מעל בימת הכנסת

נאום בענין חוק חג המצות (איסורי חמץ) אב תשמ"ה (22.7.85)

נאום בענין חוק חג המצות (איסורי חמץ)
אב תשמ"ה (22.7.85)

מאיר כהנא (תנועת כך):
---------------------
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, למעשה הבעיה איננה החמץ בציבור כי אם החמץ שנמצא בתוך נציגי הציבור, השאור שבעיסה הבולט בבית הזה. "לא יראה לך חמץ, לא יראה לך שאר בכל גבליך" - המצווה היא ברורה. לבער את החמץ, שלא יישאר ממנו שריד.
חבל, השריד נשאר, והווירשובסקי, עם מפ"ם ועם ר"צ, ושינוי, וכנסת ישראל מלאה חמץ מפה לפה.

המתנגדים לחוק החמץ לא מתנגדים לחמץ, הם מתנגדים לעצם קיומם כיהודים. שונאי ישראל הם, אכולי שנאה עצמית, חולים מסוכנים. צאצאי יהודים שמסרו נפשם על חוק שכזה, הם עולים על הבריקדות למען החמץ. חומץ בני יין.

אני יושב בבית הזה, מסתכל, מקשיב. הלעג, הבוז, השנאה. אילו היה דבר כזה קורה בפרלמנט גויי, אילו היינו שומעים את הבוז, את הלעג ליהדות, אילו היה המכוער הזה, הווירשובסקי - - -

אמירה סרטני (מפ"ם):
-------------------
איך אתה מדבר?

מאיר כהנא (תנועת כך):
---------------------
אני מדבר בדיוק כמו שאת, גברת, יכולה להיות כאן ולקום כאן ולהגיד "נאצי".
אני אומר שהוא מכוער, גם בפנים, תרתי משמע.

אילו היה דבר כזה קורה בפרלמנט, בסיים בפולין, בוורשה, היה העולם היהודי והגויי מתקומם. הבעיה היא שהגויים הם יהודים המתגויים, המתייוונים.

ישבנו פה בשבוע שעבר. עמד כאן חבר הכנסת, ושאל את שר המשטרה: האם זה נכון שיש הוראה לשוטרים דתיים להכניס את הציציות לתוך המכנסיים. מה שהלך כאן, צחוק, לעג, בוז.

יהודים, דעו, אלה רוצים מלחמת אחים. השמאלנים האלה רוצים מלחמת אחים. אני מקווה שלא תהיה. אבל דעו, ככל שאנחנו, הדתיים, נרתעים ממלחמת אחים, זה לא יהיה על חשבונה של ההלכה.

אני פונה לכנסת, לבית הזה, ואומר שזה לא עניין של דת. זה עניין של כבוד לאומי. אני מקווה שכל אחד כאן יוכל להתגבר על השנאה העצמית ויבין שחייבים לבער את החמץ עד שלא יישאר ממנו שריד, וחייבים לבער את השריד עד שלא יישאר ממנו חמץ.