מעל בימת הכנסת

נאום בעת הצעה לסדר היום בענין המצב החדש ביהודה ושומרון תמוז תשמ"ה (3.7.85)

נאום בעת הצעה לסדר היום בענין המצב החדש ביהודה ושומרון
תמוז תשמ"ה (3.7.85)

מאיר כהנא (תנועת כך):
---------------------
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, "במידה שאדם מודד, בה מודדים לו". דברי חז"ל הם אמת ואמונה, מכוונים גם לפרט וגם לעם ישראל.

לפני ח"י שנים, אלוקי ישראל, אלוקים חיים, ה' צבאות, אדון כל הארץ האיר לרגע קט את פניו וחנן את עם ישראל בניצחון אדיר, מפואר, אלוקי. בששת ימים ברא אלוקי ישראל את הארץ ובששת ימים כבש ושחרר עם ישראל את הארץ - מלחמת ששת-הימים. צבא-הגנה לישראל, צבאות ה' האדירים זונקים קדימה כאשר חיל אוחז יושבי פלשת והעולם עומד משתומם, נדהם ורואה את הנס הגלוי, את יד ה' ומשיחו. עם ישראל מוחץ מותניים, קמיו ומשנאיו מן יקומון.

החובה המיידית, הצו האלוקי, חוק הברזל הונצח לפני שלושת אלפים שנה, כאשר בפעם הראשונה הביא אותנו אדון כל הארץ לארץ כנען. אמר רבי שמואל בר נחמני: "כל מקום שנאמר 'אדון' - עוקר דיורים ומכניס דיורים. וזה בניין אב לכולם. עוקר כנענים ומכניס ישראל".

הצו האלוקי הוא "והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם"; ואם לא תורישו את יושבי הארץ מפניכם והיו לשיכים, לקוצים, ביניכם, לצנינים בצדכם. הצו האלוקי - להוציא, להוריש; והאזהרה - מה יהיה אם לא נציית לחוק האלוקי. ואכן לא שמענו, לא בימים ההם ולא בזמן הזה. ובכן, נוצר מצב חדש ביהודה ובשומרון.

המצב החדש אינו חדש כלל וכלל, הוא רק ביטוי, הד, הגשמת המסר האלוקי, האזהרה. ואנו גוי חוטא בנים משחיתים, לא רצינו לקבל עלינו עול מלכות שמים, לא רצינו לגרש את אויבינו, משנאינו, בגלל מוסר מעוות וקלוקל, מוסר גויי, הבנוי על רחמנות של טיפשים, על רחמנות של שרידי השריד הזה של הערב-רב.

אם כן, הגענו למצב של היום: אבנים על רכב יהודי, סכינים, רימונים, מטעני-צד, לא בלבנון כי אם פה, ביהודה, בשומרון ובעזה, וגם בתוך המדינה, רצח ופחד יהודים; פחד יהודים. יצאנו ממינסק, מפינסק ומסוריה, הקמנו מדינת מינסק-פינסק-וסוריה, ועוד ידו של הערבי נטויה. עוד נראה בערי יהודה ושומרון קול התפוצצות וקול בכי לדורות. עוד נראה את המצב הנושן, הישן-נושן.

והממשלה האומללה הזאת, הזוג המוזר הזה, תורמת יום יום להרמת המורל לביטחון העצמי של המרצחים: א. היא כובלת את ידיהם של צה"ל, של החיילים, של המג"בניקים. במקום לתת להם יד חופשית לפעול, ובכך להודיע לשונאינו, לערבים, שמי שמרים יד נגד היהודי - אין לו יד, ומי שמרים ראש נגד מדינת ישראל - אין לו ראש, במקום זה הופכים את צה"ל לשק אגרוף בהוראות מטומטמות כגון: "זורקים עליכם אבנים - לנתק מגע"; ב. נכנעים לסחיטה מבישה ומשחררים רוצחים ומרצחים, בכייה לדורות; ג. מונעים מיהודים להקים בתים ויישובים בכל אתר ואתר בארץ ובכך מחזקים את הטענה של הערבים, שאכן זאת ארצם; ד. יוצאים מלבנון, מפקירים חלק בלתי נפרד מהארץ, במקום להיאחז בו ולהבטיח את שלום הצפון. במקום לשלוח את השיעים צפונה, בורחים דרומה, כמו כלב, עם הזנב בין הרגליים. ויש קשר ישיר בין הבריחה מלבנון ובין החרפה ביהודה ובשומרון.

לקחנו נס אדיר והפכנו אותו לדבר של מה בכך. לקחנו קודש והפכנו אותו לחול. לקחנו צבא-הגנה לישראל והרסנו אותו. היום זה כבר ביהודה ובשומרון, והיום זה כבר בנווה-יעקב.

לפני שבוע עמדתי ליד מיטה של ילד בן שבע, אלון חנניה, מנווה-יעקב. זה כבר לא השטחים הכבושים של אלה, זה נווה-יעקב, ירושלים. מטען התפוצץ. אני הגעתי לשם. אני בטוח שר"ץ לא רץ לשם. אילו היה ערבי נפגע - וי, וי, וי, היו רצים. הילד איבד כף רגל. הוא עדיין לא קלט את זה. הוא יקלוט את זה, מתי? כאשר הוא יחזור הביתה ויראה שכל החברים שלו משחקים כדורגל ולו אין רגל.

מי חלם לפני עשר שנים שבאוטובוס בתל-אביב, בלב תל-אביב - תל-אביב עיר יהודית, הרצל, ציונות - ילד ישב באוטובוס קו ‎31 בלב העיר - יהודים - ועולה אחד, ערבי מעזה, במצח נחושה ובחוצפה מוציא סכין ואומר לו: אל תוציא הגה מפיך או שאתה מת. והוא אינו מוציא הגה מפיו. למה? הוא זוכר את דני כ"ץ, ה' יקום דמו. לכך הגענו. המצב ביהודה ובשומרון, המצב בתל-אביב.

יהודים, אנחנו חייבים: א. לספח את יהודה, שומרון ועזה ובכך למנוע את האפשרות ששמעון פרס יפקיר את יהודה ושומרון ועזה, כפי שבגין הפקיר את סיני; ב. להקים התיישבות מסיבית בכל חלקי יש"ע, לרבות בתוך הערים הגדולות שכם, חברון, ג'נין וטול-כרם; ג. לתכנן תוכנית של טרנספר, כשם שאמר ברל, טרנספר של הערבים לארצותיהם; ד. לחזור לאבינו שבשמים, לאמונה ולביטחון בה'. נעבור היום על דברי תורתנו הקדושה, נבין אותם ונאמץ אותם: "ויגרש מפניך אויב ויאמר השמד. וישכן ישראל בטח בדד - - - אשריך ישראל, מי כמוך עם נושע בה', מגן עזרך ואשר חרב גאותך ויכחשו איביך לך ואתה - על במותינו תדרך".