הודעת הממשלה בנושא עיסקת החבילה והשלכותיה
תמוז תשמ"ה (24.6.85)

מאיר כהנא (תנועת כך):
---------------------
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, עם נבוך ומתוסכל, עם מסכן החי בתוך כלכלה מקולקלת; עם המחפש תשובות והבהרות לבעיות המשק, האבטלה, האינפלציה - נושא את עיניו לשר האוצר ומתחנן לפניו: מר מודעי, הודיעני נא את דרכיך, תסביר לנו, העם הפשוט, הלא-משכיל, את דרכך המסובכת והמעורפלת; מר מודעי, "הודיעני דרך זו אלך".
השר הנכבד, הגוזר עלינו גזירות קשות, גזירות שאינן פותרות בעיות אלא רק מוסיפות סבל ודיכאון לעם; אדון מודעי - "הודיעני על מה תריבני"? קול ההמון נשמע בארצנו: אתה הורס אותנו, מר מודעי, למה? "פשעי וחטאתי הודיעני". אוי, מר מודעי, "הרחקת מיודעי ממני".

עסקת חבילה? - אין חבילה, יש רק הפקר ואנדרלמוסיה שחובלים בנפש העם; עם טוב, שחבל עליו. עסקת חבילה? - יש רק צירים וחבלים. "צרה וחבלים אחזתה כיולדה".
עסקת חבילה? - לא, "חבלי שאול סבבוני", "חבלי רשעים עודני".

בשבילי אין סתם מונחים ומושגים כלכליים. בשבילי, המונח עסקת חבילה מצטייר כתמונה של אי-צדק וחוסר רגישות, עוול ופשע. בשבילי, אדריכלי עסקת החבילה הם "מושכי העון בחבלי השוא". בשבילי המציאות של מדיניות הכלכלה הקלוקלת היא הצעיר היהודי המתגייס לצה"ל; צעיר הנותן שלוש שנים מחייו לעמו ולמדינתו. הוא מקבל את חובתו בהבנה, כי הוא יהודי טוב המוכן לשרת את עמו ומדינתו. אבל, בתום שלוש שנים כאשר הצעיר היהודי הטוב משתחרר בהוקרה הוא חוזר הביתה לשכונה עירונית דלה או לעיירת פיתוח מסכנה ושם הוא מתבשר: אין עבודה.

אין עבודה? - יש עבודה; לא לצעיר היהודי, לא למשתחרר מצה"ל, אבל יש עבודה לזה שלא נתן לא שלוש שנים ולא שלוש שניות למדינה. יש עבודה לערבי. כל בוקר ‎90000 ערבים עוברים מהשטחים לעבוד כאן. להם יש עבודה.

המעסיק היהודי החמדן, השמן, הקפיטליסט הזה, מעדיף שני ערבים במשכורת של יהודי אחד; המעסיק היהודי השמן, החמדן, המגיע כל בוקר לשוק העבדים לבחור לו ערבים זולים; המעסיק היהודי החמדן, השמן, הקפיטליסט, שעושק נערים בני ‎14 -עבודה זולה, רווח נקי.

בשבילי, עסקת החבילה היא בעל בסטה בשוק בבאר-שבע, יהודי המשכיר בסטה לערבי. הערבי מוכר את הפירות שלו בחצי המחיר. תשאלו: חצי מחיר? מה פשר חצי המחיר הזה? זה לא סוד. אגלה לכם, חברי הכנסת יראי שמים, את סוד ה' ליראיו: מס הכנסה הוא לא משלם; מע"מ זה בשביל היהודים ה"פראיירים"; "תנובה" - הוא מצפצף על "תנובה". את הפירות שלו הוא מוכר בקלות בחצי מחיר. היהודי מנסה להתחרות אתו. זה לא הולך. אחרי כחצי שנה הוא נכנע, מרים ידיים ומוכר לערבי את הבסטה. עוד בסטה לערבים. השוק הופך מהר מהר לשוק של ערבים.

בשבילי, עסקת החבילה היא הקבלן היהודי הצעיר שרוצה לעבוד. זה שקר גס שהיהודים לא רוצים לעבוד. אך היהודים רוצים משכורת סבירה המגיעה להם. מגיע קבלן מהשטחים ושובר להם את השוק. בשבילי, כל אלה הם עסקת חבילה.

בהלכה, ביהדות, נקבע כלל גדול: עמך ונוכרי - עמך קודם; "עניי עמך קודמים". זאת ההלכה, זאת היהדות, זה נאמר בתלמוד. כאשר נדבר על החוק נגד הגזענות אביא ציטוטים מספר לשריד הזה מהיהדות. דווקא תנועת העבודה דגלה בכלל הזה כאשר בשנים לפני קום המדינה היא לחמה עד חורמה למען עבודה עברית. יהודים, סוציאליסטים, לחמו פיסית כדי למנוע מערבים להגיע למקומות עבודה ולקחת את פרנסתם של עמלים עברים, פועלים יהודים. יהודים מאנשי השמאל ישבו במעצר כדי לקבוע כאן, בארץ-ישראל, ארץ היהודים, את המושג היהודי: "עמך קודם".

כנסת זאת דנה הרבה במושב הזה על בעיית הירידה מן הארץ. ואכן קיימת ירידה רצינית מהארץ. קיימת בריחה. צעירים יהודים בורחים מן הארץ ללוס-אנג'לס. הם בורחים מן הארץ שבה זוכרים אותם רק פעם אחת בשנה - כשקוראים להם למילואים. הם שומעים על הדיון בנושא: "עסקת החבילה והשלכותיה" ונענים במרירות: כן, לנו נותנים חבלה ומחבלים ומשליכים אותנו לכל הרוחות.

ממשלה יהודית שאינה מוכנה להבטיח ליהודיה עדיפות בפרנסה ובתעסוקה - אינה ראויה למשול. ממשלה יהודית המפקירה את צעיריה - אין לה זכות קיום.

והעיקר, ממשלה יהודית שאינה מבינה כי עתידה של הכלכלה ושל המדינה כולה תלוי אך ורק בשובנו לאבינו שבשמים ובדבקותנו בתורה ובמצוות - היא ממשלת הרס ואסון, שתתפטר.

שר האוצר מר מודעי איננו יודע בין ימינו לשמאלו. הוא חלק מממשלת גמדים שעליהם נאמר: "ובין הטמא לטהור לא הודיעו". השר מודעי, המנצח על להקת הנביאים השוטים והקטנים, והוא חלק בלתי נפרד מהם, "אנוש כערכי אלופי ומיודעי" - כולם פשטו את הרגל והעם נחנק בחבל חבילתם.