מעל בימת הכנסת

נאום בעת דיון בענין סקירת שר הבינוי והשיכון על פעולות משרדו תמוז תשמ"ה (15.7.85)

נאום בעת דיון בענין סקירת שר הבינוי והשיכון על פעולות משרדו
תמוז תשמ"ה (15.7.85)

מאיר כהנא (תנועת כך):
---------------------
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, סקירת שר הבינוי והשיכון - כדאי לעשות סקירה על אותם שטחים, שבהם אין בינוי ואין שיכון, כלומר, אין בינוי יהודי ואין שיכון יהודי. כוונתי לקיפאון בבינוי ושיכון ביהודה, שומרון ועזה. כוונתי לאי-בינוי יישובים יהודיים חדשים.

המדיניות היום היא של שמעון פרס וסיעתו. זאת כניעה מבישה והתרפסות מחפירה לפני האמריקנים. הם החליטו לשים קץ להקמת יישובים יהודיים, הם החליטו לשים קץ לבינוי ושיכון בשטחי ארץ-ישראל ששוחררו בשנת ‎1967. והליכוד, החלק הטפל של הזוג המוזר - הסכים. למעשה, דה-פקטו, הסכימה תנועת בית"ר, אנשי ז'בוטינסקי, אנשי מנחם בגין, לקיפאון, לבגידה בארץ-ישראל.

והצו האלוקי נכתב ונחתם בתורתנו הקדושה. "וירשתם אתה וישבתם בה". בשכר שתירש - תשב, וכן להיפך. "במה ירשתם? בישיבה". אם אין ישיבה, לא נהיה ביהודה ובשומרון. נפקיר את יהודה, שומרון ועזה, נפקיר את השטחים, את הנס הגדול שהעניק לנו הקדוש ברוך הוא ב-‎1967.

כאשר יואב, שר צבא דוד, עמד במלחמה עם עמון וערב, אמר: "חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו - וה' יעשה הטוב בעיניו". ואומר על זה הרד"ק: שלא יכבשו אותם אויבינו וישבו בהן, בערים, כי אם יעשו כן לא יהיו ערי אלוקינו אלא ערי אלוהים אחרים.

שכם היום איננה עירנו, ולא חברון, לא ג'נין ולא טול-כרם. הפקרנו אותן במו-ידינו. גזענות? כאשר יהודי באשר הוא יהודי אסור לו לגור בשכם - אין גזענות יותר מזה. כאשר יהודי באשר הוא יהודי אסור לו לגור בטול-כרם - חייבים לחוקק חוק נגד זה.

אם מחר יגיע משה כהן לשכם ויבקש לקנות שם בית, הממשלה הזאת לא תיתן לו. אם משה כהן יגיע לקאדי בשכם ויצא מהקאדי בשם אחמד כהן, ייתנו לו לקנות בית בשכם. יש בינוי ויש שיכון בשכם - לערבים. שנתבייש, שנתבייש.

על הפסוק בחומש,"לא תחנם", אומרים חז"ל: לא תיתן להם חנייה בקרקע. וכן פסק בעל ה"בית יוסף" ב"שולחן ערוך": "אין מוכרים להם בתים ושדות בארץ-ישראל". לא מספיק, שאנחנו מוכרים להם בתים ושדות, הפכנו את היהדות, את ה"שולחן ערוך", ולא מוכרים בתים ושדות ליהודים בארץ-ישראל.

אני פונה לשר הבינוי והשיכון, שהוא יהודי חם, יהודי טוב, לזעוק נגד הקיפאון המביש, נגד חילול השם הזה. ואל לנו לדאוג ממה שיאמרו הגויים בוושינגטון, וגם לא ממה שיאמרו המתגויים בכנסת, המתייוונים. הלוא השמאלני שמתנגד ליישוב יהודי בשכם מסופק למעשה שמא באמת אין לנו זכות להתיישב ביפו, או בעכו, או ברמלה, או בלוד, שעד שנת ‎1948 היו כולן ערים ערביות וכולן ניתנו לערבים על-ידי האו"ם. וליתר דיוק, השמאלני הזה בתוך תוכו חושש שמא אין לנו, לעם היהודי, זכות להיות כאן כלל וכלל.

איך הגענו כאן ב-‎1880, ביל"ו, "חובבי ציון", ומצאנו פה ארץ עם ערבים, רוב ערבי. הגענו לכאן ושרנו "אנו באנו ארצה, אנו באנו ארצה". הערבי עמד שמה ואמר: מה פתאום "אנו באנו ארצה", אתה ממינסק, אתה מפינסק.

יהודי שאין לו הבנה שיש אלוקים בישראל, שהוא נתן לנו, הוא העניק לנו את הארץ, ושחזרנו לארצנו, יהודי שאין לו המושגים האלה בתוך תוכו, חושש שמא באמת אין לנו כאן זכות. אבל מכיוון שגם אין לו האומץ לקום ולהגיד לערבי: אני גזלן, קח את הקיבוץ שלי - גם אומץ אין לו - ולכן הוא חייב, למען המצפון שלו, להילחם, להיאבק נגד יישוב יהודי בשכם. אם אין לנו זכות בשכם, אין לנו זכות במשמר-העמק. אברהם אבינו לא היה חבר בקיבוץ משמר-העמק.

השמאלנים החולניים, אדוני השר, אינם רלבנטיים, לא מפיהם אנו חיים.

אדוני השר, עלה רש. שיהיה בינוי ושיכון יהודי בתוך שכם, בתוך טול-כרם, בתוך ג'נין, בתוך כל אתר ואתר בארץ היהודים, ארץ-ישראל.